מאורות נתן סז

י"ג משמע דכל היכא דנפל חיישי' לכתחילה אין כותבין כמ"ש התוס' עיין בא"ז שהביא לשון הר"ן באריכות וכת' ה"מ כגון ההיא חשש' דלעיל דשכיח דעביד איניש דכתי' ללות בניסן ולא לוה עד תשרי וכו' אבל דבר רחוק הוא שיחזור בו נותן זה בדבר אחד שני פעמים וכו' ובכה"ג אע"ג דהיכא דנפל חיישי' לכתחילה לא חיישי' עש"ב וכ"כ הרדב"ז ז"ל בשניות סי' תקנ"ה שנשאל אם כותבין שטר מתנה לנותן אע"פ שאין מקבל מתנה עמו והשיב דכותבין ולא חיישי' שמא כתב לזה ולא מסר לו והדר כת' לאחר ומסר לו וכו' דמילתא דלא שכיח' היא ואע"ג דבתלמוד' חייש להאי חשש' ה"מ היכא דנפל ע"ש ותמצא שכמעט שכל דבריו לקוחים מדברי הר"ן הנ"ל ועפ"ז יש לתמוה על ה' חוקי חיים ז"ל בסי' ט"ל ד' ע"ה ע"ד שתמה על הרדב"ז הנז' במ"ש ואע"ג דבתלמודא חייש להאי חששא וכו' וז"ל וכעת לא חזינא בש"ס דילן דחיישי לכגון דא וכו' עש"ב ואהמ"ר אישתמתטיה סוגיא דשמעתין שמבואר להדיא דחיישי' להכי כמו שיראה הרואה וכן שמעתי מק' עליו גם מה שתמה עליו מסוגיין דלעיל דמשמע דכל היכא דנפל חיישינן גם לכתחילה חיישינן ואין כותבין ללוה וכו' ע"ש שהניח בצ"ע וכבר כתבתי בשם הר"ן ז"ל תי' לזה וצדקו דברי הרדב"ז ז"ל עכ"ה] ותמה עליו מהר"ם שיף ז"ל דלא ראה סוף הסוגיא דאמר דר' אסי ס"ל חיישי' דילמא איקרי וכתוב ע"ש מה שנדחק ליישב וכן הקשה בדרישה בסי' ס"ה ע"ש ועיין בא"ז שכתב להדיא משם הר"ן ז"ל דהקו' היא לדידן דלית לן עבז"ל ולפי המסקנא דסוגיין דלעיל דמשמע דלא חיישינן לאיקרי וכתוב דכיון דמשום חשש דפרעון מסקינן לה לית לן למימר ההוא טעמא כלל ע"ש וכ"כ הריטב"א בחי' ע"ש אמנם י"ל למאי איצט' לה' ב"י ז"ל בסי' ס"ה ס"ק י"ז להביא קושית הר"ן ותי' כן דהטור לא פסק כן בסי' ט"ל כמ"ש לעיל וצ"ע [א"מ לכאורה נראה דלק"מ דאע"ג דהטור פסק כאביי דאמר עבז"ל א"כ לא שייכי דברי הר"ן ז"ל מ"מ להרי"ף והרמב"ם ז"ל דפ' דלא כאביי וכ"פ בש"ע תיקשי קו' הר"ן ומוכרח לתי' כמו שתי' דלכתחילה כותבין שטר לנותן אע"פ שאין מקבל מתנה עמו אמנם אחר העיון נר' דרוב הפוסקים פליגי על הר"ן בזה שהרי מרן ז"ל שם פסק דבשטר מכר נמי לא יחזיר אפי' המוכר אומ' שיחזיר ודין זה לקוח מדברי הטור וה"ה ז"ל סוף ה' גזילה ע"ש והשתא תיקשי קו' הר"ן אמאי לא יחזיר אי משום דחיישי' דילמא כתב למכור לזה ולא מכר ואח"כ מכר לאחר ומסר לו את השטר ועכשיו רוצה לחזור בב' ומש"ה אומר שיחזיר הא לא חיישינן שהרי אין כותבין שטר למוכר עד שיהא לוקח עמו כמו שפסק מרן סי' רל"ח ולשמא איקרי וכתוב לא חיישינן כדברי הר"ן ז"ל ובשלמא לטור ל"ק דהוא פסק כאביי וא"כ כותבין שטר למוכר אע"פ שאין לוקח עמו אמנם לשיטת מרן ק' וע"כ לומר דלא ס"ל כדברי הר"ן ומש"ה גם בשטרי מכר נמי לא יחזיר משום דחיישי' דילמא איקרי וכתוב או שמא נקל מיד הסופר וכדברי הריטב"א ז"ל בחי' הכא ולעיל ד' ט"ז ע"ב גבי מימרא דר' אבהו א"ר יוחנן ע"ש וכ"מ מדברי הרי"ף והרמב"ם ז"ל לעיל גבי המוצא שט"ח וזמנו בו ביום וכתוב בו הנפק ה"ז יחזיר אבל אי לא כתוב בו הנפק לא יחזיר שמא כתב ללות ולא לוה ע"ש והיכי חיישי' שמא כתב ללות וכו' הא אין כותבין שטר ללוה עד שיהא מלוה עמו וימסור לו השטר הק' הריטב"א ז"ל וע"כ לומר כמ"ש הריטב"א שמא הלכו המלוה והלוה לסופר לכתוב להם ואח"כ חזרו בהם ונפל מיד הסופר או משום דחיישנן דילמא איקרי וכתוב וכ"כ הבה"ת ז"ל ש' נ"ב ד' שי"ז וז"ל ול"מ אי לית ביה קנין דאיכא למיחש שמא כתב ללות בניסן וכו' ואע"פ דשאר שטרי דלאו הקנאה לא כתבינן כי ליכא מלוה בהדיא וכו' כיון דנפל חיישינן דילמא איקרי וכתוב וכו' עכ"ד הרי לך בהדיא דרוב הפוסקים לא ס"ל כהר"ן ז"ל בזה א"כ לא הו"ל למרן ז"ל להביא דברי הר"ן בסתם כיון דלדברי הטור והרא"ש ז"ל ליתנהו לדברי הר"ן גם לפי מאי דקי"ל כאביי אין קושייתו קו' ואין הכרחו הכרח כלל לפי שיטת מרן ז"ל והיא דעת רוב הפוסקים כמ"ש ואפשר לדחוק ולומר דמה שהביא מרן דברי הר"ן הוא ללמוד דכותבין שטר לנותן אף ע"פ שאין מקבל מתנה עמו ואע"פ שאין כאן בסי' זה מקומו ואע"ג דלשיטת רוב הפוסקים אין הכרח הר"ן הכרח מ"מ מסתבר' הכי דלא חיישינן כולי האי אלא גבי נפל דאיתרע וכ"ד הרדב"ז ז"ל כמ"ש לעיל ודו"ק עכ"ה]:

אך מה שהק' מהר"ם שיף ז"ל לדעת הרא"ש ז"ל דהוא פסק כאביי דעבז"ל וכתב וכן נמי במתנת בריא אע"פ ששניהם מודים לא יחזיר דילמא כתב להאי מעיקר' וכו' והא עבז"ל וא"ל ג"כ דדוקא לענין שעבוד וכו' דהא ס"ל כדעת התוספו' כדמשמע לקמן שכתב מילתא דר"א בר ממל לא מתוקמ' כאביי ולדעת הרי"ף ודאי מותקמ' כאביי ע"ש ונ"ל דאי מהא לא אריא כמ"ש הב"ח ז"ל הא דהביא דברי התוס' הנז' אינו ר"ל דס"ל הכי אלא העתיק דברי התוס' לומר דהלכה כאביי אבל אי ק' הא ק' לפי מה שהסכימו רוב המפ' דהרא"ש ז"ל ס"ל דאין חילוק בין שטר מכר לשטר הלואה דבכולהו עבז"ל וכמ"ש הטור להדיא בסי' ט"ל וא"כ תיקשי לדעת הטור:

וראיתי לב"ח ז"ל שכתב דאפי' לאביי דעבז"ל היינו דוקא כשהלוה מצוה שיעמוד השטר בידן בשביל המלוה או צוה בסתם לכתוב שטר כו"כ לפ' התם הוא דכשהגיע השטר ליד המלוה זכה לטרוף לקוחות מזמן הכתוב בשטר אע"פ שלא הגיע לידו בזמן הכתו' בו אבל כשאומר לעדים כתבו שטר ותנו אותו בידי אם אין שם קנין ולא הגיע השטר לידו בזמן הכתוב אז אינו יכול לגבות בו כיון דנפל הו"ל כמו שהשליכו לאשפה ואפילו אח"כ חזר ולוה בו או מכר באותו שטר וכו' לא נשתעבדו נכסים בההוא שטרא דחספא בעלמא הוא עש"ב והש"ך ז"ל בסי' מ"ג ס"ק ל"ג תמה עליו מגמרא דלעי' דמתרץ אביי כותבין שטר ללוה אע"פ שאין מלוה עמו אפי' בשטרי דלאו אקניית' ומשום דעבז"ל ועוד דא"כ מאי פריך לאביי מהך דמצא גיטי נשים וכי נמלך עליהם מאי הוי והא עבז"ל וכן בתר הכי פריך לאביי ממתניתין דקתני מצא שט"ח וכו' ומתרץ אביי ה"ט דחיישי' לפרעון ולקנוניא ולשמואל דאמר לא מודה וכו' ואם איתא הא מעיקרא לק"מ דבמתניתין כיון חיישינן לפרעון וכו' שמואל מוקי למתניתין בשאין חייב דנפל חיישינן דילמא אמר לעדים שיתנוהו לידו של לוה ולא אמר עבז"ל וכן גבי שובר משני אביי שובר בזמנו טורף ועבז"ל והא התם איתרע בנפילה עכ"ד ונ"ל ליישב דברי הב"ח ז"ל דהא דכתב דהיכא דלא מטא שטר' ליד המלוה אלא היה ביד הלוה דלא אמרינן גביה עבז"ל אלא דוקא היכא דנפל דאמר דהשליכו לאשפה והוי חספ' בעלמ' אבל מעיקרא ודאי כתבינן ללוה אע"פ שאין מלוה עמו משום אע"פ דאפשר שלא יתנו ליד המלוה אלא לאחר זמן זכה משום דעבז"ל ואם נפל הלך לאיבוד ולא חיישי' שמא ישליכו ואח"כ ימצא אותו ויחזור וילוה בו וטורף בו שלא כדין דחששה כזה לא חיישינן דזה דבר רחוק והגמ' דפריך מעיקרא ממצא גיטי נשים וכו' י"ל דמעיקרא ס"ד דאביי