מאורות נתן סב

כמ"ש התוס' אבל התם גבי מיתה מהיכן יודעי' שזה מת דילמא יב"ש האח' הוא שמת ובהא ליכא מאן דפליג ומ"ש הטור בסימן י"ז סעי' י"א דלדעת הרי"ף והרא"ש ז"ל דבהוחזקו לחודי' נמי מתירין גבי מיתה משום עיגונה כבר הקשה הב"ח והפרישה היאך מתירין שום א' מהן כיון דהוחזקו ב' בעיר מהיכן יודעי' מי הוא ועיין לב"ח שכת' דמשכחת לה כגון שהלך מהעיר זמן רחוק וא' יצא זה זמן קרוב דתלינן שזה שיצא לזמן קרוב הוא שמת ע"ש והב"ח בק"א שם הק' על הטור מנ"ל זה דהא מדברי הרא"ש שם שכתב דפלוגתא דאביי ורבא מיירי בשכיחי שיירות ולא הוחזקו משמע ודאי דבהוחזקו ולא שכיחי שיירות אף לרבא חיישי' לב' יצחק ר"ג וכמ"ש הרא"ש בפ' כל הגט דהוחזקו חמיר מש"מ עש"ב ולפמ"ש הפרישה ז"ל שם דמ"ש הטור דבהוחזקו לחודיה ל"ח מיירי בהוחזקו בעיר אחרת ששם יש א' ששמו כך אבל בעיר זו לא יש א' אחר ששמו כך וי"א ס"ל כיון דאיכא איש אח' ששמו כך אפי' בעיר אחרת חיישי' דילמא המעידים ראו אותו יב"ש האחר בזה העיר וסברו שהוא מאות' עיר ואותו יב"ש ראו שמת ושלחו להתיר את אשתו והרי"ף והרא"ש ז"ל סברי שזה הוא חששה רחוקה ולא חיישי' וכו' ע"ש ולפ"ז אפשר לומר דיצא לו להטור זה מהרא"ש ז"ל דלא חייש בהוחזקו אלא אם הוחזק באות' העיר עצמה שנמצא בה הגט דיותר יש לחוש שעבר זה שם ונפל ממנו וכמ"ש הרא"ש כפ' כל הגט וז"ל ויראה דכ"ש אם הוחזקו אע"פ שאין הש"מ דיותר יש לחוש שאותו המצוי בעיר עבר דרך שם אפי' במקו' שאין הש"מ ממה שנחוש שבא אחר מעיר אחרת וכו' ע"ש הרי לך להדיא דלא חייש בהוחזקו לחודי' אלא דוקא אם הוחזקו באות' עיר אבל אם הוחזקו בעיר אחרת לא חיישי' כיון שאין הש"מ:

והב"ח ז"ל שם בק"א תי' דיצא לו לטור כן מדכת' הרא"ש בפ' כל הגט וז"ל ופליגי אביי ורבא בפלוגתא דרבה ור"ז רבא סבר כרבה דלא חיישינן עד דאיכא תרתי ש"מ והוחזקו ואביי כר"ז וכו' והקש' עליו הח"מ ז"ל וז"ל והנה המעיין בדברי הרא"ש ז"ל לשם יראה שאין הפשט כן דמה שמוכיח הב"ח ממ"ש הרא"ש רבא ס"ל כרבה דלא חיישי' עד דאיכא תרתי וכו' היינו לרבה בגיטין אבל לא לרבא דהא כבר כתב הרא"ש לפני זה בסמוך דע"כ מיירי בלא הוחזקו ושכיחי שיירתא וכו' ע"ש ונ"ל דדיוק הב"ח מדכתב הרא"ש ופליגי אביי ורבא בפלוגתא דרבה ור"ז רבא סבר כרבה דלא חיישינן עד דאיכא תרתי ש"מ והוחזקו וכו' משמע דרבא ס"ל כרבה בכל מילי דאפי' הוחזקו לחודי' לא חיישי' דאי הרא"ש ס"ל דרבא לא ס"ל כרבה אלא דוקא גבי ש"מ דבעי' הוחזקו נמי אבל בהוחזקו לחוד פליג על רבה הו"ל לפ' להדיא א"ו דס"ל בכל ענין כותיה ולפיכך כתב הטור כיון דגבי ש"מ לחוד פסק כרבא דלא חייש משום עגונה דאיתתא ה"ה בהוחזקו לחוד נמי ל"ח וכ"כ הריטב"א ביבמות וז"ל ומיירי בש"מ ולא הוחזקו או שהוחזקו תרי יצחק ואין ש"מ דאי שהוחזקו תרי וש"מ וכו' ובדאיכא חדא לגריעות' וחד' למעליות' הוא דפליגי התם דרבה סבר התם דל"ח ור"ז ס"ל דחיישי' ואביי ורבא נמי פליגי בהא וכיון דכן הילכת' כרבא וש"מ דהילכתא התם כרבה דסבר בחד' לגריעות' וכו' ל"ח כן פי' מקצת מפ' וכן ר"ח ז"ל אבל הרי"ף ז"ל פסק שם כר"ז דבעי תרתי למעליות' ואלו הכא פסק כרבא וא"כ ק' הילכתא אהילכתא וכו' כצ"ל ושם יש ט"ס יצא לנו מזה דרבא ס"ל כרבה דבחדא לגריעותא ל"ח ואע"פ שהוחזקו וה"ט כמ"ש דמ"ש זה מזה ומ"ש הרא"ש ויראה דכ"ש אם הוחזקו אע"פ שאין ש"מ דיותר יש לחוש שאותו המצוי בעיר וכו' אינו ר"ל דלפי האמת הוחזקו חמיר אלא בא לומר שלא תאמר כדעת ה"ה והר"ן ז"ל שכתב לר"ז דחייש בש"מ דוקא בש"מ אבל בהוחזקו לחודי' ל"ח לזה כתב כיון דחיישי' בש"מ חיישי' נמי בהוחזקו לחודי' דיותר יש לחוש כאן מש"מ ולכל הפחות הן שוין וזה דוקא לר"ז דחייש בחדא לגריעותא אבל לרבה דבעי' תרתי והוחזקו לחודיה ל"ח אה"נ דרבא תלמידו ס"ל כן ומנ"ל לעשות ג' מחלוקת בדבר ואפושי פליגתא לא מפשינן ולכאורה איכא למידק לפ"ז דרבא ס"ל כרבה דל"ח בחדא לריעותא א"כ איך חייש שם גבי עובדא דרב ענן דאמר רבא חיישינן לגמלא פרחא וכו' והתם איירי בשאין ש"מ כמ"ש הר"ן ז"ל שם והריטב"א ז"ל ואמאי הא בחדא לריעותא ל"ח וכן ראיתי להריטב"א ז"ל בגיטין שהק' כן וע"ש מה שתי' וראיתי לה' פנים מאירות בח"ב סי' קי"ד ד' ע"ח שהכריח מימרא זו דלרבא אית ליה סברא ג' דבש"מ בעי' הוחזקו ובהוחזקו לחוד חיישי' ע"ש ואשתמיט מניה הריטב"א הנ"ל דליכא הוכחה מהאי עו' כלל ועוד אישתמיט מניה הריטב"א ביבמות הנ"ל:

ויש לדקדק לס' הרא"ש ז"ל דס"ל דשאני גבי מיתה דפסקינן כרבא משום עגונה דאיתתא א"כ מאי קא מייתי אביי התם ראיה לדבריו מההוא גיטא דאשתכח בנהרדע' וכו' שאני התם דאפשר בגט אחר לפיכך חיישי' אבל הכא גבי מיתה דלא אפשר בתקון אחר ותתעגן כל ימיה הקילו בה רבנן ונראה דלעולם אביי ורבא ל"ל חילוק זה אלא בכל ענין חיישי' לחדא לריעותא לאביי כר"ז ולרבא ל"ח כרבה אלא אנן דמספק"ל הילכתא כמאן לפיכך גבי גט דאפשר בגט אחר עבדי' לחומרא וכל"ב דר"ז ולענין מיחה סמכינן ארבה משום עיגונה וכ"מ מדברי הב"ש בסימן י"ז בס"ק נ"ו וכ"כ ה' פנים מאירות שם ושו"ר במהר"י קולון ז"ל בסי' קפ"ה שהביא משם רבינו זרחיה הלוי ז"ל שכ"כ דרבא לא ס"ל כן אלא אנן לענין פסק שני לן בין מיתה לגט ע"כ. אך ראיתי לה' דרכי נועם ז"ל בא"ה סי' ה' שכתב ל"ד גבי מיתה דאמר כן אלא ה"ה גבי גט היכא דאינו בקל שיתן לה בעלה גט אמרי' כן דל"ח בחדא לריעותא והכריח כן מדהביא אביי ראיה לדבריו מההוא גיטא דאשתכח בנהרדע' וכו' ואי איתא הו"ל לדחות שאני התם גבי גט אבל הכא גבי מיתה ל"ח א"ו ל"ד גבי מיתה אלא ה"ה גבי גט ע"ש ואחה"מ מלבד דאשתמיט מניה הפוסקים הנז' עוד ק"ק עליו דמנ"ל לאביי דהתם איירי בדאיכא עיגונה דאיתתא כדי להקשו' אימא דהתם איירי שבדבר קל יכול להביא לה גיטא וכיון דאפשר בגט אחר לא שרינן לה א"ו כדאמרן דאביי ורבא ל"ל חילוק זה אלא דאנן דמספק"ל הילכתא כמאן שאני לן בין גט למיתה ודו"ק:

אמנם בעיקר קושית הרבנים ז"ל שהק' דהרי"ף ז"ל סתיר דידיה אדידי' דהכא פסק כר"ז דבחדא לריעותא חיישי' והתם פסק כרבא דבחדא לריעותא ל"ח נ"ל ליישב דלעולם רבא דהתם ס"ל כר"ז דבחדא לריעותא חיישי' והתם גבי יצחק ר"ג איירי בשאין הש"מ ולא הוחזקו ב' יצחק ר"ג לפיכך ל"ח וטעמא דאביי דחייש משום דס"ל כמ"ש התוס' הכא ד"ה נפק וכו' שכתב לחד תי' דה"ט דגבי מעשה ב"ד יחזיר אפי' לאביי דאיירי במצאו חוץ לב"ד דליכא ש"מ ולא הוחזקו תרי יב"ש אבל התם גבי יצחק ר"ג יש לחוש משום דהתם לא שייך לאפלוגי בין ש"מ לשאין ש"מ וכו' והכונה משום דיש להסתפק שמא כמו שיצא זה מעיר זו לילך לאספמי' כמו כן הלך יצחק ר"ג