מאורות נתן סג

אחר לשם ומת שם ורבא ס"ל כיון דלא שכיחי שיירות ולא הוחזקו ל"ח ואמרינן שזה דוקא שהלך לשם ולא אחר. ובזה יתיישב מה שהקש' הריטב"א ז"ל בגיטין על ההוא עובד' דענן בר חייא הנ"ל דלפ"ז א"ש דגם רבא ס"ל כר"ז דבחדא לריעותא חיישינן ועובד' דיצחק ר"ג איירי בשאין ש"מ ולא הוחזקו ועובד' דענן בר חייא איירי בשאין ש"מ ואביי דלא חייש משום כיון דבדקו כל נהרדעא ולא מצאו אדם אחר ששמו כן אלא ענן ב"ח מתגר' שהיה בסור' ביום כתיבת הגט א"כ הוי תרתי למעליות' ול"ח ורבא ס"ל כיון דהוחזקו הוי חדא לגריעותא וחיישי' ואע"ג דאיכא סהדי שהיה עמהם חיישי' שמא בגמלא פרחא אזל א"נ שמ' מילי מסר וכו' ודו"ק:

והנה הב"י ז"ל בסי' קל"ב כתב דלדעת הרא"ש ז"ל דבחדא לריעותא חיישי' א"כ מ"ש ברמזים בפ' האשה שלום להכשיר גט שנמצא במקו' שהש"מ ולא הוחזקו נ"ל שלא בדקדוק עכ"ד ולפע"ד אפ"ל וז"ל פסקי הרא"ש היכא דלא הוחזק בעיר אלא אדם א' ששמו יב"ש אם מעידין על יב"ש שמת או שמצאו גט כתוב על שמו נותנים אותו לאשתו ומתירין אותה ול"ח לאחר עכ"ד ונר' דמ"ש או שמצאו גט כתוב על שמו היינו במעידין שיב"ש מת וגם מצאו נמי גט כתוב על שמו ובא לאשמעי' דל"ת דאה"נ דהקילו בה משום עיגונה ואמרינן שבעל אשה זו מת ומותרת לינשא מ"מ אם אין לו בנים ויש לה יבם שיחלוץ לה מס' שמא גט זה אינו שלה דגבי גט חיישי' לחדא לריעותא לזה אמר נותנין אותו לאשתו ומתירין אותה בלא חליצה והטעם כיון דגבי אשה זו ל"ח לחדא לריעותא בכל צד ל"ח אפי' גבי גט:

יצא לנו מזה דלדעת הרא"ש דגבי גט חיישינן לחדא לריעותא אבל היכא דליכא שום ריעותא מחזירין הגט אפי' לזמן מרובה ומן התימ' על הטור בסי' הנז' שכתב וז"ל וכן אם ראה שעבר אדם שם פסול אפי' לא שכיחי שיירות ולא הוחזקו ב' יב"ש וכו' ודבר תימ' הוא דליכא מאן דס"ל הכי ועיין להב"ח ז"ל שתמה כן ועוד תמה על הב"י שכתב ע"ז וכבר כתבתי שזה דעת הרא"ש וכו' ותמה עליו והלא הרא"ש כתב בהדיא והכי הילכתא דלא מהדרינן גט לזמן מרובה במקום שהש"מ אע"פ שלא הוחזקו וכ"ש אם הוחזקו וכו' אלמא דאם לא הוחזקו וגם אין הש"מ מהדרינן גט אע"פ שמצאו אחר זמן מרובה ופיר' הוא בדברי הטור דמ"ש ולא הוחזקו ר"ל או לא הוחזקו ע"ש [א"מ ולע"ד אין נראה כן חדא דהלשון לא משמע כן ועוד דד"ז כבר כתב לעיל בסמוך ואפילו לא ידעינן שעבר רק שהה כדי שיעבור אדם שם חיישי' כ"ש אם ראה שעבר אדם שם ומה שתי' להב"ח הוא דחוק כמו שיראה המעיין וגם מה שסיים הטור ואפי' אם היה גוי שעבר שם וכו' לא יתיישב לפי פירושו בדברי הטור ועוד לפ"ד מה שסיים הטור והיכא שלא הוחזקו וכו' ולא שכיחי שיירות מחזירין אפי' שהה כדי שיעבור וכו' אינו מדוקדק דאפי' ראינו שעבר נמי ל"ח והב"ח כתב דט"ס הוא ע"ש והוא דוחק דגם ברמזים נמי בפ' כל הגט כת' הכי עכנ"ל פשוט דהטור ס"ל דאפי' במקום שאין הש"מ אם ראינו שעבר אדם שם אז הוי כמקום שהש"מ ואע"ג דלא הוחזקו לא יחזיר דאיכא חדא לריעותא ומתניתין דקתני יחזיר ואפילו לזמן מרובה ואוקימנא במקום שאין הש"מ מיירי שלא ראינו שעבר אדם שם אלא שהה כדי שיעבור אדם שם אך אפשר שלא עבר אבל אם ראינו שעבר אז הוי מקום שהש"מ והוכרח הטור לזה משום דק"ל מה שהקש' הרשב"א ז"ל בפ' כל הגט גבי הא דת"ר איזהו לאלתר וכו' וז"ל תימה בין לרבה בין לר"ז דמוקמי מתני' במקום שהש"מ מאי איכפת לן אם עבר אדם שם או לא שהרי אין הכל הולך אלא אחר השיירות שכבר עברו לומר כיון שמקום זה הוא מעבר לרבים חוששין שמא זה שנמצא מאחד מעוברי דרכים א"כ אפי' לא עבר אדם שם נחוש לו ואי משום חשש נפילה של זה שעבר או שהה א"כ אפילו במקום שאין הש"מ נמי נחוש לו והאריך בזה ה' ז"ל ולבסוף הניח בצ"ע ומכח קו' זו הוכרח הטור לומר דודאי לא חיישי' לשיירות הראשונות דאם נפל מהם כשעבר זה דרך שם היה מויצאו וכמ"ש הרשב"א שם אלא דהחשש הוא כיון ששהה כדי שיעבור אדם שם או כדי שישהא למ"ד חיישינן שמא נפל ממנו ודוקא במקום שהש"מ הוא דחיישי' כיון שעבר זמן מרובה כדי שיעבור ודאי עבר אדם שם ושמא ממנו נפל אבל במקום שאין הש"מ ל"ח כולי האי שמא עבר אדם ושמא ממנו נפל אלא אמרינן לא עבר אדם כלל ואפילו לזמן מרובה ומיהו כ"ז אם לא ראינו שעבר אדם שם אבל אם ראינו שעבר ודאי חיישי' שמא ממנו נפל ומה לי מקום שהש"מ או לא וכקו' הרשב"א ובזה יבאו דברי הטור וגם ברמזים על נכון ובדקדוק עצום ומה שהק' עוד הב"ח ממ"ש הרא"ש אבל אם עבר אדם שם והוחזקו וכו' משמע דאם לא הוחזקו ואין הש"מ ל"ח אפי' אם עבר וכו' ע"ש נראה ודאי דמ"ש אם עבר ר"ל אם שהה כדי שיעבור אדם שם וכ"כ הגאון מהר"א ווילנא ז"ל בביאו' וכ"מ ברמזים וע"כ לומר כן דאל"ה תיקשי' דיוקא אדיוקא דלעיל אמר הלכה כרשב"א דאמר שיהא אדם עומד ורואה שלא עבר אדם שם משמע הא אם אין רואה כיון שעבר כדי שיעבור אדם חיישי' ואח"כ כת' אבל אם עבר אדם שם וכו' משמע דוקא אם ראינו שעבר הא לא ראינו ל"ח א"ו דמ"ש אם עבר אדם וכו' ר"ל אם שהה כדי שיעבור וכו' כנ"ל עכ"ה]:

ולפעד"נ דהב"י ז"ל נמי מבין בדברי הטור כמ"ש הב"ח ז"ל אלא שהק' לו על הטור מנ"ל זה שכתב אם עבר אדם שם אפי' במקום שהש"מ דוקא או הוחזקו לחודיה מאחר דהר"ן ז"ל כתב ב' פי' בדעת הרי"ף ולחד פי' לא פסקינן כמ"ד אם עבר אדם שם אלא במקום שהש"מ והוחזקו וכ"פ ה"ה ז"ל בדעת הרמב"ם ז"ל א"כ מנ"ל להטור כן לזה אמר דהטור נמשך אחר אביו הרא"ש דהביא דברי הרי"ף ז"ל בסתם ולא חילק במאי איירי משמע דס"ל בדעת הרי"ף ז"ל דפסק כמ"ד אם עבר אדם שם בכ"מ בין הוחזקו לחודיה ובין ש"מ לחודי' וראיה לזה ממ"ש הב"י ז"ל קודם לזה אחר שהביא ב' פירושי' של הר"ן כת' וז"ל והרא"ש כת' דברי הרי"ף סתם משמע דלעולם לא הוי שיעור' לאלתר אלא כל שלא עבר אדם שם ע"כ הרי לך להדיא כמ"ש ועיין לה' לחם יאודה ז"ל שהניח דברי הטור בצ"ע ואשתמטתיה הב"ח ז"ל:

וראיתי לה' נחלת צבי ז"ל שיישב דברי הטור דאם מצאו לאלתר ואיכא ריעות' חיישי' ואין מחזירין אלא אם אמר הימן כר"א או כר"י ובדליכא שום ריעות' לאלתר מחזירין מצאו לאח"ז אין מחזירין אותו עכ"ד ואחה"מ דבריו תמוהים דהא בגמרא אוקמ' רבה למתני' דמחלקה בין לאלתר ובין אח"ז איירי אפילו איכא תרתי לריעותא ומתני' דקתני יחזיר ואפי' מצאו אח"ז איירי בדאיכא חד' לריעותא ולר"ז נמי לא"ד בתרא דאפילו בחדא לריעותא חיישי' אם מצאו לאלתר מחזירין וכן פסק הטור בהדיא דמחזירין לאלתר אפי' איכא ריעותא ועוד שהרי כתב הטור ח"ל והיכא שלא הוחזקו ב' יב"ש ולא שכיחי שיירתא מחזירין