מאורות נתן ס

ולקורעו ולכתוב אגבי' כדי שלא יבא הבעל לידי הפסד כיון דס"ל דאין כותבין שובר ואמאי הוי לא אפשר ונר' דמכאן ראיה למ"ש ה' זרע יצחק ז"ל לקמן בתוס' ד"ה אטו גט וכו' דהתוס' לא גרסי לקמן אטו כל דמגבי בב"ד מגבי ע"ש והשתא א"ש עכ"ה]:

ד"ה מן האירוסין וכו' דאי כתב לה היכי מצי למימ' לא קדשתיך וכו' עיין לה"ה ז"ל פ"ט מה' אישות ה' ט"ז שכתב בשם הרמב"ם ז"ל דאיירי במקום שכותבין כתובה ואח"כ מקדשין וק"ל:

בא"ד וכן אינו רוצה להוכיח אלא מן בריית' או ממשנה וכו' עכ"ל וא"ל תפשוט מדתנן ביבמות ד' קי"ח קדש א' מחמש נשים ואינו יודע איזה קידש כ"א אומרת אותי קידש נותן גט לכ"א וא' ומניח כתובה ביניהן ומסתלק וכו' והתם לא שייך למימר דכתב לה דא"כ יודע איזה קידש דכבר תרגמה הרמב"ם ז"ל שם הלכ' כ"א דאיירי שכתב לא' מהן כתובה ועתה אבדה הכתובה וכל א' וא' אומרת אני היא שקדשתני וכתבת לי הכתובה ואבדה כתובתי ועיין לה"ה ז"ל שם שמתרץ בע"א:

דף י"ח ע"א ד"ה הא אמר תנו וכו' אבל לא נמלך לכתחילה מלגרשה וגרשה מחזירין לה וכו' עכ"ל [א"מ אין ר"ל שאם אמר שכבר גירשה והחזירו לה לראיה בעלמא מחזירין לה אפי' אינו שלה דז"א שהרי אינו נאמן לומר כך ואין מחזירין לה להתגרש בו עכשיו דשמא אינו שלה כדפריך לקמן אבריית' וכמ"ש התוס' בסמוך אלא דר"ל שאם לא נמלך מלגרשה וכבר גירשה דהיינו שראינו הגט בידה דודאי גירשה מחזירין לה הגט לראיה אפי' אינו שלה ולא חיישי' שמא גט זה מוקדם לגט שלה ותטרוף לקוחות שלא כדין דכיון דנפל איתרע ומסקי אדעתייהו לומר אייתי ראיה וכו' כדלקמן וכה"ג יש לפ' דברי התוס' בפ' כל הגט שכת' הא אי לא הוה חיישי' לנמלך היו מחזירין וכו' ע"ש ר"ל שראינו הגט בידה דודאי גירשה היו מחזירין וכו' ומהרש"א ז"ל שם נדחק בזה ע"ש עכ"ה]:

בא"ד וא"ת וכו' ור"ז גופיה מנ"ל וכו' עיין לרש"י לקמן שתי' זה וק"ל:

בא"ד וא"ת והלא אפי' וכו' דלא חיישי' דילמ' כתב בניסן ולא נתן וכו' עכ"ל [א"מ קו' זו אינה אלא לר"ז דפריך אברייתא דקתני בזמן שהבעל מודה יחזיר דמשמע שמודה לדבריה שכבר נתגרשה ובזה הוא דאיכ' למיחש דילמא כתב בניסן וכו' ויטעו הלקוחות שאמר אמת ולא יאמרו אייתי ראיה וקמ"ל דלא חיישי' להכי אבל לרבה דפריך ממתני' הא אמר תנו נותנין ל"ק כלל דכיון שאומ' עכשיו תנו ואנו רואין שהזמן מוקדם יש קול שלא נמסר ביום הכתיבה כמ"ש התוס' לקמן ואז פשיטא דהלקוחות יאמרו אייתי ראיה כמו כל הגיטין הבאים ממ"ה דאמר בגיטין ד' י"ח דהנהו קלא אית להו וכ"ה בהדיא בתוס' דפ' כל הגט דלא הקש' כי אם לר"ז והיינו כמ"ש ומה שהקשה עוד וכן לקמן דפריך אר"י דמוקי כגון דקאמרי עדים וכו' מאי למימר' לימא דקמ"ל דלא חיישי' דילמא כת' וכו' נראה דמשמ"ל דר' ירמיה מהדר לשנויי בריית' דקתני יחזיר וכקו' ר"ז ומש"ה הק' שפיר לימא דקמ"ל דלא חיישי' דילמ' כתב בניסן וכו' ויטעו הלקוחות שנתן בזמנו ולא יאמרו אייתי ראיה וכו' ועפי"ז יש לתמוה על מהר"ם שיף ז"ל שכתב בסה"ד על דברי מהרש"א וז"ל ונ"ל דאי מגופ' דמתניתין י"ל לאלתר וכ"ת ונמלך מאי קמ"ל דילמ' קמ"ל דלא חיישינן דילמא כתב ליתן בניסן וכו' ע"ש והוא תמוה דבמתניתין ליכא למיחש דילמא כת' ליתן בניסן וכו' כיון שאומר עכשיו תנו אית ליה קלא ולא יטעו הלקוחות כדכתי' עכ"ה]:

בא"ד וכן לקמן דפריך על ר' ירמיה דמוקי כגון דקאמרי עדים וכו' לימא דקמ"ל דלא חיישי' דילמ' כת' בניסן וכו' עכ"ל הק' מהר"ם שיף ז"ל דא"כ אמאי איצט' לאוקמא כשאמר עדים לא חתמנו וכו' לוקמ' לאלתר ובא לאשמעי' דין זה דלא חיישי' שמא כתב בניסן וכו' ע"ש שהניח בקו' ונ"ל לפמ"ש התוספו' בפ' כל הגט ד' כ"ז ד"ה הא אמר תנו וכו' שתי' קושייתם דהכא הא' דאי אמר דאיירי בלאלתר לא שמעי' ד"ז דמצי לאוקמי דאיירי שנמצא בו ביום שנכת' אבל לר"י דמוקי לה בזמן מרובה אז שמעי' שפיר ד"ז וא"כ ק' מאי פריך עליה מאי למימר' דילמא דבא לאשמעי' ד"ז ע"ש וכ"כ הרא"ש ז"ל הובא בא"ז א"כ התוספו' הכא דלא תי' לר"י כמ"ש מהרמ"ש משום דאי איירי בלאלתר לא שמעינן רבות' זו ומש"ה אוקמ' בזמן מרובה וכגון דקאמר עדים וכו' והא דקא מק' הכא מעיקרא על ר"ז סמכי אקו' ב' דמאי פריך על ר' ירמיה ודו"ק:

בא"ד ומאי קמ"ל וכו' הק' בגיליון דילמא קמ"ל דלא חיישי' דשמא זה הגט זמנו קידם לגט שנתגרשה בו ותטרוף בגט זה שניתן לה לראיה שלא כדין ותי' כיון שהבעל מודה וסובר שהוא שלו א"כ בודאי זמנו שוה לאותו שנאבד ע"כ וק"ק דילמא קמ"ל דלא חיישי' לקנוניא דשמא זה הגט זמנו קודם לגט האשה זו והוא אומר דזמנו שוה משום דרוצה לעשות קנוניא עמה ודו"ק [א"מ עיין למהרמ"ש ז"ל שכתב לתי' זה דהכא לא חיישי' לקנוניא כיין דליכ' ריעות' דנפילה דאמר מדלא נזהר לשומרו וכו' שהרי הכא כיון שכבר נתגרשה בו היא זהירה לשומרו וכו' ע"ש ודבריו סותרין למ"ש הוא עצמו בפ' כל הגט בתוס' הנ"ל דה"נ חיישי' לקנוניא ע"ש ונ"ל דהגליון דנקט כיון שהבעל מודה וכו' ל"ד קאמר אלא ר"ל כיון שכבר ראינו אנחנו והבעל הגט בידה ולא ידענו אם הוא גט זה שנמצא א"כ בודאי שזמנו שוה ובזה א"ש נמי מה שהק' עליו מהרש"ל וז"ל ואין להקש' א"כ כשאין הבעל מודה אמאי הק' התוס' שיחזיר לראיה שמא יהיה זמנו קודם ע"ש ולפמ"ש א"ש דכיון שראינו כבר הגט בידה א"כ בודאי זמנו שוה גם בלא"ה לק"מ דהא לפי האמת בלאלתר לא חיישי' שמא גט אחר הוא כדקתני במתני' דגיטין מצאו לאלתר כשר ולא הק' הגיליון רק אמ"ש פשיט' דיחזיר אפי' אין גט זה שלה יחזיר לראיה עכ"ה]:

ד"ה והוא שהוחזקו תימא וכו' דומיא דסיפא דכל מעב"ד וכו' עכ"ל עיין מ"ש א"א ז"ל לתרץ קו' השע"ה ז"ל בה' גירושין פ"ג ה' ט' שהק' על התוס' מה יענו לא"ד קמא דר"ז אמאי לא קאמר אידי ואידי במקום שהשיירות מצויות וכאן בהוחזקו וכאן בלא הוחזקו וכו' ע"ש ועוד נ"ל דעיקר קו' השע"ה ז"ל אמאי לא אוקמ' לבריית' דומיא דמתניתין דקתני כל מעב"ד ה"ז יחזיר דאיירי בש"מ ליתא דהא לדעת ר"ז אפי' לא"ד קמא אפש' דס"ל דמתני' דקתני כל מעב"ד וכו' איירי בנמצא חוץ לב"ד במקום שאין ש"מ [א"מ ר"ל ומסבר' הוא דאית ליה היכא דלא הוחזקו אע"ג דהש"מ לא חיישינן כמו לרבה דאית ליה היכא דאין הש"מ אע"ג דהוחזקו ל"ח מסבר' דלא שמעי' לה ממתני' דכל מעב"ד ה"ז יחזיר דהוחזקו חמיר מש"מ ולא הוחזקו כמ"ש הרא"ש עכ"ה]:

בא"ד וי"ל כיון שאנו יודעי' שזה אבד גט כאן אין לחוש וכו' עכ"ל ועמ"ש מהרש"א ז"ל בגיטין דלפמ"ש התוס' לקמן דלא חיישי' שישקר במזיד וכו' לא