מאורות נתן סט

אין זה גיטו אלא נפל מאחר ששמו כשמו ומדנקט נמלך משמע דהט' הוא דשמא נמלך עתה לגרש וכמ"ש התוס' לעיל אבל הכא שייך לשון נמלך ודו"ק:

דף כ' ע"א גמ' הב"ע בשטר כתובה יוצא מתחת ידה וכו' הק' הרא"ש ז"ל ודילמ' אקנייה אג"ק ונשארה כתובתה בידה ומכח קוש' זו כתב ר' האי גאון ז"ל דאין שטר נקנה באגב ע"ש והנה הש"ך ז"ל בסי' ס"ו נסתפק לדעת ר' האי גאון אי שטר נקנה בחליפין ופשט מהכא כיון דמכח קוש' זו כתב דאין שטר נקנה והיה נמי אין נקנה בחליפין ע"ש ועיין בא"ז שכת' בשם הרמב"ן והר"ן ז"ל להדיא משם ר' האי גאון דאין נקנה בחליפין ע"ש:

שם ועוד שובר בזמנו טורף וכו' כתב הרא"ש לפ"ד הרי"ף ז"ל גבי שובר אע"ג דלא מטא לידי' מעולם זכה משעת החתימה ע"ש וראיתי לה' בני שמואל ז"ל בסי' ט"ל שהק' ע"ז ממתני' דקתני מצא גיטי נשים וכו' ושוברין לא יחזיר שמא נמלך ואי כדברי הרא"ש שהבין בהרי"ף דלא בעי' מטא לידי' טעם דנמלך לאביי מאי הוי הא עבז"ל וא"ץ שיגיע השטר לידו וצ"ע ע"ש וכה"ג הק' הש"ך ז"ל שם מגמרא דלעיל ד' י"ג גבי הא דפריך לאביי וכי נמלך עליהן מאי הוי והא עבז"ל ומשני ה"מ היכא דמטא לידי' וכו' והא בשוברין ס"ל להרי"ף דלא בעי' מטא לידי' א"כ הדר' קו' משוברין וכו' ע"ש ונ"ל דאינה קוש' דאי ליכא הכא בעל השובר לא יחזיר שמא נמלך דמעיקרא כתב השובר שהיה רוצה לפרוע לו באותו עת ונמצא דלא מחל מעיקרא אלא אדעת' שיפרע לו או כשירצה למחול לו ועכשיו שנפל חיישי' שמא לא פרע לו המעות ונמלך מליתנו לו ונמצא דלא זכה מעולם אבל כשאומר תנו הרי עכשיו מוחל לו וזכה למפרע משעת החתימה ואע"ג דלא מטא לידי' כלל זכה משעת החתימה וקרוב לזה כתב בדרישה ז"ל שם ומה שסיים בדרישה וז"ל והא דתלי' במטא לידי' דאם מטא לידי' פעם א' שראינוהו ביד הזוכה אף אם יש עדים שנפל וזה טוען ממני נפל ונמלכתי בתחלה מליתנם לו אין אנו מאמינים לו ע"ש ונ"ל דאינו צריך לכ"ז דהגמ' מעיקרא ס"ד לאביי דאמר עבז"ל אע"ג דנמלך עליהן ולהכי פריך וכי נמלך מאי הוי ומשני בשאר שטרות שזוכה בדבר שביד חבירו לא זכה בעבז"ל אלא אי מטא לידי' אבל אי לא מטא לידי' לא יחזיר דחיישינן שמא נמלך וכו' וממילא גבי שובר דהוי כמו מחילה דבאמירה בעלמא מהניא כיון דאמ' תנו זכה אע"ג דלא מטא לידי' ודו"ק:

ובזה נסתלקה קושית המלחמות שהק' על הרי"ף דאי כונתו כמ"ש הרא"ש דבשטר מחילה לא בעי' מטא לידי' דמשעת חתימה זכה מ"ט דמתניתין דקתני בזמן שאין האשה מודה לא יחזיר הו"ל להחזיר דזכה משעת החתימה ע"ש ובמ"ש לק"מ דה"ט כיון דאין האשה מודה במחילה זו דלא כתבה אלא אדעת' שיפרע לה וכשלא פרע לה לא מחלה כלל ומ"ה אין מחזירין אותו גם מה שהק' המלחמות על הרז"ה ז"ל וז"ל ומה שאמר בעל המאור דאתרי טעמי סמיך טעותא היא דהא אם אין האשה בכאן אינו מחזיר שאני אומר נמלך עליהם שלא לתנן אלמא חיישינן לכתבה ליתן ולא נתנה וכיון שכן כי מודה ניחוש דהא אביי חייש לקנוניא בפרקין דלעיל וכו' ע"ש ולא הבנתי דבריו דהא זו היא קו' בעל המאור ומשום זה כת' לתי' דהיינו דהוצרך הגמרא לומר תרי טעמי וצ"ע:

ולענין הלכה הרי"ף ז"ל לא פסק כאביי משום דרבא לא ס"ל כותיה ותמה עליו הרא"ש ז"ל מדקבע הש"ס דברי אביי אחר דברי רב' מוכרח הוא דרבה כהא הוא דפליג עליה והלכה כאמוראי בתראי אף כנגד רבותייהו וכ"כ הרי"ף בכ"מ וכו' ע"ש וכה"ג כתב לקמן בפ' הזהב דף נ"ב וז"ל וכיון דגרס רבה א"כ הלכה כאביי דהוא בתרא' ע"ש וק' שהרי בפ"ב דעירובין ד' כ"ז כתב וז"ל וכן נראה דאין הלכה כתלמיד במקום הרב ומאביי ורבא ואילך הוא דקי"ל כבתראה ולא כאביי ורבא נגד רבן ע"ש וזה סותר דבריו הכא ודלקמן ונ"ל דהרא"ש ז"ל ס"ל דהא דאמרינן הלכה כבתראי ה"ד מאביי ורבא ואילך ולא כאביי ורבא עד רבן כמ"ש בעירובין אלא דמ"ש הכא ולקמן הוא לשיטת הרי"ף ז"ל דס"ל הלכה כתלמיד במקום הרב אפילו מקודם אביי ורבא וכן הביא דבריו הרא"ש בפ' הזהב ד' נ"ז וז"ל ולא יכולתי לעמוד על דעת הרי"ף ז"ל דפסק הלכה כר"ן נגד ר' יוחנן משום דבתר' הוא דדוקא מאביי ורבא ואילך הוא דפסקינן הלכה כבתראי אבל מקמי אביי ורבא לית הילכתא כתלמיד במקום הרב ע"ש ועיין בס' יבין שמועה ז"ל כלל רע"ג שהביא כמה מקומות שתמה כן הרא"ש ז"ל על הרי"ף ע"ש הרי לך דהרי"ף ס"ל הלכה כתלמיד במקום הרב אפילו מקודם אביי וע"ז קא מתמה הרא"ש וזה מ"ש הרא"ש וכ"כ הרי"ף ז"ל בכ"מ [א"מ לפ"ז אין דברי הרא"ש ז"ל מדוקדקין במ"ש וקי"ל מאביי ורבא ואילך וכו' דהא לפ"ד הרי"ף אפי' מקודם אביי הלכה כבתראי עכ"ה]:

תוס' ד"ה ש"מ וכו' דאי ליכא עדים שמכרה וכו' עכ"ל כתב מהרש"ל ז"ל וז"ל פי' התוס' סוברים שהט' הוא דאמר אית' לדשמואל היינו דלא חיישי' לקנוניא שהרי יש בידה למחול אם תרצה וכן פי' הרא"ש ז"ל ולא כדעת רש"י ז"ל שכבר מחלה בשובר ע"כ ועיין בא"א ז"ל מה שפירש בדבריו ונ"ל מלבד שדבריו אינם מוכרחין כמו שיראה המעיין גם אישתמתטיה הנ"י ז"ל הכא שהכריח כפרש"י ואח"כ הק' קו' התוס' הלז ותי' כמ"ש התוס' הכא וצ"ע [א"מ ומ"מ מדברי התוס' בסמוך שכתב וז"ל ומשני איתא לדשמואל ואם היתה מוחלת לבעלה לא תפרע ללקוחות אלא דבר שנתנו ותרויח הרבה ע"כ מוכח דס"ל כפי' הרא"ש דהיינו מטעם מגו דאי בעיא מחלה ואהא ק"ל דאי מחלה היתה מפסדת כל סך הכתובה מדינא דגרמי ומאי מגו איכא ומש"ה הוצרכו לומר ואם היתה מוחלת לא תפרע אלא מה שנתנו לה והוי מגו טוב דאי ס"ל כפרש"י שכבר מחלה וכו' לא היו צריכין לומר כן דאפילו את"ל שצריכה לשלם כל דמי הכתובה א"ש וכמ"ש הנ"י ז"ל ועיין בש"ך בסי' ס"ו ס"ק ל"ו. והנה הרא"ש ז"ל כתב פיר' אחר בשם י"מ וז"ל י"מ ש"מ איתא לדשמואל וכיון שיכולה למחול כל לגבי בעלה ודאי מחלה ולא תמצא מי שיקנה ממנה ולמלתא דלא שכיחא לא חיישינן ע"כ וכ"כ הריטב"א בחידו' וראיתי להגד"ת ז"ל בש' נ"ב ח"ב ד' שי"ח שתמה עליו דטעם זה לא שייך אלא בשובר דכתובה אבל בשובר דשט"ח דעלמא ודאי לא שייך שהרי שכיחי הקונים שטרות והרי במתני' קתני מצא גיטי נשים וכו' ושוברין ה"ז לא יחזיר שמא נמלך ופשיטא דבכל שוברין דעלמא מיירי ובכולהו דייקינן הא אמר תנו נותנין וכו' ע"ש ולא ידענא מאי ק"ל חדא דאיכא למימר דהני מפ' ס"ל כפרש"י לעיל דלא דייקינן הא אמר תנו נותנין אלא היכא דלא שייך טעמא דנמלך וא"כ הכא ודאי לא דייקינן הא אמר תנו נותנין ועיין להריטב"א בחי' לעיל ולהרמב"ן ז"ל הובא בש"מ שם שהסכימו כפרש"י ע"ש ועוד אפי' לשיטת התוס' דבכולהו דייקינן הא אמר תנו נותנין לק"מ דלא חיישינן לקנוניא