מאורות נתן סו

ומש"ה מחזירין וכיון שפסק רבינו דיחזיר ממילא נדע דלא יטעו הלקוחות ויאמר לה אייתי ראיה דאל"ה הוה אמרינן דלא יחזיר גם א"ש נמי דלא ביאר גבי עבר דכשבא לטרוף דאמרינן ליה אייתי ראיה אימת מטא שטר' לידך כמ"ש בגמרא לקמן בסמוך אע"ג דהוא בפ"ו מה' עבדים פסק דזכות הוא לעבד שיוצא מתחת רבו מ"מ הרי הוא פסק דלא כאביי דאמר עדיו בחתומיו זכין לו כמ"ש פכ"ג מה' מלוה ובמ"ש א"ש דרבינו ס"ל גבי עבד צריך עידי מסירה כמו גט אשה כמ"ש בפ"ה מה' עבדי' ה"ג ומוסר לו את השטר בפני ב' עדים א"כ קלא אית ליה בעידי מסירה אם נמסר שלא בשעת כתיבה ומ"ש שם בה' עבדים דאם מסר לו שחרור בינו לבינו מהני ה"ד בדיעבד כמ"ש גבי גיטין בפ"א מה' גיטין דין י"ו וכ"כ הב"י ז"ל בי"ד סי' רס"ז ע"ש א"כ כיון דלכתחילה בעינן עידי מסירה לא חיישי' שמא נתן בינו לבינו ועיין לה' בית אברהם ז"ל בח"מ סימן ס"ה שנתקשה בזה על רבינו ובמ"ש א"ש ודו"ק:

שם בגמ' כי אתי למטרף א"ל אייתי ראיה אימת מטא שחרור לידך עיין להרא"ש והטור ז"ל בסי' ס"ה שהביאו אוקמת' זו והק' מרן ז"ל כיון דפסק כמ"ד זכות הוא לו ופסקו כאביי דאמר עבחו"ל אמאי איצטריך להביא ראיה אימת מטא וכו' וראיתי להב"ח ז"ל שתי' וז"ל אפי' למ"ד זכות הוא לו נמי כי אתי למטרף א"ל אימת מטא וכו' ואין אומרים עבחז"ל דדמי לגט אשה דאינו מועיל לשום זכייה קודם שבא לידו ע"כ ואחה"מ אינו כן דהא הרא"ש ז"ל בגיטין ד' י"א והטור בי"ד סי' רס"ז פסקו אע"ג דלא מטא שחרור לידו יצא לחירות א"כ ממילא מעשה ידיו שלו ואם קנה בהם קרקע קנה לעצמו ואם מכר רבו אות' קרקע לאחר אינו מכור ויכול לטרוף אותה העבד ואע"ג דהתוס' נסתפקו בזה לקמן ד"ה שובר וכו' היינו לענין איסור' אם בא על בת ישראל אבל לענין ממון ודאי זכה בו ובדין טריף מזמן הכתיבה וצ"ע:

ובדרישה כתב לתי' וז"ל דאמרי' מייתי ראיה אימת וכו' אפי' לאביי דאמ' עבז"ל משו' דחיישי' לקנוניא שאין דעתו לשחררו ואפי' הביא עדים שראו בידו קודם שנפל חיישינן לקנוניא כיון דנפל איתרע אבל אם הביא עדים שנמסר לו בשעת הכתיבה ליכא קנוני' עש"ב ואחה"מ אינו כן דאם חיישינן לקנוניא א"כ אפילו הביא עדים שנמסר ביום הכתיבה נמי חיישינן לקנוניא מדנפל איתרע ואמרינן מדלא שמרו כהלכתו ודאי אינו שטר כשר ומעיקרא כתב לקנוניא ועוד גבי עבד לא חיישי' לקנוני' כיון דאיכא פסידא לעבד בשטר זה דלא יוכל לישא שפחה משום דיאמרו לו אתה משוחרר ואסור בשפחה ואי ישא בת ישראל אסור דהוא יודע בעצמו דעדיין עבד ואסור בבת ישראל ואם יכתוב לו רבו גט שחרור אחר אית ליה קלא שיאמר שכתב לו שחרור ויפסל הגט הא' ויחזרו השדות ללקוחות א"ו נ"ל דהכא ליכא קנוניא וצ"ע [א"מ עוד יש לתמוה במ"ש הדרישה שם וז"ל בקיצור וא"ת א"כ למה קאמר אביי דהא דתנן מצא שט"ח לא יחזיר משום דחיישי' לפרעון ולקנוניא ל"ל להזכיר חששא דפרעון הא בל"ה איכא למיחש שמא כתב ללות ולא לוה ועדיין אין דעתו ללות אלא קנוניא עשה עמו להוציא מלקוחות ומ"ה מצוה ליתנו לו ועוד מאי פריך התם ולשמואל דאמר ל"ח לפרעון מא"ל וכו' וי"ל דמ"ה קאמ' טעמ' דפרעון משו' דמשמ"ל דמתני' דקתני לא יחזיר ר"ל אין מחזירין כלל אפי' הביא עדים דמטא השטר לידו מיום הכתי' דליכא למיחש לשמא כתב ללות וכו' והשתא פריך שפיר לשמואל דל"ח לפרעון מא"ל דיחזירנו לפחות כשמביא ראיה וכו' עש"ב ותמהני איך יפר' מה שסיימו שם בגמרא הניחא אי ס"ל כר"א וכו' אלא אי ס"ל כאביי דאמר עבז"ל מא"ל ולפ"ד אפי' אי ס"ל כר"א מי ניחא דאמאי קתני לא יחזיר כלל דיחזירנו לפחות כשמביא ראיה שבא לידו מיום הכתי' דהשתא ליכא למיחש חששה דר"א שמא כתב ללות וכו' ואי ניחא ליה לאוקמי מתניתין בשלא הביא ראיה אימת מטא שטר' לידו א"כ גם אי ס"ל כאביי נמי ניחא כמ"ש ה' ז"ל ובאמת שזאת תימא רבתי בעיני וצ"ע עכ"ה]:

וראיתי לה' בית אברהם שתי' לקו' מרן ז"ל במ"ש הרא"ש ז"ל לקמן דהלכה כאביי דאמר עבז"ל אמנם לא נאמר זה אלא לענין שעבוד דוקא דלא להוי שטר מוקדם או עבחז"ל אבל בשטר מכר או מתנה אם מכר המוכר או הנותן את הקרקע לאחר בין חתימת השטר למסירתו נתבטלה זכוי החתימה כיון שנתנו לאחר קודם שיבא השטר ליד הא' והכא גבי גט שחרור הוי כמו שטר מתנה דכיון דכתב לשחררו ה"ז כמו שכתב ליתן לו נכסים שלו וכשחזר ומכרן הרי נתבטלה זכוי החתימה לפיכך בזה לא אמרינן עבז"ל ע"ש ואה"מ לא דק דהא הרא"ש ז"ל סיים ורש"י ז"ל לא פי' כן משמע דלא ס"ל כהרי"ף והטור גופיה כתב בסי' ט"ל דהלכה כאביי דאמר עבחז"ל ואין חילוק בין שטר הלואה ובין שטר מכר ומתנה וכת' הב"י ז"ל בב"ה דהט' דפסק כן כמ"ש מדסיים הרא"ש ורש"י לא פי' כן ואפי' תאמר לדעת הרא"ש כמ"ש ה' ז"ל מ"מ לדעת הטור מה יתרץ ועיין לה' בני שמואל ז"ל בסי' ט"ל שהכריח מדברי הרא"ש בעצמו דלא ס"ל חילוק זה שכתב לדעת הרי"ף ז"ל ובעיקר הקו' נ"ל כמ"ש הש"ך ז"ל דבגט שחרור לא אמר עבז"ל ע"ש:

רש"י ד"ה מהיום ולאחר גוף הקרקע קנוי לו מהיום וכו' עכ"ל וראיתי בא"ז שהביא משם הרשב"א והר"ן ז"ל שדחו פי' זה וז"ל ואינו מחוור דמאי קמ"ל מתניתין היא הכותב נכסיו לבנו לאחר מותו צריך לכתוב מהיום ולאחר מיתה וכו' ע"ש [א"מ אפשר דמש"ה סתם הנ"י ז"ל ופי' כפר"ת דר"ל מהיום תהא קנויה לך אם לא אחזור בי כל ימי חיי וכו' ובזה א"ש מה שתמה מהר"ם מטיקטין ז"ל שם על הגליון וז"ל כן פירש ר"ת משום קושיא דרש"י דלא תרמי מתנות וכו' כדאי' בתוס' ותימא א"כ למה הביא בסמוך סוגיית רש"י עכ"ל ולפמ"ש א"ש דהא דפי' כר"ת לאו משום קו' דרש"י דלא תרמי מתנות וכו' דהא ודאי ל"ק כמו שתי' רש"י והביאו הנ"י אלא משום קושית הרשב"א והר"ן הנז' ומ"מ אע"ג דפי' כר"ת הוצרך להביא סוגיית רש"י משום דס"ל דמתנות דמתניתין כפשטן דהיינו שנתן לו מעכשיו ואין הברייתא מפ' המשנה אלא הברייתא הלכה בפ"ע כמ"ש הר"י ן' מיגש ז"ל בתשובה הובאה בא"ז ומש"ה הוצרך להביא סוגיית רש"י ז"ל כנ"ל עכ"ה] ונ"ל דברייתא בא לאשמעי' דבעי' לכתוב מהיום ולאחר מיתה כר"י ולאפוקי מדר' יוסי דאמ' התם א"ץ לכתוב מהיום ולאחר מיתה ע"ש בד' קל"ו ודו"ק:

ע"ב גמ' אלא א"ר זביד הא והא בש"מ ול"ק הא ביה והא בבריה וכו' עיין בנ"י ז"ל שהביא משם הר"ן ז"ל שהקש' אמאי לא יחזיר חזינן אי בשטרי הקנאה זכה המקבל מתנה משעת הכתיבה ואע"ג דלא מטא לידיה ואי בשטר דלאו הקנאה אין כותבין אלא במעמד המקבל וכו' [א"מ ע"ש בהנ"י שתי' משם הר"ן וז"ל דלעולם הכא מיירי בשטרי דלאו אקניית' ואפ"ה לכתחילה כותבין משום דמילתא דלא שכיחא ודבר רחוק הוא שיחזור בו נותן בכל הדרך הזה דאמרן וכו' ע"ש ואע"ג דלעיל ד'