מאורות נתן סח

דאמר עבז"ל כללא קאמר דלעולם עבז"ל כמו שטרי הקנאה אבל לפי מאי דמשני התם ה"מ היכא דמטא לידי' וכו' ממילא שמעי' עד דמטא לידו קודם נפילה אבל אחר נפילה לא מהני דהוי כחספא בעלמא ומאי דפריך עוד ממתני' מצא שט"ח לא יחזיר נראה דהטור ס"ל כדעת רש"י והריטב"א ז"ל דהא דחיישי' בנפל דילמא כתב ללות בניסן ולא לוה עד תשרי ר"ל שכבר לוה בתשרי ואע"ג דבאמת עכשיו הוא מחוייב לו מ"מ אמרינן מדלא נזהר לשמור שטרו ש"מ דשטר' פסול הוא לפיכך לא חייש לשומרו דהוי מוקדם לפ"ז רב אסי ס"ל הא דקתני במתני' גבי ש"ח לא יחזיר ר"ל לעולם לא יחזיר אע"ג דהביא עדים שהגיע לידו קודם שנפל משום דחיישינן דילמא כתב ללות וכו' לפיכך לא נזהר לשמור שטרו אבל אם הביא עדים שהגיע לידו ביום הכתיבה ודאי דהוי שטר כשר והאי דנפל אירע כן וכן גבי גט שחרור דאמר אייתי ראיה אימת מטא שטר' לידך היינו שצריך להביא עדים שהגיע לידו ביום הכתיבה וכ"ז הוא לר"א אבל לאביי דאמר עבז"ל א"כ אם תביא עדים שיגיע לידו קודם שנפל אמאי לא יחזיר דהא עבז"ל א"כ אע"ג דלא הגיע לידו אלא לאחר זמן זכה בו והאי נפילה לא מפסל ליה להאי שטרא כיון דכבר הגיע לידו ומשני משום דחיישי' לפרעון ולקנוניא א"כ אע"ג דהביא עדים שהגיע לידו קודם נפילה לא יחזיר ואח"כ פריך לשמואל דלא חייש לפרעון אמאי לא יחזיר היכא דמטא שטר' לידו קודם נפילה ומשני דמתני' איירי כשאין חייב מודה וכו' [א"מ אמנם מדברי הרא"ש ז"ל לקמן בסוף הדף גבי שובר דפריך בזמן שהאשה מודה וכו' וליחוש דילמא כתבה ליתן בניסן וכו' נראה דלא ס"ל כפרש"י ז"ל אלא כפי' התוס' דלעיל ע"ש וא"כ מסתמא גם הטור ס"ל הכי עכ"ה]:

ומה שהק' מדקאמר גבי שובר שובר בזמנו טורף וכו' נראה דלק"מ דחילוק הב"ח ז"ל הוא במקום דבעי' דמטא שטר' לידי' א"כ היכא דלא מטא עדין ונפל נתבטל שעבודו והו"ל כחספא בעלמא אבל התם דלא בעי' דמטא שטר' לידיה כמ"ש הטור בסי' ט"ל משום דדבר שהוא כבר בידו זכה משעת חתימה אע"ג דלא מטא לידיה בזה מודה הב"ח דלא איתרע בנפילה ולא הוי כחספא בעלמא משום דמשעת חתימה כבר זכה במה שיש בידו ונמחל שעבוד' דכתובה והלוקח הוא דאפסיד אנפשי' א"נ כמ"ש הדרישה והרז"ה ז"ל שהקשה דמאי דוחקיה דאביי לומר מתחילה כשכתובה יוצאת מתחת ידה ולא משני מיד דעבז"ל גם במסקנא אין לשון ועוד מתיישב דהול"ל ואביי אמר לב' כתובות לא חיישי' ואב"א שובר מזמנו טורף וכו' אלא לאו ש"מ דכל היכא דאיתרע בנפילה מודה אביי דלא אמרי' עבז"ל משום שמא השליכו לאשפה ונעשה כחספא בעלמא ומ"ה לא מהדרינן להאי אי לאו דאיכא ב' טעמים למעליות' חדא ששטר כתובה יוצא מתחת ידה ועוד שובר בזמנו טורף ובהצטרף ב' טעמי' מהדרינן ולא חיישי' כולי האי:

ובעיקר הקו' על הטור ז"ל נ"ל במה שפסק הטור בעצמו בס"ס ט"ל דהא דאמר עבז"ל היינו דוקא היכא שניכר מזמן הכתוב בו שקדם למעשה שנעשה אחריו כגון שהיה בב' ימים אבל בב' שטרות שנכתבו ביום אחד ומסר לאחרון תחלה קנה אותו שנמסר לו תחלה ולא אמרינן עבז"ל ע"כ וכ"כ התוס' לקמן ד"ה שובר וכו' והק' התוס' שם גבי כתובה אמאי לא חיישי' לזה שמא ביום שנכתב השובר זבנה כתובתה לאחר ותי' דהא ליכא למיחש שתמכור ביום כתיבת השובר ע"כ ונ"ל דדוקא גבי כתובה הוא דלא חיישינן להכי שביום שפרע לה בעלה כתובת' וכתבה לו שובר תלך ותמכור לאחר משום דמכירת כתובה לא שכיחא כ"כ אבל גבי מכר או מתנה איכא למיחש להכי שמא מתחילה כתב מתנה לזה או מכר לזה ועדיין לא לקח המעות וגם לא מסר לו את השטר ואפשר דבאותו יום יחזור וימכור לאחר או יתן לאחר וימסור את השטר ואז קנה הב' לפיכך אפי' אומר הנותן או המוכר תנו שטר זה שנפל לא מהדרינן שמא באותו יום שכתב שטר זה נתן או מכר לאחר ומסרו תחילה דקנה הב' אפי' למ"ד עבז"ל וכשמחזירים שטר זה אז הו"ל ב' שטרות היוצאים ביום א' דהוי שוד' דדייני ואפשר דמפסיד שלא כדין אלא אומרים לו אי קושטא קאמרת דל כתו' ליה להאי שטרא אחרינא דאי יהיבתא לאיניש אחרינא ל"ל פסידא והא דפריך בגמרא לעיל לאביי ממתניתין המוצא ש"מ אמאי לא יחזיר ולא משני הכי י"ל כמ"ש מהרש"א ז"ל בכתובות ומהרח"ש ז"ל דאם היתה המכירה באותו יום לא יוכל לטרוף מלקוחות וכו' ע"ש ודו"ק:

שם בזמן שהאשה מודה וכו' וליחוש דילמא כתבה ליתן בניסן וכו' [א"מ ק"ל לפמ"ש הר"ן ז"ל הובא בא"ז לעיל גבי הא דמשני הא ביה הא בבריה וכו' וז"ל וכ"ת אכתי לכתחילה ניחוש דילמא יזיף ביני ביני ואית להו לבע"ח למגבי מהאי ארעא ולא מצו גבו מינה והא שלא כדין וכההיא חששה דלעיל וכו' לא דמי דהתם אי טריף שלא כדין בגזלה ממש היא בידו אבל מקבל מתנה זה אע"פ שהוא מונע ב"ח בשטר מוקדם זה שלא יטרפנה ממנו ושלא כדין הוא עושה מ"מ שדה שלו הוא מעמיד בידו עכ"ל וכה"ג כתב הדרישה ז"ל סי' ס"ה בסעי' ח' ע"ש א"כ מאי פריך הכא וליחוש דילמא כתב וכו' ומפיק ליה לשובר דכתי' בניסן וכו' הא מ"מ כיון שאינו מוציא מיד הלקוחות דבר שזכו בו אלא מונע אותם מלטרוף קרקע המיוחדת לכתובתה לא חיישי' דמ"מ שדה שלו הוא מעמיד בידו ואינו גוזל ממש ונ"ל לייש' דהתם ל"ל פסידא לב"ח כ"כ רק שמתאחר הפרעון דהו"ל ליפרע מהאי ארעא ועכשיו חוזר על הלוה ומ"ה לא חיישי' כיון שלא בא להוציא מידו אלא שדה שלו הוא מעמיד בידו והב"ח יש לו על מי לחזור לא קפדינן כולי האי אבל הכא לא איחור פרעון לבד הוא מפסיד אלא שמפסיד גוף הממון שהרי הוא קנה כתובה זו בדמים מועטים וכשנתגרשה אשה זו זכה בכל הכתובה ונתחייב לו הבעל בכל סך הכתובה משלם וכשמחזר' לו האשה שובר זה שהוא מוקדם א"כ הויא המכירה בטעות ואינו חוזר ולוקח מן האשה אלא דמים שנתן וא"כ מפסיד שאר הכתובה שלא כדין ואין לו על מי לחזור ומש"ה פריך שפיר וליחוש וכו' ודו"ק עכ"ה]:

רש"י ד"ה קמא זכה וכו' והיכא דאמר תנו אין שייך וכו' או בש"מ ומת ובריה קאמר תנו וכו' עכ"ל הק' מהרש"א לפי' דמוקים מתני' ביה ותידוק מינה הא אמר תנו נותנין אמאי לא מוקים ליה נמי מתניתין כברייתא ובבריה ואם אמר תנו אין נותנין ע"ש ונ"ל דאינה קו' אחר דגלי לן הגמרא דהט' דאין מחזירין בבריה שמא נמלך וא"כ מתניתין דקתני לא יחזיר מט' דשמא נמלך איירי בכל מילי בין שהוא קיים ואינו מודה או שכבר מת ובנו מודה ואומר תנו לא יחזיר וממילא דייקינן הא הוא קיים ואומר תנו נותנין ודו"ק:

תוס' ד"ה והא אידי ואידי וכו' ותו לעיל גבי גט וכו' דילמא ה"פ משום דנמלך וכו' עכ"ל וק"ק דילמא שאני גט דא"ץ לומר טעמא דנמלך אלא שמא כתובים היו ולא נתנן עדיין ועכשיו רוצה לגרשה דסבור שזהו הגט שאבד ממנו ואמר תנו ומ"ה אין נותנין דשמא