מאורות נתן נז

מה' טוען א"כ אף לענין שבועה מוכרח דלא ס"ל כפרש"י ז"ל וצ"ע:

תוס' ד"ה חייב אתה וכו' וי"ל וכו' עמ"ש בזה בפרק מרובה בס"ד:

ד"ה רב כהנא אמר כשחייב מודה וכו' וי"ל דנקטיה משום דיוקא וכו' עכ"ל ועיין להרז"ה והרשב"א ולה"ה ז"ל בפי"ח מה' גזילה דס"ל כן דלא בעי' הנפק אבל ראיתי להרי"ף והרא"ש ולהרמב"ם ז"ל שכתב' דבעי' הנפק וכבר תמהו בזה הרשב"א וה"ה ז"ל וראיתי להריטב"א ז"ל בחידו' שתי' וז"ל ואיכא למימר לאידך גיס' דאי לא כתיב בו הנפק לא יחזיר דכיון דלא מוכח מילת' בשטר' אם לוה בו אם לא לוה המלוה אינו מתיירא דילמא שמעי רבנן אותה הלואה שנייה ומפסידי לי ולהאי פי' דוקא נקט בו הנפק ע"ש ומ"מ לשין הרי"ף והרא"ש שכת' וז"ל דליכ' למיחש שמא כת' ללות ולא לוה דהא כתוב בו הנפק ע"כ אינו מתיישב לפי תי' זה וגם לשון הרמב"ם שכתב ואם אינו מקויים לא יחזיר שמא כתב ללות ועדיין לא לוה ע"כ לא א"ש לפ"ז וראיתי לדרישה ז"ל בסי' ס"ה שתי' בע"א דאי לא כתוב בו הנפק כיון דאיתרע בנפילה תיישי' דילמ' כתב ללות בו עתה ולא מצא מעות אצל המלוה עכשיו וא"ל המלוה המתין לי עד שיהיו לי מעות ונתן לך ולפיכך הלוה מודה משום שרוצה ללות בו אח"כ וניחא ליה בהאי שטר' משום פשיטי דספר' וגם המלוה ניחא ליה בהאי שטר' משום דאית ליה רווחא למטרף משעת כתיבה אבל אם כתוב בו הנפק דודאי לוה יחזיר וזה דוקא אליבא דר"א דלא ס"ל כאביי דאמר עבחז"ל אבל לאביי אע"ג דלא כתו' בו הנפק יחזיר דכשיבא לידו יכול לטרוף משעת כתיבה משום דעבחז"ל עכ"ד וי"ל דא"כ עתה נמי דכתוב בו הנפק כיון דאתרע בנפילה אימא דפרעיה והאי דקא מודה משום שרוצה לחזור וללות בו בתשרי והמלוה ניח' ליה בהאי שטרא משים דאית ליה רווחא לטרוף משעת כתיבה ואי לאו דברי ה' ז"ל בגמרא ל"ק כמ"ש הריטב"א ז"ל בחי' דהלוה לא ניחא ליה שיאמר חייב אני לו ויתן השטר למלוה עד אחר ילוה ממנו משום דחייש שמא לא ילונו אח"כ ויטרוף ממנו אותה קרקע קידם שימכרנה אבל לדעת ה' ז"ל דלא חייש להאי חששא משום דאפשר דאיירי שהמלוה נאמן אצלו דלא עביד ליה הכי א"כ מה תיקן בזה אם כתוב בו הנפק ונראה דס"ל לה' ז"ל דלהאי חששא לא חיישי' משים דהמלוה לא ניח' ליה בהאי שטר' דאית ביה תרתי לריעות' שהוא מוקדם וגם הוא פרוע וחייש דילמא שמעי רבנן בתר ריעות' מנייהו ומפסדי להאי שטר' אבל אי ליכא אלא חד ריעות' סמיך על האי שטר' כיון דאית ליה רווחא [א"מ ק"ל דהא בגמרא לא משמע הכי דקאמר הכא כיון דל"ל רווחא וכו' בשטר שנמחל לא שביק משמע דאי אית ליה רווחא שזמנו מוקדם עביד כדי שיטרוף הלקוחו' מזמן הקדום אע"ג דאיכא תרתי לריעות' שהוא מוקדם ועוד כבר פרעו ונמחל שעבודו ולפמ"ש בגמ' בשם הגד"ת ז"ל ליישב קו' מהרש"ל ז"ל א"ש נמי דברי הסמ"ע ז"ל כמובן עכ"ה] ולפי תי' זה א"ש לשון הרי"ף והרמב"ם ז"ל לאפוקי לפי תי' הריטב"א הנ"ל דלא א"ש כמ"ש בסמוך אבל אכתי י"ל לתי' זה הניח' להרי"ף והרמב"ם ז"ל דס"ל דלית הילכת' כאביי אבל להרא"ש והטור דס"ל הילכת' כאביי א"כ אמאי איצט' הנפק והטור גילה דעתו בפסקי הרא"ש דבעי' הנפק:

ולעד"נ דאפילו לדעת אביי אפשר דבעי' דכתוב בו הנפק משום דאי לא כתוב בו הנפק חיישי' שמא כתוב ללות בו עתה בניסן ולא מצא מעות וא"ל המלוה המתין עד שיהיו לי מעות ומש"ה הלוה מודה ע"ד שכתב הדרישה ז"ל ובתשרי יחזור מללות ויעשה קנוניא עם המלוה כדי שיטרוף הלקוחות ויתנו לו בתורת קנוניא וס"ל דלא אמר אביי דכשהגיע שטרו לידו יטרוף מזמן הכתיבה משום דעבז"ל היינו דוקא אם לוה אח"כ אבל אם לא לוה כלל אלא שנתנו לו בתורת קנוניא לא זכה בהאי שטר' ומש"ה איצט' הנפק דליכא למיחש לקנוניא והא דאוקמו בגמרא לעיל ד' י"ג אליבא דאביי מתני' דלא יחזיר משום דחיישי' לפרעון ולקנוניא ה"ה נמי דהו"מ לאוקמי דחיישי' לקנוניא דוקא וכמ"ש אלא משים דהאי קנוניא דפרעון שכיח' טפי ועוד ניח' ליה לאוקמי מתניתין אפי' בשטרי הקנאה וכ"כ הרשב"א ז"ל שם לחד תי' ע"ש ולא חיישי' לחששא זו אלא היכא דנפל ואיתרע אבל לכתחילה לא חיישי' לזה לפיכך כותבין שטר ללוה אע"פ שאין מלוה עמו ולא חיישי' לקנוניא זו [א"מ עיין במ"ש הנ"י בשם הרנב"ר ז"ל לקמן ד' י"ט ע"ב גבי מתנות בריא דאע"ג דהיכא דנפל חיישי' לקנוניא מ"מ לכתחילה כותבין שטר לנותן ולא חיישי' למילת' דלא שכיח' ע"ש וק"ק דמאי פריך בגמר' לעיל ולשמואל דאמר לא חיישי' לפרעון מאי איכא למימ' הניח' אי ס"ל כר"א וכו' אלא אי סבר כאביי דאמ' עבחז"ל מא"ל והוצרך לידחק טובא אמאי לא קאמר טעמ' דמתני' משום דחיישי' דילמא כתב ללות ולא ליה עדיין והא דקא מודה כדי לעשות קנוניא על הלקוחות ובהא לא אמרינן עבחז"ל כמ"ש המחבר ז"ל עכ"ה] ובזה יש ליישב מ"ש הטור לקמן בסי' זה וז"ל המוצא שטר מתנת בריא או שטר מכר אפי' אומר הנותן או המוכר שיתנוהו וכו' ואם הוא שטר הקנאה וכו' יחזיר ע"כ והק' עליו המפ' ז"ל כיון דפסק כאביי דעבחז"ל א"כ אפי' שטר דלאו הקנאה נמי כשחייב מודה יחזיר כיון דלא שייך כאן פרעון ע"ש מה שתי' בזה אבל לפמ"ש א"ש דאפי' בשטר מתנה או מכר חיישי' לקנוניא שמא לא נתן לו כלל ורוצה לעשות קנוניא ובזה לא אמרינן עבחז"ל ושי"ר בדרישה לקמן ס"ק ט"ו שתי' כן אלא דלא ניחא ליה לתי' הכא כן משום דס"ל דביומיה ליכא קנוניא ועיין במ"ש עליו לקמן ד' י"ט גבי שחרורי עבדים ודו"ק:

וראיתי להש"ך ז"ל שתי' משם מעד"מ ז"ל וז"ל דלאו קו' היא דאי לאו דכתוב בו הנפק איכ' למיחש שמא כתב ללות ולא לוה ועכשיו רוצים לעשות קנוניא ע"ש וק"ל דא"כ מה תיקן בזה הנפק שמא פרעו ועשו קניני' עכשיו א"ו בקנוניא דהשתא לא חיישי' משום דבשטר זה לא יטרוף אלא מה שרוצה למכור אח"כ וזה לא יעשה שמא לא ימצא לוקח שיקנה אותה וכ"כ הריטב"א ז"ל ועוד אמאי איצט' לומר שכתב ללות וכו' אימא שמא כתבו מעיקר' לעשות בו קנוניא ועוד לשון רבינו לא א"ש לפ"ד שכתב ואי לא כתוב בו הנפק חיישי' שמא כתב ללות בו ועדיין לא לוה ע"ש ולפ"ד הול"ל שמא כתב ללות בו ועכשיו עושה בו קנוניא וצ"ע:

והנה הטור כתב בשם הרמ"ה ז"ל ש"מ דאפי' בקובע זמן לחבירו אי נפל שטר' ואשתכח בגו זימניה לא יחזיר דהא הכא חיישי' לפריעה בת יומא וה"ה נמי בקובע זמן איכא למיחש שמא הוא פרוע ע"כ ותמה עליו הב"ח ז"ל דלקמן בס"ס ע"ח כתב רבינו דוקא קובע זמן לחבירו הוא דאמרינן חזקה אין אדם פורע בתוך זמנו אבל בסתם הלואה דהוי ל"י עביד איניש דפרע תוך ל"י ע"כ לפ"ז ודאי איכא נמי לדחויי להך דהרמ"ה ע"ש ונ"ל דהרמ"ה ס"ל פריעה בת יומא חמיר' מתוך זמנו כמ"ש הריטב"א בא"ז לר"א דלא חייש לפריעה בת יומא אפ"ה