מאורות נתן ה

כולה שלי ואתה חטפתה מידי והנה ראיתי לא"א ז"ל בספרו מג"ן שהק' על דברי הנ"י דב"ב הנ"ז מההיא דאמרי' לקמן ד"ח אי במו"מ מאי למימרא איצט' סד"א ליהוי כמשיב אבידה וליפטר קמ"ל דהאי איערומי קא מערים וכו' הרי מבואר דאי לאו איערומי הו"א מיגו לפוטרו משבועה יע"ש ולע"ד ל"ק דאיכא למימר דשאני ההיא שבועה דשלא מן הדין היא אלא תקנת חכמים ולכך אמרי' בה אפי' מיגו גרוע וכ"כ הרא"ש במקו' שם יע"ש וק"ל:

ע"ב גמ' חד מדעתיה וחד בע"כ הקשה בהגהות המרדכי הא אמרי' בפ' ח"ה תלוה וזבין זביניה זביני משמע דאפי' בע"כ ותי' דהתם עד שיאמ' רוצה אני יע"ש ועוד נר' דל"ק דשאני הכא דלקח מעות משניהם דאיפשר דכבר מכר למי שנתן לו מדעתו ולא מהני להשני' מה שנתן לו בע"כ אפי' אי אמרינן ש בעלמא דזביניה זביני ודו"ק. גמ' לימא מתני' דלא כבן ננס הק' במקו' ד"ו ע"ג והא אפי' כרבנן לא אתיא דאילו הכא יחלוקו והתם באין ונוטלין מבע"ה משלם ותי' וז"ל וי"ל דעדיפא מינה איכא לאקשויי דהמע"ה אלא תקנה דרבנן היא משו' דבע"ה טרוד בפועליו עכ"ד ודבריו נפלאו ממני דהא דאמרי' תקנה דרבנן משום דב"ה טרוד וכו' אינו אלא בבע"ה עם השכיר דזה אומר לו תן לי שכרי שיש לי בידך ובע"ה אומר לו כבר נתתי לך והוא אומר לא נטלתי בזה תקנו רבנן דנשבע ונוטל משום דבע"ה טרוד וכו' אבל גבי חנוני ליכא טעם זה ועוד תינח גבי פועל גבי בנו מאי איכא למימר דקתני התם או שאמר לו תן לבני וכו' וצ"ע:

תוס' בד"ה וליחזי זוזי וכו' ובחנם דחק לפרש כן וכולי עכ"ל ר"ל דלמאי איצט' לגרוס הכא ולא ידעי' ומאי קא מק' מהתם דאמרי' אינו נאמן והוצרך לחלק בין תרי לחד אימא דהכא איירי לענין שבועה ולפיכך פריך הגמרא שפיר וליחזי זוזי וכו' דנאמן הוא לענין שבועה ומשני דנקט מתרווייהו ולא ידע וק"ל (א"ה מ"ש המח' הוא לאפוקי מ"ש המהרמ"ש ז"ל דלפי' לא יצדק לשון ובחנם דחק לפרש דקושיא מבע"ל למימר וק"ל):

בא"ד ומיהו ה"מ לשנויי דליתי קמן וכו' עכ"ל עמ"ש מהרש"ל והקשה עליו המהרמ"ש ז"ל דמ"מ הו"מ לשנויי דלא ידע יע"ש ולא ידעתי מאי ק"ל דהא כבר כ' רש"י הכא בשמעתין ובקדושין דמחד ודאי מידכר דכיר וכמ"ש ה"ה בעצמו לשי' התוס' וק"ל:

דף ג' ע"א רש"י ד"ה מפני מה אמרה תורה מודה במקצת הטענה ישבע ולא חשבו כמשיב אבידה לפוטרו שלא כפר בכולו עכ"ל נר' דכוונת דבריו דס"ל דעיקר פירכת רבה על מ"מ מפני מה ישבע יהא נאמן במיגו דאי בעי כופר הכל אבל אכופר הכל לא פריך אמאי פטור משום דהתם גזירת הכתוב מכי הוא זה והכריחו לפרש כן משים דק"ל קו' התוס' בכתובות די"ח ובשמעתין מרבנן דפטרי בנו בכופר הכל אע"ג דמעיז הוא אך ק"ל דבפ' הגוזל דק"ז ע"א כתב רש"י ז"ל בד"ה כדרבה וז"ל הילכך היכא דכפר הכל פטור משבועה דאי לאו קושטא בהדיה לא הוי מצי למכפר ביה יע"ש נר' בהדיא דס"ל לרש"י דכופר הכל דפטור משו' דאינו מעיז הפך משמעות דבריו דהכא דפי' קושי' רבה על מ"מ ולא אכופר הכל משום קושית התוס' הנז' וכמ"ש ואפשר לומ' דס"ל לרש"י דרבה לא פריך אלא גבי מ"מ מפני מה ישבע אמאי לא נאמן במיגו דהא קי"ל דבכל התורה כולה אמרי' מיגו אבל אכופר הכל לא פריך רבה מ"ט פטור דגזה"כ ואין צריך ליתן טעם לקרא אבל כדמשני רבה דטעם דמ"מ ישבע משום דאין אדם מעיז אה"נ אמרי' נמי דטעם דכופר הכל דפטור משום דאין אדם מעיז ודברי רש"י בקמא הם אחר שינוייא דרבה ומה שהק' התוס' מבנו דמעיז ומעיז ואפ"ה ס"ל לרבנן דפטו' אפשר לו' דס"ל לרבנן כיון דגילתא התורה דכופר הכל אינו נשבע וה"ה בבנו אע"ג דליכא טעמא דהעזה וכה"ג כתבו התוס' לקמן דף ה' ע"א ד"ה אי איתא לדר"ח יע"ש:

והנה מד' רש"י נר' דמשיב אבדה מדאוריתא פטור משבועה מכח מיגו והק' עליו במקו' דהא תנן המוציא מציאה לא ישבע מפני ת"ה לאו שבועה דאו' קאמר אלא משמע דמפני ת"ה הוא דלא ישבע אבל מדאורייתא לא ישבע ותי' דהא דקתני במתני' לא ישבע מפני ת"ה לאו שבועה דאורייתא קאמר אלא שבועת היסת אבל מדאורייתא אינו חייב שבועה יע"ש ודברי תימה הם דהא שבועת היסת לא נתקנה אלא בימי ר"ן כמפורש בשבועות ובקדושין דמ"ג וכ"כ הרמב"ם בפ"א מה' טוען ובמשנה לא הוזכרה אלא שבועת המשנה ומכיון דרבינו הקדוש לא השמיענו במקום אחר במשנה דהתקינו שבועה באבידה לא הוה צריך לומר לא ישבע מפני ת"ה ועוד מאי ס"ד מעיקרא דהתקינו רבנן שבועה ואח"כ חזרו ובטלוה וצ"ע:

והנה לדברי המפרשים דפי' דקושית רבה היא מכח מיגו דוקא ולא מטעם מ"ש מן משיב אבידה דס"ל דגבי אבידה אות בה שבועה מדאורייתא יש להקשות א"כ אמאי לא פריך רבה גבי אבידה אמאי ישבע והא נאמן במיגו דאז לא מצי לשנויי משום העזה ואשתמוטי דגבי מציאה לא שייך העזה ואשתמוטי ואפשר דס"ל לרבה דלא חילקה התורה דכיון דגבי מ"מ דמלוה אמרי' ישבע וה"ה מ"מ דאבידה נמי ישבע אע"ג דליכא גביה הטעם דאמרי' גבי מ"מ דמלוה ודו"ק (א"ה אע"ג דגבי מ"מ דבנו אמרי' דפטור משום מיגו דכופר הכל דמעיז הוא מ"מ גבי מ"מ דידיה אמרי' לא חילקה התורה בין מלוה לאבידה ודו"ק):

תוס' ד"ה מפני וכו' וא"ל מטעם חזקה דאין אדם מעיז דהא אפי' וכו' עכ"ל (א"ה הק' במקו' הא כי קאמר מפני מה אמרה תורה אכתי לא ידע הך טעמא דחזקה דאין אדם מעיז יע"ש ולע"ד אפשר לומר דכוונת התוס' היא וא"ל מטעם חזקה ואז יהיה זו היא בעצמה פי' קושי' הגמ' ותירוצא דהיינו שקושי' הגמ' מפני מה מודה מקצת חייב וכופר הכל פטור ומשני חזקה אין אדם מעיז ולכך כופר הכל פטור ומודה מקצת נמי חייב משום דבכוליה וכולי דהא אפילו במקום שיכול להעיז וכו' וכ"כ התוס' בכתובות דח"י ע"א ד"ה מפני האי דחיה לשלול האי פירושא ודו"ק):

ע"ב רש"י ד"ה דליכא למימר הכי שהרי כפר בכולו ונימא מיגו וכו' עכ"ל כתב בש"מ וז"ל וק' לפי' א"כ מאי קמ"ל ק"ו אם אתה חושדו על השבועה היאך יועיל ק"ו שלא לחושדו אם חשוד הוא יע"ש ולע"ד, ל"ק דאע"ג דליכא אשתמוטי שהרי כפר בכולו מ"מ אינו ודאי חשוד דשמא היינו טעמא דכפר הכל משום דהוא טוען עליו יותר ממה שהלוה לו לפיכך כפר בהכל ולא ידע שיש לו עדים על החמשים אלא כיון דאפשר דחשוד הוא כיון דכפר הכל ורחוק הוא לומ' משום דהוא טוען עליו יותר ולכך הו"א דלא נרמי עליה שבועה משום דחשיד אממונא וכו' קמ"ל