מאורות נתן סה

ממ"ה דאמרינן דקלא אית להו וידעי שלא נמסרו ביום הכתיבה ויאמרו אייתי ראיה אימת מטא לידיך ע"ש וזה דלא כר"י ז"ל שהביאו התוס' בגיטין:

בא"ד וי"ל דגבי כותבין שטר ללוה וכו' אבל גט דיהבי בפרהסיא וכו' עכ"ל והא דלא ניחא להו לומר כמו שתי' לקמן דלא מקדים איניש פורענות לנפשי' כת' בא"ז משם הגיליון משום בשביל שיטרוף מלקוחות עביד ע"ש [א"מ מה שנ"ל בזה מצאתיו במהרמ"ש ז"ל במס' גיטין ד' י"ז ע"ב בתוס' עש"ב עכ"ה] ונראה לראשונים שתי' כן דלא מקדים איניש פורענות וכו' ס"ל דאפי' בשביל שיטרוף מלקוחות לא עביד איניש וכו'. והנה מהתוספ' דהכא יצא לנו דאפי' אם כתב גט בניסן ולא נתנו עד תשרי כשר ולא חיישינן ללקוחות משום דע"י עידי מסירה יצא הקול שלא ניתן הגט ביום הכתיבה וכשתבוא לטרוף יזכירו הלקוחות לומר אייתי ראיה אימת מטא גיטא לידיך וי"ל מה יענו למה שהק' התוס' בגיטין ד' י"ז א"כ מ"ט דמתניתין דקתני נכתב ביום ונחתם בלילה פסול הא אית ליה קלא ואפשר דהתוס' הכא ס"ל כמ"ש הרשב"א בתשו' והביאה הב"י ז"ל אה"ע סי' קכ"ז דיש חילוק בין קדימה לקדימה דהקדמת כתיבה לחתימה הוי כמשקר אבל איחור נתינה לכתיבה לא הוי כמשקר אלא משום פרי וכיון דאיכ' קלא שנמסר שלא בזמן הכתיבה לא חיישינן לפירי דיזכרו הלקוחות ויאמרו אייתי ראיה אימת מטא וכו' [א"מ וכ"כ הב"ש סי' הנז' ס"ק ו' ליישב דעת הרא"ש ע"ש)]:

אבל התוס' בגיטין כתב משם ר"י דלא אמרינן קלא אית להו אלא כשנותן לה הגט ע"י שליח וכ"כ הרא"ש ז"ל בגיטין בתי' הב' וכ"פ הרשב"א שם והטור בסי' הנז' וסיים הטור וז"ל ואין נראה כן מדברי הרמב"ם ז"ל שכתב הרי שאמר לב' לכתוב גט ולחתום וליתנו לאשתו ונתאחר הדבר ימים וכו' והוצרכו לכתוב לה גט אחר כשכותבין הזמן והמקום אין כותבין לא הזמן שאמ' להם הבעל לכתוב בו ולא אותו המקום וכו' ותמה עליו הב"י ז"ל דמה ענין זה לזה דהרמב"ם ז"ל איירי בעדיין לא נכתב הגט ור"י איירי כשנכתב הגט ולא נמסר ביום כתיבתו דכל שלא נכתב הגט כ"ע ס"ל אין כותבין יום האמירה וכו' ע"ש והב"ח ז"ל כתב ליישב דברי הטור דהרמב"ם ז"ל שכתב ונתאחר הדבר איירי בין נתאחר' הנתינה לכתיבה ובין נתאחרה הכתיבה וע"ז כתב הרמב"ם דהוצרך לכתוב גט אחר משום דס"ל דלא סמכו במסירה ע"י שליח אלא בגט הבא ממ"ה משום דלא איפשר עש"ב וכ"כ בפרישה ואני הדל לא הבנתי דבריהם דאי כונת רבינו שכת' והוצרכו לכתוב גט אחר איירי בנתאחרה הנתינה ומשום הלקוחות א"כ היכי ס"ד שיכתוב זמן האמירה דהוצרך רבינו לומר לא יכתוב זמן האמירה דהא כתב והוצרך לכתוב גט אחר מט' זה א"כ ודאי לא יכתוב זמן האמירה א"ו דרבינו איירי דוקא בנתאחרה הכתיבה וצ"ע. וראיתי למהרימ"ט ז"ל ח"א סי' קמ"ג שיישב דברי הטור משים דלפ"ד ר"י ז"ל שכל ע"י שליח יש לו קול אפי' מוקדם גמור שהקדים הזמן הואיל ובא ליתנו ע"י שליח כשר וכו' וא"ץ לכתוב זמן הכתיבה דאפי' זמן האמירה כשר וכו' דלא שייך לומר מחזי כשיקרא וכו' א"ו מדכתב הרמב"ם שלא יכתוב יום האמירה משמ' דס"ל דאפי' ע"י שליח לא מהני דלא כר"י דס"ל דע"י שליח אית ליה קלא ומ"ה כתב ואין נראה כן מדברי הרמב"ם ע"כ ואחה"מ מכבוד תורתו לא איפשר לומר כן דהא הרא"ש ז"ל ס"ל דלא כהרשב"א ז"ל דמכשיר בגט מוקדם ע"י שליח כמ"ש הב"י גם הרא"ש ז"ל בתשו' כלל מ"ה סי' י"ד כתב להדיא דלא יכתוב זמן האמירה והטור כתב וא"א הרא"ש ז"ל ס"ל כדברי ר"י משמע דס"ל לענין הלכה דלא כתב ר"י דכשר אלא אם איחר בנתינה אבל אם איחר בכתיבה לא יכתוב אלא זמן הכתיבה א"כ איך כת' ואין נראה כן מדברי הרמב"ם דהא הרמב"ם מוסכם לפסקיו וצ"ע גם דברי הטור עצמן אינם מובנים דהא הרמב"ם ז"ל כתב להדיא ברפ"ב כותבין וחותמים ונותנין לו והוא מגרש בו בכל עת שירצה ע"כ הרי לך להדיא דס"ל כמ"ש התוס' דאפי' ע"י עצמו מהני דאית ליה קלא בעידי מסירה וכן הק' מהרש"ך ז"ל ע"ש ועיין להנ"י ז"ל הכא והרדב"ז סי' תקל"ח שכ"כ לדעת רבינו ולעד"ן דהטור ידע דהרמב"ם ס"ל אפי' ע"י עצמו מהני אלא דהטור ס"ל דלכתחילה לא יכתוב על דעת שיתנו אח"כ אפי' ע"י שליח אלא אי איתרמי שנתאחר' הנתינה יתן לה ע"י שליח וכ"כ הרשב"א ז"ל בחי' לגיטין אבל הרמב"ם ז"ל שכתב שיכתוב יום הכתיבה משמע אע"ג שדעתו שלא יתנו אלא אח"כ שפיר דמי דאי ס"ל להרמב"ם דלכתחילה לא יכתוב על דעת כן והא דכתב שיכתוב יום הכתיבה היינו שרוצה לגרש בו יום הכתיבה א"כ הו"ל לומר שיכתוב יום הנתינה כדכת' הרא"ש ז"ל בתשו' כלל מ"ה סי' י"ד כדי שלא נטעה א"ו דהרמב"ם ס"ל דמצי לכתוב לכתחילה על דעת שיתנו לה אח"כ וז"כ הטור שכתב ואנ"כ מדברי הרמב"ם כנ"ל:

ובעיקר דברי הב"י ז"ל שהביא ראיה דאין כותבין יום האמירה מדאמר ביבמות ד' קט"ז ההוא גיטא דאשתכח בסור' וכתוב בו הכי בסור' מתא אנן ענן בר חייא פטרת וכו' ואתו סהדי ואמרי דההוא דכתב גיט' ענן ב"ח גבן הוה ואמר רבא אף לדידי הכא חיישי' א"נ מילי מסר וכו' ואם איתא דכותבי' יום האמירה כי מסר מילי מאי הוי נחזי יום הכתוב בגט אי הוה בסורא ולישנא דאתו סהדי ואמרי דההוא יומא דכתיב ביה גיטא משמע דאיום שנכתב בו הגט מסהדי וכו' עכ"ל ולכאורה דבריו אינם מבוארין דמאי קאמר דאם אית' דכותבין יום האמירה כי מסר מילי מאי הוי נחזי יום הכתוב בגט אי הוה בסור' וכו' לא יהיה דלא היה בסור' מ"מ חיישי' דילמא מסר מילי בנהרדעא והעדים באו אח"כ בסור' וכתב יום האמירה ואפשר לומר דדעת הב"י ז"ל דס"ל אי כתבינן יום האמירה בעי' לכתוב עיר שהיו בה יום האמירה משו' שמא יבאו עדים ויאמרו יום הכתוב בגט לא היו בסור' ומחזי כשיקר' [א"מ וכ"פ הטור ח"מ סי' מ"ג ס' ט"ו והב"י שם בשם בה"ת ע"ש עכ"ה] א"כ כיון שכן נחזי יום הכתיבה היכן היה הבעל וק"ל:

ובמ"ש דטעם רבינו שכתב דאפי' ע"י עצמו יכול לגרש בגט שנתאחר בנתינה הוא מט' שכת' התוס' דע"י עידי מסירה מפקי לקלא שניתן שלא בזמן הכתיבה וכשתבוא לטרוף מלקוחות יאמר לה אייתי ראיה אימת מטא גיטא לידך א"ש מאי דפסק רבינו בפי"ח מה' גזילה וז"ל ואם הבעל מודה יחזיר הגט לאשה ע"כ ולא ביאר דכשתבוא לטרוף מלקוחות אמרינן לה אייתי ראיה אימת מטא גיטא לידיך כמ"ש בגמרא משום דרבינו ס"ל כיון דאיכא קלא דנפל ואיתרע פשיטא דיאמר לה אייתי ראיה וכו' כמו כל הגיטין שנתאחר' נתינתן והגמרא לא חידש הכא גבי נפל אלא משום דלכאורה לא יחזירו לה הגט שמא יטעו הלקוחו' ויאמרו מדהחזירו לה הגט ע"י הודאת הבעל ש"מ קי"ל לרבנן שניתן לה ביום הכתיבה ואתיא למטרף שלא כדין וע"ז קאמר בגמרא כיון דנפל אית ליה קלא ולא יטעו הלקוחו' ויאמר לה אייתי ראיה דמה שמחזירין לה הגט היינו כדי שתנשא ולא למטרף