מאורות נתן נט

ב"ד שנאמר אע"פ שלא נכת' כמו שנכת' הוא וק"ו הוא מדין עיקר הכתובה במקום שכותבין וכו' ע"ש וכת' עליו המש"ל ז"ל דבריו מגומגמים מה הוכחה היא זו שכתב לענין תוס' היכא דידעינן שלא נכת' מדין ק"ו של עיקר במקום שכותבים דדיו לבא מן הדין להיות כנדון דהתם משים שנכת' ואיננו וכו' עכ"ד ואחה"מ נר' דאינו כן דה"ה ז"ל לא נחית לומר היכא דידעינן בברור שלא כת' לה התוס' אלא בא לומר דלענין תוס' אין חילוק בין מקום שכותבין למקום שאין כותבין משום דהתוספת בכ"מ כותבין משום דאינו מתנאי ב"ד דהיו סומכין עליהן א"כ כיון שטען הבעל דפרוע נאמן ואינה גובה אלא א"כ הוציאה שטר שכתוב בו תוס' וד"ז למד אותו מק"ו דעיקר במקום שכותבין כתובה דאינה גובה עד שתוציא שטר כתובה וכ"ש לענין תוס' שאינו מתנאי בי"ד וכ"כ הר"ן בס"פ הכותב וז"ל ולענין תוס' אם נאמן לומר פרעתי לפי שיטת הרי"ף ז"ל פשיטא דנאמן דאפי' בכתובה במקום שכותבין נאמן ובתוס' כ"מ שכותבין הוא וכו' ע"ש הרי לך דדברי ה"ה ז"ל הם כדברי הר"ן ז"ל ודו"ק:

תוס' ד"ה לא אמר כלום וכו' שאם תחזור ותתבע הכתובה וכו' עכ"ל עיין לה' מגלת ספר ז"ל בעשין ד' נ"ט ע"א ולה' זרע יצחק ז"ל [א"מ עיין בש"ך ז"ל סימן מ"א ס"ק י"א ולה' נתיבות המשפט שם עכ"ה]:

בא"ד במגו דאין את אשתי וכו' עכ"ל וי"ל איך יכול לומר דאין את אשתי והרי הגט בידה דמורה שהיתה אשתו ואפשר לומר דכונת התוס' דהו"ל להחזיר לו הגט והכתובה משום דאי חזרה ותבעה הכתובה יכיל להרויח מנה במגו דאלמנה נשאתיך במקום שיש עדים שהיא אשתו אבל לא ידעי אי נשאה בתולה או אלמנה או פרעתי הכל במקום שאין עדים שיודעין שהיא אשתו במגו דאין את אשתי מאחר דאין הגט והכתובה בידה אבל עכשיו שהגט והכתובה בידה מפסיד הכל וע"ז כת' התוס' מ"מ א"ץ להחזיר לו הכתובה כיון דכותבין שובר ובזה א"ש קו' מהרש"א ז"ל וכ"כ במהר"ם שיף ז"ל:

בא"ד דר"י אית ליה בפ' ג"פ כותבין שובר עכ"ל וק"ק מאי קא מייתו ראיה מהתם אימא שאני התם דאיכא הפסד למלוה וכן אמר רבין א"ר אילעא שם מסתבר' כותבין שובר דאי ס"ד אין כותבין אבד שטרו של זה יאכל הלה וחדי משמ' אבל היכא דהשט' קיים צריך להחזי' לו השטר כיון דאית ליה פסידא ללוה וכן הק' בס' מגלת ספר שם ונ"ל דראית התוס' הוא לענין דר"י אית ליה כותבין שובר דוקא אבל מ"ש דא"ץ להחזיר לו הכתובה זה הוא מסבר' וה"ט כמ"ש הרא"ש הובא בא"ז דאפי' למ"ד אין כותבין שובר בעלמא הכא מודה דכותבין וא"ץ להחזיר לו הכתובה בשביל מגו מאחר דטענה זו של פרעתי לא מהניא בהחזרת הכתובה לא ימנע בשביל זה מלפרוע הכתובה אע"פ שיהיה לו הפסד בדבר אחר במקום דאיכא מגו [א"מ ולפעד'"ן דהתוס' סמכו עצמם אמאי דאמרינן בפ"ב דכתובות ד' ט"ז ע"ב איבדה כתובתה הטמינה כתובתה וכו' אם יש לה עדים וכו' ופריך וליחוש דילמ' מפק' עדים בהאי ב"ד וגביא והדר מפקא לכתובת' בהאי ב"ד וגביא בה ואר"א זאת אומרת כותבין שובר ע"כ אלמא דלמ'"ד כותבין שובר אפי' הטמינה כתובת' ועדיין כתובת' בידה גובה ואע"ג דאפשר שהבעל יבא לידי הפסד והטעם כיון שעכ"פ הוא צריך לכתוב שובר וצריך לשומרו דהטוען אחר מעב"ד לא אמר כלום א"כ אין לחוש שמא יאבד ממנו אבל גבי שט"ח אם יחזירו ללוה א"ץ לכתוב שובר ולא לשומרו אלא יקרענו ודיו ומש"ה אין להכריחו לכתוב שובר אלא כשאבד השט"ח אפי' למ"ד כותבין שובר עכ"ה]:

ד"ה הוציאה גט וכו' וי"ל דטענו חטים והודה לו בשעורי' וכו' הק' ה' מגלת ספר ז"ל שם שאני התם דאמ' דהיה מחוייב שעורים וחטים והתובע שתבע חטים ולא שעורים מחל בשעורים לפיכך פטור מכל אבל הכ' שהטענו' מנגדות דאם היא מגורשת א"כ אינו חייב בשאר וכסות וכו' לפיכך כיון שהוא אומר שאינה מגורשת א"כ מחוייב בשאר וכסות ע"ש ונ"ל דהתם אינו מטעם שהוא מחוייב לו חטים ושעורים ומחל לו בשעורים אלא משום דאמר שהוא הודה שאינן שעורים כלומר דלא נתן לו שעורים ואפי' לפ"ד דאמר יש לי שעורים הוא מדלא טען שעורין מחל לו וכמ"ש רש"י ז"ל התם והכא נמי כיון דהיא אומרת גרושה אני מודה שאינו מחוייב לה בשאר וכסות והודאת בע"ד כמאה עדים דמי ואפי' לפ"ד היא אינה רוצה בכך דהוי כמחלה לו על הכל ואינה תובעת אלא הכתובה ובכתוב' אינו מודה לה [א"מ ותמהני על הרב מגלת ספר ז"ל דאשתמיט מניה תלמוד ערוך בס"פ המניח שהביאו התוס' דפריך התם לרבה בר נתן ממתניתין דקתני היה אחד גדול וא' קטן הניזק אומר גדול הזיק וכו' המע"ה הא לא מייתי ראיה שקיל כדאמר מזיק נימא תהוי תיובתא דרב"נ וכו' ע"ש ולפ"ד מאי קו' דע"כ ל"ק רב"נ התם דפטור אף משעורים אלא משום מדלא תבע נמי שעורים ש"מ דמחל עלייהו אבל מתניתין דהתם דאיירי שהעדים ראו שור אחד שנגח ואינם יודעים אם הגדול או הקטן כמש"ש הרא"ש והניזק אומר גדול הזיק כדי שישתלם כן נזקו ממנו והמזיק אומר לא כי אלא קטן הזיק אז אה"נ דלכל הפחות משתלם כדאמר מזיק דליכא למימר מדלא טען נמי קטן ש"מ דמחל עליה שהרי לא נגח אלא א' א"ו אין לחלק כמ"ש ה' ז"ל גם עיין להרא"ש ז"ל שם שכת' דהסבר' להיפך דבטענו חטים אפשר דחייב לו נמי בשעורים דמילת' דשכיח' היא שיש לאדם כמה תביעות על חבירו ואינו תובעם בפ"א אבל כשהטענות מנגדות מדתבע הגדול הרי פטר את הקטן ע"ש עכ"ה] אבל אי ק' הא ק' דהאי מגו לא מעליא הוא דאם יאמר לא גרשתיה יתחייב לה בכתובה לאחר מותו אם מת בחייה שהרי בין לדבריה שאומרת שגירשה בין לדבריו שאומ' לא גירשה חייב לה כתובה כיון שמת ועיין בא"ז מה שחי' בזה ודו"ק:

בא"ד וי"ל דטענו חטים והודה לו בשעורים פטור אף משעורים עכ"ל [א"מ נראה דהתוס' אזלי לשיטתם שכת' בס"פ המניח דאפי' אם תפס השעורים מפקינן מניה כיון דאין לו תביעה כלל בשעורים וא"כ הוי מגו טוב אבל לשיטת הרי"ף ז"ל שם דאם תפס שעורים לא מפקי' מניה ועיין בהרא"ש ז"ל שם א"כ ק' מאי קאמר בגמ' מגו דיכול לומר לא גרשתיך וכו' דהא אם טען לא גרשתיך יבא לידי הפסד שאם תפסה שאר וכסות לא מפקי' מינה ואין זה מגו טוב ולפי שיטת הרי"ף צ"ל דמיירי דמעשה ידיה ספקי לשאר וכסות וכה"ג כתבו התוס' בפ"ק דמכות ד"ג ע"א ע"ש עכ"ה]:

בא"ד דל"ל דכתבינן ביה גיטא דנן קרענוהו כאביי דבסמוך וכו' עכ"ל [א"מ ק"ק דבסמוך קאמר טעמ' משום דאטו כל דמגבי בב"ד מגבי ויכול לומר פרעתי לה כתובתה חוץ לב"ד ולא עלה בדעתי לקורעו ולילך לב"ד לכתוב אגבי' גיט' דנן וכו' ומשמע הא אי מגבי בב"ד ודאי דקורעין אותו וכתבי' אגביה וא"כ הכא שהביאה עידי הגט ולא הוציאה הגט אמאי לא יכריחוה ב"ד להוציא הגט