מאורות נתן סא

הוו צריכי להכי ובהכי ניחא דלקמן בברייתא לחד לישנא דס"ל לר"ז כרבה דבאין ש"מ אפי' הוחזקו ליכא למיחש לאחר ואמאי לא חיישי' לנפל מאחר דהא התם ליכא לתרוצי כי הכא דידעי' דמזה יב"ש נפל וכו' ע"ש וראיתי לה' פנים מאירות ז"ל סי' קי"ג דף ע"ה ע"ג שהקש' לפ"ז מאי מק' הש"ס בשלמא רבה לא אמר כר"ז מתני' אלימא לי' לאקשויי אלא ר"ז מ"ט לא אמר כרבה דהא י"ל דמתניתין יש לתרץ דאיירי דידעי' דמזה יב"ש נפל אבל ברייתא ליכא לתרוצי דאיירי דידעי' דמזה יב"ש נפל כמ"ש מהרש"א לכך אלימא לי' לאקשויי מברייתא וכו' ע"ש ונ"ל דאינה קו' דהא תי' זה לא אתי אלא לא"ד קמא דס"ל כרבה דמחלק בין ש"מ ובין אין ש"מ ולעולם איירי בהוחזקו א"כ לפ"ז מצי למימר דהא דלא פריך ממתניתין משום דאיכא לאוקמ' דאיירי בדידעי' דמזה נפל אבל לל"ב דמחלק בין ש"מ ובין אין ש"מ ולעולם איירי בלא הוחזקו ב' יב"ש א"כ תיק' אמאי לא פריך ממתניתין דאלימא טפי' ולא יתכן תי' זה ומש"ה איצט' ליה לש"ס לשנויי שנוייא אחרינא דאתי אף לל"ב ודו"ק:

ע"ב גמ' א"ד אע"ג דלא הוחזקו דלא נהדר וכו' הנה הרי"ף ז"ל בפ' כל הגט כת' ומסתבר' לן דבכי הא מילתא דהיא איסור' לחומרא עבדי' שלא עבר אדם שם ואם עבר אדם שם והוחזקו ב' יב"ש חיישינן שמא ממנו נפל וצריכין אנו ליתן סי' מובהק כרב אשי וכו' וכתב הר"ן ז"ל לחד תי' דס"ל להרי"ף דלר"ז כי היכי דלא מהדרינן בש"מ לחודי' ה"נ לא מהדרינן בהוחזקו ב' יב"ש לחודי' ע"ש ותמה הרשב"א ז"ל בחי' לגיטין וז"ל ותמה על עצמך ר"ז מ"ש דנקט כאן במקום שהש"מ כאן במקום שאין הש"מ ליפלוג נמי בין הוחזקו ללא הוחזק ע"ש ולפ"ד הרא"ש ז"ל הכא ניחא שכתב וז"ל וירא' לי דכ"ש אם הוחזקו אע"פ שאין הש"מ דיותר יש לחוש שאותו המצוי בעיר עבר דרך שם ואפי' במקום שאין הש"מ ממה שנחוש שמא בא אחר מעיר אחרת ועבר דרך שם ואפי' במקו' שהש"מ עכ"ד וכה"ג תי' הריטב"א ז"ל הובא בא"ז לקושית התוס' ע"ש ונ"ל דזה לא אתי אלא לדעת הרי"ף ז"ל דפסק כמ"ד אם עבר אדם שם אבל לקו' הראב"ד ז"ל שהשיג על רבינו בפ"ג מה' גירושין לא אתי משום דאפי' תימא דהוחזקו חמיר טפי מ"מ לא חמיר כ"כ דפסק ביה רבינו דבעי' לאלתר היינו שלא עבר אדם שם ואע"ג דבש"מ פסק דלאלתר היינו שלא שהה אדם שם [א"מ ר"ל לאפוקי ממ"ש הפר"ח ז"ל בס' מ"ח בפ' כל הגט ע"ש ער"ה] וכן נראה מדברי הר"ן ז"ל בפ' כל הגט דמעיקר' פי' דברי הרי"ף כמ"ש ה"ה ז"ל וסיים וכן הוא דעת הרמב"ם ז"ל ואח"כ פי' לדעת הרי"ף דבא לאשמעי' דאם הוחזקו לחודי' חיישינן ולא סיים וכן הוא דעת הרמב"ם כמ"ש לעיל נראה דס"ל דלפי פי' זה לא אתי' דברי רבינו וה"ט כמ"ש:

וראיתי לה' לח"מ ז"ל שם שרצה ליישב דברי רבינו כמ"ש דס"ל כמ"ש הרא"ש דהוחזקו חמיר ממקו' שהש"מ והוק"ל מה שהק' הרשב"א ז"ל דמ"ש דנקט ר"ז כאן במקום שהש"מ וכו' לפלוג נמי בין הוחזקו ללא הוחזקו ומדלא נקט ר"ז כך משמע ליה לרבינו דבהוחזקו בכל גוונא אין מחזירין ואפי' במקום שאין הש"מ ואפי' לאלתר משום דטפי עדיף לומר בהוחזקו דלא מהדרינן ומשום דר"ז ס"ל לאלתר דמתניתין הוי לא שהה ולעולם דעבר אדם שם מש"ה לא חילק בין הוחזקו ללא הוחזקו עש"ב ודבריו דחוקים דמנ"ל לומר כן דאפילו לאלתר אין מחזירין אי משום קושית הרשב"א י"ל כמ"ש לעיל דנקט כן לרבות' כיון דס"ל דהוחזקו חמיר וכמ"ש הרא"ש וראיתי להשע"ה ז"ל שם שכתב עליו ואין דבריו נראין לי כלל משום דאכתי תק"ל לרבינו לא"ד קמא דבעי תרתי ש"מ והוחזקו א"כ ליפלוג בין הוחזקו ללא הוחזקו ואידי ואידי במקום שהש"מ דהכא לא שייך תיר' ז"ל אלא ע"כ לומר דחדא מתרתי נקט או לומר דלרבותא נקט א"כ כיון דע"כ צריכין להאי תי' לא"ד קמא מנ"ל לרבינו לומר דלא"ד בתרא הוחזקו ואין הש"מ לא מהדרינן אפי' לאלתר וכו' ע"ש ונ"ל דאין זה דחייה דא"כ תיקשי קושיה זו על הרשב"א ז"ל שדחה דברי הרי"ף דס"ל בהוחזקו לחודי' חיישי' מכח קושי' זו ומאי קא דחי דלדידיה נמי מה יענה לא"ד קמא ומה שיישב לא"ד קמא י"ל נמי לא"ד בתר' א"ו דדעת הרשב"א ז"ל דבשלמא לא"ד קמא לא תיק' אמאי. נקט זה ולא נקט זה דחד' מנייהו נקט כיון דאית ליה דמתני' דבעי' לאלתר איירי בש"מ והוחזקו כמו דס"ל לרבה א"כ בריית' איירי בחד' מנייהו או בש"מ ולא הוחזקו או בשאין ש"מ וחד' מנייהו נקט אבל לא"ד בתר' דפליג על רבה וס"ל דבש"מ אע"ג דלא הוחזקו לא יחזיר ע"ז קא מק' הרשב"א ז"ל דהו"ל לשנויי נמי כאן בהוחזקו כאן בלא הוחזקו ותרוייהו בשאין ש"מ מאחר דיש סבר' לומר דחיישי' בשיירות לחודי' יותר מן הוחזקו לחודי' כמ"ש ה"ה ז"ל א"כ הו"ל למנקט תרי אוקמתות כדי שלא נטעה בהוחזקו לחוד מה דינו וע"ז כתב הלח"מ דמכח זה ס"ל לרבינו דר"ז ס"ל דהוחזקו חמיר טפי ואפי' לאלתר ומש"ה לא מצי למנקט כן דס"ל דלאלתר דמתניתי' היינו שלא שהה [א"מ ומ"מ זה דוחק דמנ"ל לרבינו כן כיון דאיכא סבר' לומר דבמקום שהש"מ חמיר טפי א"כ אימא דר"ז ס"ל הכי דבש"מ אפילו לא הוחזקו חיישי' ובאין הש"מ אפי' הוחזקו לא חיישי' ומש"ה לא מצי לשנויי אלא כאן במקום שהש"מ כאן וכו' גם מדברי הרמב"ם בפי' המשנה בפ' כל הגט נראה דס"ל כמ"ש ה"ה ז"ל שכתב וז"ל ופי' לאלתר מיד וזה כדי שלא יעבור אדם שם וכו' וכ"ז כשנאבד ממנו במקום שהש"מ וכו' אבל במקום שאין הש"מ ה"ז כשר ואפי' שנמצא לאחר זמן עכ"ד וע"כ דאיירי נמי בהוחזקו ב' יב"ש דאל"ה אמאי פסק דלאלתר היינו שלא עבר אדם שם והא בש"מ לחודיה שיעור לאלתר היינו שלא שהה כמ"ש בחיבורו וזה מוסכם לכל הפי' א"ו דמיירי נמי בהוחזקו ואפ"ה כתב דבשאין ש"מ ה"ז כשר אפי' לאח"ז אע"ג דהוחזקו כדעת ה"ה ז"ל ולפ"ד הלח"מ צ"ל שחזר בו ממה שכת' בפיה"מ וזה ודאי דוחק עכ"ה]:

והנה הלח"מ ז"ל הק' לדעת ה"ה ז"ל דס"ל דבהוחזקו לחודי' לא חיישינן ממ"ש ה"ה ז"ל גופיה בסוף ה' גירושין גבי הא דבא א' ואמר אמרו לי ב"ד או אנשים כשתלך למקום פ' א"ל שיוסף ן' מיכאל מת וכו' דבהוחזקו אם אין ידוע שהאחר קיים אין משיאין את אשתו משמע דבהוחזקו לחודי' אין משיאין את אשתו וכאן כת' דבהוחזקו לחודי' מהדרינן והוא היפך הסבר' וכמ"ש הטור סי' קל"ב דטפי אית לן לאקולי גבי מיתה מהכא ע"כ ואחה"מ לא הבנתי דבריו דהא ה"ה ז"ל איירי בהוחזקו בעיר זו ב' יב"ש והלכו מכאן ומת א' מהם בעיר אחרת ואות' העיר שמת בה יב"ש לא ידעו שיש בעיר זו ב' יב"ש ושלחו לעיר זאת ואמרו שיב"ש מת ואנן דיש לנו ב' יב"ש בעיר ושניהם הלכו מכאן אשה של מי מתירין לפיכך אין מתירין שום א' מהן ובהא אפי' הטור ז"ל מודה אבל גבי גט דאמר אפילו הוחזקו ב' יב"ש מחזירין היכא שאין ש"מ היינו משום כיון דידעי' שזה נפל לו גט בכאן אין לחוש שמא יב"ש אחר גם הוא נפל לו גט כאן כיון שאין הש"מ