מאורות נתן סד

איתו בלא סי' אפי' שהה כדי שיעבור אדם שם ע"כ הרי לך דדברי ה' ז"ל אין להם שחר:

והנה י"ל על הרי"ף ז"ל דהכא כתב כיון דלא איפסיקא הילכתא בהדיא עבדי' בה לחומרא ולא מהדרינן גט לזמן מרובה אלא במקום שאין הש"מ והתם בגיטין כתב הילכתא כרב אשי דהוא בתר' הילכך לא מהדרינן גט לזמן מרובה במקום שהש"מ ע"ש ודבריו סותרין זה את זה דהכא משמע דמספק"ל הילכתא כמאן וליכא אלא חומרא בעלמא והתם כתב דהילכתא כל"ב משים דר"א ס"ל כן משמע דליכא ס' ולאו חומרא בעלמא אלא דינא הכי וראיתי לה' לחם יאודה ז"ל שם שהק' על ה"ה ז"ל שכתב לדעת הרי"ף דהוי חומרא בעלמא מדברי הרי"ף בגיטין שכתב הילכתא כר"א ע"ש ותמהני אמאי לא הק' בדברי הרי"ף גופיה דסתיר דידיה אדידי' כמ"ש ועוד פי' ה"ה ז"ל בהלכות הוא פי' הר"ן ז"ל בגיטין ותק"ל מה יענה לדברי הרי"ף ז"ל שם דאיירי בהו אבל האמת נ"ל דהרי"ף ז"ל ס"ל דאי לאו רב אשי ודאי הילכתא כרבה כמו שפסק ר"ח ז"ל והביאו הרשב"א שם משים דעביד עובד' כשמעתי' ומעשה רב ועוד דמשמע בגמרא דר"ח ור"ה אודו ליה לרבה אלא משום דרב אשי לא מוקים מתניתין לא כרבה ולא כר"ז יש להסתפק דילמא הא דנייד מאוקמתות דלעיל משום דס"ל כר"ז דבחדא לריעותא יש לחוש לפיכך לא ניחא ליה לאוקמי ברייתא בדליכא שיירות ולא הוחזקו דאי הכי פשיטא כמ"ש הר"ן ז"ל וא"כ הילכת' דלא יחזיר היכא דאיכא חדא לריעותא דר"א בתרא' הוא והילכתא כוותיה או דילמא לעולם ס"ל כרבה דבעי' תרתי לריעותא אלא דבא לומר דאפי' בש"מ והוחזקי מהדרינן ע"י סי' ומש"ה כתב הרי"ף ז"ל כיון דלא איפסק' הילכת' בהדיא עבדי' לחומרא דשמא רב אשי ס"ל הכי והילכת' כוותיה ובזה א"ש דברי הר"ן וה"ה ז"ל ודו"ק:

תוס' ד"ה נפק דק ואשכח וכו' א"נ מתני' דאשתכח בב"ד ואפ"ה לא חיישי' לאחר וכו' עכ"ל ראיתי לה' שע"ה ז"ל בפ"ג מה' גירושין ה"ט שהביא בשם אליהו רבה ז"ל שקרא ערעור על דבריהם וז"ל ואני לע"ד לא אוכל כלכל סוגיא דפ' האשה שלום לפום האי חילוקא שהרי התם מייתי אביי סייעתא למלתי' ואמר מנא אמינא לה דההוא גיט' דאשתכח וכו' וההוא עובד' ע"כ דמיירי בשכיחי שיירות ולא הוחזקו דאי בהוחזקו אפי' רבא מידה ואם איתא שאביי מחלק בין גט למית' מאי סייעת' מייתי אביי מהתם שהרי על כל פנים מוכרח הוא להודות דהא דשלח ליה תיבדק נהרדעא כולה לא מעיקר דינא כי אם משום כבודו כדהשיב לו רבא דאלת"ה תק"ל ממתני' דכל מעשה ב"ד ה"ז יחזיר וכו' עש"ב ונ"ל דלק"מ דיש לחלק דשאני הכא שזה האיש שואל על גיטו שאבד קודם שמצאו שם ואח"כ מצאו הגט אמרינן שזה הגט של זה שנפל ממנו ולא חיישי' שמא איש אחר ששמו כשמו נפל ממנו גט ג"כ במקום הזה כיון דלא הוחזקו ב' יב"ש וכ"ש לפי מה שתי' לקמן דלא חשדינן שישקר במזיד לקלקלה כיון שבידו לגרשה א"כ כיון שאמר שאבד ממנו גט במקו' זה נאמן ומש"ה ל"ח לאחר כיון שאין אנו מכירין אחר אין לחוש שמאחר ונפל ממנו כמו כן כאן אבל התם מיירי שמצאו הגט בתחילה ואחר שמצאו הגט באה האשה ואמרה שזה גט שלי דאינה נאמנת משום דאשה מעיזה פניה כיון דהגט מסייעה לפיכך חיישינן שמא מאחר נפל ולא נפל מידה כלום ודמיא לפלוגתא דאביי ורבא דהתם ממש ומש"ה מייתי אביי סייעתא שפיר כנ"ל ודו"ק [א"מ אמנם ממ"ש מהרש"א בפ' כל הגט ד"ה כאן וכו' וז"ל אלא דאיכא למימר לקמן בברייתא כיון דאינה משקרת במזיד ואומרת שממנה אבד ל"ח לאחר שגם ממנו אבד כיון שאין הש"מ ואע"ג דלא נאמינה למפרע כמ"ש התוס' לקמן וכו' עש"ב נראה דס"ל דאשה נמי נאמנת ולא חשדי' לה שמשקרת במזיד לקלקל את עצמה וכ"כ ה' משמרות כהונה ז"ל אמנם לפי הנר' מלשון מהרש"א שט"ס נפל בדבריו וכ"מ נמי ממ"ש ואע"ג דלא נאמינה למפרע כמ"ש התוספות לקמן וכו' ובאמת התוס' לא כ"כ אלא גבי בעל דמכאן ולהבא נאמן משים שבידו לגרשה אבל למפרע לא כיון שאין בידו אבל גבי אשה מה שייך לחלק בין למפרע או להבא דאם אינה חשודה לקלקל את עצמה א"כ אפילו למפרע נאמנת ואם היא חשודה א"כ אפילו להבא נמי אינה נאמנת א"ו כיון דהגט מסייעה מעיזה פניה וחשודה לקלקל את עצמה כמ"ש התוס' וכשיטת המחבר ז"ל וט"ס פל בדברי מהרש"א וכצ"ל כיון דאינו משקר במזיד ואומ' שממנה אבד וכו' ואע"ג דאינו נאמן למפרע כמ"ש התוס' וכו' כנ"ל ודלא כה' משמרות כהונה ז"ל עכ"ה]:

דף י"ט ע"א ד"ה וליחוש דילמא וכי' כיון דעתה שבא לגרשה רואין שהזמן מוקד' ויש קול שלא נמסר וכו' אבל הכא שהבעל מודה שממנה נפל וגירשה ביום הכתיבה וכו' עכ"ל וי"ל הכא נמי מאי קא פריך הגמרא וליחוש שמא כתב ליתן בניסן ולא נתן עד תשרי וכו' דאם איתא דהכי עבד יש לו קול ע"י עידי מסירה שלא נמסר ביום הכתיבה ויזכרו הלקוחות לומר אייתי ראיה אימת מטא גיטא לידך ואפשר לומר כמו שכת' מהר"ם שיף ז"ל הכא דלקוחות יטעו ע"ש ר"ל כיון דחזרת הגט ע"י הודאת הבעל וממילא דאיירי דהבעל אימ' שביום הכתיבה נתן לה הגט דאי מודה שנתן הגט שלא ביום הכתיבה לא הוה מחזירין הגט בשביל הלקוחות א"ו דמודה שנתן לה ביום הכתיבה ועדיין לא ידעינן אם יש לה קול שנתגרשה או לא וקתני דמחזיר לה הגט ופריך שמא וכו' ואתיא למטעי הלקוחות ומשני א"ה במקום נפילה אית ליה קלא ולא משתכח הדבר ואפי' הלוקח לא טען אנן טעני' ליה מאחר דאתרע בנפילה וכ"כ בש"מ אבל ק"ק לפמ"ש התוס' לעיל ד' י"ב ע"ב ד"ה ולא לוה עד תשרי שכתב דעתה רוצה ללות בו אבל א"ל שכבר לוה בו דא"כ מאי שני הני ריעי לפי שנפל ויש הוכחה דמשום פסולו לא נזהר לשומרו והא לוה בו כבר ופשיטא שנזהר לשומרו עכ"ל ותק"ל הכא דמשום דנפל אמרינן אייתי ראיה אימת מטא גיט' לידיך אבל בשאר גיטין לא אמרינן הכי כמ"ש התוס' לקמן ואם איתא דבמקום דצריך לשטר זה כגון שלוה בו כבר לא אמרינן איתרע בנפילה א"כ הכא אמאי אמרינן איתרע בנפילה כיון דהיא צריכה לשומרו בשביל שתנשא בו והאי דנפל אירע כן וי"ל [א"מ ולפעד"ן דלק"מ דפי' הגמרא דהכא דקאמר שמא כתב ליתן בניסן ולא נתן עד תשרי ר"ל דעדין לא נתן לה הגט ועכשיו בתשרי נותנו לה כמו שפי' התוס' לעיל גבי שמא כתב ללות בניסן ולא לוה עד תשרי דר"ל ועתה רוצה ללות בו וכו' ע"ש רק הלקוחות הוא דטעו שמאמינים דבריו שאמר שכבר גירשה ולא יאמרו בשעת טירפא אייתי ראיה אימת מטא גיטא לידיך ובזה א"ש גם קו' קמיית' וק"ל עכ"ה]:

והנה ראיתי להתוס' בגיטין ד' י"ח ע"א בד"ה הנהו קלא אית להו כתב בשם ר"י ז"ל דקלא אית להו כשרואין בזמן שזמן הכתיבה היא קודם המסירה אית ליה קלא למילתא ומסקי אדעתייהו לידע יום המסירה ע"כ וכ"כ הרשב"א ז"ל שם לחד תי' ע"ש אך ראיתי להגהות המרדכי ז"ל הכא שכתב משם ר"י להפך דגבי גט הבא