מאורות נתן נח

בתוך זמנו חייש והט' משום דבתוך זמנו שכיח ולא שכיח לפיכך היכא דנפל חיישינן שמא פרעו אבל לפריעה בת יומא לא חיישינן דלא שכיח' כלל א"כ לס' ר"כ דחייש לפריעה בת יומא כ"ש בתוך זמנו וזה ס' הרמ"ה אבל הב"ח ז"ל ס"ל כמ"ש הרא"ש בתשו' סי' ע"ג דאית ליה פריעה בת יומא שכיח' ובתוך זמנו לא שכיח ע"ש וס' הרמ"ה היא כשיטת הרמב"ם ז"ל פי"ד מה' מלוה שהביא משם רבותיו וכן דעת ה"ה ז"ל שם אלא דה"ה ס"ל כס' הריטב"א הנז' דכ"ש הוא דאם בו ביום חייש לפרעון כ"ש בת"ז לפיכך תמה על הרמב"ם ז"ל לחה כתב בשם רבותיו ע"ש אבל הרמב"ם ס"ל דאיפש' לחלק כמ"ש הרא"ש לפיכך הביאו בשם רבותיו דלא מחלקין בכך היכא דאיכא ריעות' וכ"כ הג"ת ז"ל ש' כ"ב ועיין להכנה"ג בסי' הנז' בהגה"ט ס' י"ג שדבריו מוטעין ודו"ק:

ד"ה הטוען אחר מעשה ב"ד וכו' דר' שבתאי ערב היה וכו' עכ"ל ראיתי בא"ז שהביא משם הרמב"ן והר"ן ז"ל שדחו זה וז"ל וליכא למימר דערב שאני שאלו היה הבעל חייב אף הערב חייב ע"כ ונ"ל דדעת התוס' דדוקא הבעל דאינו נאמן משום דטוען אחר מעב"ד אבל הערב לא נכנס ערב בזה החוב אלא כערב דעלמ' ומצי לטעון כדעתי כיון שאין שטר בידה ומעשה ב"ד לא תיקנו אלא על הבעל ולא על הערב:

בא"ד ואין ראיה נמי מדתנינן לעיל מצא כתובה לא יחזיר וכו' עכ"ל עוד ראיתי שם שהקש' היכי ס"ד דהתם איירי בתוספת דהא התם אמרו דחיישי' לב' כתובות וההיא אינו אלא בעיקר הכתובה בלחוד שמא חזר וכתב לה כשאבדה הא' כדי שיהא מותר להשהותה עכ"ל ונ"ל דאינה קושי' בודאי כשחזר וכתב לה כתיבה אחרת כתב לה נמי התוס' וכ"כ הרשב"א ז"ל לקמן [א"מ עיין להריטב"א ז"ל שם שכתב וז"ל מיהו קו' מעיקרא ליתא דע"כ לא אמר ר"י אלא בעלמא אבל היכא דנפל ואיתרע רגלים לדבר לחוש לפרעון וכדאמרינן בעלמא גבי שט"ח שנמצא בשוק ואפי' תוך זמנו ע"כ ונ"ל שדעת התוספו' דדוקא גבי שט"ח דנפל הוא דאמר דאיתרע וחיישי' לפרעון אפי' תוך זמנו משום מדלא נזהר לשומרו ש"מ דפרוע הוא שהרי אינו יכול לגבות אלא א"כ שטרו בידו אבל גבי כתובה כיון דבלא כתובה נמי יכולה לגבות דהטוען אחר מעב"ד לא אמר כלום א"כ אינה נזהרת לשומרה ואפי' נפלה לא איתרעה ולא חיישי' לפרעון עכ"ה]:

ע"ב גמ' אר"י הטוען אחר מעב"ד לא אמר כלום הנה ה' המאור ז"ל פי' האי מימר' דר"י הכי הטוען אחר מעב"ד היינו שטוען לא אכרע עד שתחזיר לי את שטרי וקמ"ל דאפי' לר' יאוד' דאמר אין כותבין שובר במעשה ב"ד מודה דכותבין וכו' א"נ קמ"ל דכותבין שיבר בכתובה דהיא מעשה ב"ד אע"ג דליכא למימ' עבד לוה לאיש מלוה ולעולם יכול לטעון פרעתי וכו' והמלחמות דחה דבריו דמאן דס"ל אין כותבין שיבר משום תקנת' דלוה כדי שלא יהא צריך להיות שומר שוברו מן העכברים וכיון שכן במעשה ב"ד נמי לימא ליה איני רוצה לשמור שוברי מן העכברים ונ"ל דאינה דחייה דשאני הכא דאלמוה רבנן תקנת' דידהו דיפה כח מעב"ד יותר משאר שטרות וצריך לשמור שוברו ומה שהק' עליו עוד מסוגי' דכתובות דאמר ש"מ כותבין שובר נראה דאינה קו' דכוונת הגמ' כך ש"מ כותבין שובר אינו ר"ל וקשיא למ"ד אין כותבין אלא דהגמ' רצה להוציא דין ר"י ממתני' ש"מ אפי' למ"ד אין כותבין שובר הכא מודה דכותבין ואין יכול לומר לא אפרע עד שתחזיר הכתובה אפי' במקום שכותבין הכתובה כדאמר ר"י הכא ודאי דאיירי במקום שאין כותבין כתיבה וליכא ראיה לר"י ומה שהק' מסוגיא דסוטה דהוצרך אביי לומר תני מקרעת יכו' לכאורה שזה קו' אלימת' דאמהי איצט' אביי להגיה כן כיון דס"ל כר"י אמנם נ"ל דאביי שאמר כן הוא לפי מאי דקדחי הכא מעיקרא מימר' דר"י ול"ל כר"י ומה שהקשה עוד למ"ש הרז"ה א"נ איצטריך למימר דכותבין שובר בכתיבה אע"ג דליכא למימר גבי כתובה עבד לוה וכו' ודחה במלחמות ז"ל איני יודע טעמו מ"ש זה מזה ע"ש ונראה דבשלמא בהלואה דהמלוה עשה הנאה ללוה עבדו ביה רבנן תקנתא כי היכי שימצא מי שילוה אותו אבל גבי אשה דלא נתנה כלום משלה רק מכח מעשה ב"ד ועוד דיותר משהאיש רוצה לישא אשה רוצה לינשא א"כ הו"א דאין כותבין שובר שמא יאבד לו קמ"ל אע"ג דליכא ט"ז עבדו בה רבנן תקנה ואמרו עבד הבעל לאשה משום דאלמוה כח מעב"ד ועיין בתוספות דכתובות ד' י"ו ע"ב ד"ה כותבין שובר שכ"כ ע"ש אך י"ל לדעת הרז"ה ז"ל כיון דלא תקנו במעשה ב"ד דאינו יכול לטעון פרוע אלא אם טען פרוע נאמן א"כ למה החמירו גבי מעב"ד דאינו יכול לומר לא אפרע לך עד שתחזיר הכתיבה מ"ש משאר שטרות מאחר דאית ליה פסיד' אם יאבד שוברו אח"כ ותוציא שטר הכתובה ותגבה בה פעם אחרת וי"ל:

ומה שהק' הרז"ה על הרי"ף ז"ל שהביא הכא מימר' דר"י והתם בכתובות פסק כשמואל הא ודאי אינה קו' אפשר דפסק כשמואל ושמואל מודה לר"י כמ"ש התוס' דשמואל מצי סבר כר"י וכ"כ במלחמות אבל אי ק' על הרי"ף ז"ל הא ק' דשמואל דאוקמ' התם במקום שאין כותבין כתובה משום דס"ל אין כותבין שובר והרי"ף שפסק בפ' ג"פ כר"י דכותבין שובר הו"ל לפסוק דמתני' איירי אפי' במקום שכותבין כתובה והרמב"ן ז"ל במלחמות כת' ליישב דברי הרי"ף דר"י לא פריך עליה דשמואל דבמקום שכותבין ריעא טענת' דידה ורגלים לדבר שנקרעה הכתובה בפריעתה ואביי הוה ס"ד מעיקר' דמצינו למימר דגט היינו כתובה הוה ס"ל דר"י איירי אף במקום שכותבין ואח"כ חזר וס"ל דר"י איירי במקום שאין כותבין כתובה דוקא עכ"ד וי"ל מנ"ל סברא זאת כיון דסוגיא דכתובות ע"כ לא ס"ל כן דקאמר ש"מ כותבין שובר וס"ד דמתני' איירי אף במקום שכותבין כתובה ואפ"ה גובה כתובתה ואינו יכול לומר פרעתי והיינו משום דהטוען אחר מעב"ד לא אמר כלום אפי' במקום שכותבין וכן אביי לפי מאי דהוה ס"ד מעיקרא ע"כ לומר כך דר"י איירי אף במקום שכותבין א"כ מנ"ל שנדחית סברא זו אחר האמת וגם ר"י אמר מילתי' בסתם משמע בין במקום שכותבין בין במקום שאין כותבין ונ"ל דהכריחו ז"ל לומר כן מברייתא דלעיל ו' ז' דקתני מצא שטר כתובה בשוק דלא יחזיר משום דחיישי' לפרעון כמו שהשיב רב שרירא גאון ז"ל והביא אותו הרמב"ן ז"ל דדחיקא לומר משום תוספת כמ"ש בא"ז אבל אביי ס"ד מעיקרא דר"י מוקי מתניתין אף במקו' שכותבין דלא כברייתא דלעיל דליתא מקמי מתניתין וכן סתמא דתלמוד' דכתובות וסוטה ס"ד הכי ודחי ליה דליכא ראיה ממתני' היפך ברייתא הנז' וכן ראיתי להריטב"א ז"ל הובא בא"ז לכתובות שהק' מברייתא הנז' למ"ד דר"י איירי אף במקום שכותבין ע"ש מה שתי' והרי"ף ז"ל מכח קו' זו פי' דר"י לא איירי אלא במקום שאין כותבין:

והנה הרמב"ם ז"ל פי"ו מה' אישות ה' כ"ב כת' וז"ל אבל תוספת אין לה בכל מקום אלא בראיה ברורה ע"כ וכתב ה"ה ז"ל וכן עיקר לפי שהתוס' אינו מתנאי