מאורות נתן נה

עד שמביא עדים וכו' ע"ש:

אך ראיתי להלח"מ ז"ל שם שהקשה כיון דלדעתו צ"ל דאיירי כשחזר ואמר פרעתי היינו שטען שאחר שהעידו העדים פרעו א"כ גלי דעתיה דמה שטען מעיקרא אין לך בידי ר"ל להד"מ והרי הכחישוהו העדים במה שאמר אין לך בידי והוחזק כפרן ולמה הוצרך ה"ה ז"ל לדחוק ולומר העדים מעידים וכו' ע"ש ואחה"מ לא הבנתי דבריו דהא הלח"מ ז"ל עצמו בתשוב' סי' צ"ד כתב דאפי' הוא לא חזר ותרץ לדבורו אנן טענינן ליה ומפרשין לדבריו וכ"כ התוס' בשבועות ד' מ"א ע"ב ד"ה כל האומר וכו' לחד תירוץ ע"ש א"כ מאחר דאנן מתרצין לדבורו היאך מחייבין אותו ב"ד כשאמר אין לך בידי ואמאי הוחזק כפרן ואדרבא דברי בעה"ת ז"ל שפירש כן צריכין ישוב ולומר דאיירי דב"ד לא חייבוהו עדיין אלא אחר ימים חזר ותבע אותו המלוה והלוה חזר מטענתו הא' ואמר פרעתי לך היום או אתמול דהוי' הפריעה אחר העדאת העדים בטענה זו גלי דעתיה דמ"ש מעיקרא אין לך בידי דהיינו להד"מ ולפיכך הוחזק כפרן וה"ה ז"ל לא ניחא ליה בכך דזה דוחק [א"מ לפעד"ן שא"ץ לידחק כך בדברי בעה"ת ז"ל דאיכא לפ' שפיר דאיירי כשבאו לדון מעיקרא וטען אין לך בידי לא באו עדים להכחישו ושאל המלוה זמן להביא ראיה ואח"כ הביא עדים שהלוהו וחזר וטען הלוה פרעתי לך אתמול לאחר שטען אין לך בידי א"כ גלי דעתיה דמ"ש מעיקרא אין לך בידי ר"ל להד"מ ומש"ה כשהביא המלוה עדים שהלוהו חזר מטענתו וכן מדוקדק בדברי בה"ת והטור ז"ל שכתב ואמר פרעתי לאחר שטענתי וכו' ולא כתב פרעתי לאחר שהעידו העדים כדברי הלח"מ ז"ל וא"כ תחזור קו' הלח"מ על ה"ה ז"ל באופן אחר ע"ד שפי' בדברי בה"ת ז"ל ומה שתי' הלח"מ ז"ל אינו נכון ועיין בגד"ת ז"ל עכ"ה] ומה שהביא דה' בעה"ת ז"ל כתב וכ"כ רבינו דמשמע דמפ' כותיה ע"ש אחה"מ אינו כן דלא הביא דברי רבינו אלא לענין אם אמר אין לך בידי שיכול לפ' דבריו וכו' לאפוקי מרב האי גאון ז"ל דס"ל דאין לך בידי הוי פי' להד"ם [א"מ ועיין להלח"מ ז"ל בספי"ד מה' מלוה דמסתפק בזה לדעת רבינו ואשתמיט מניה לשון רבינו הכא דקרי בחיל דיכול לפרש דבריו דמ"ש אין לך בידי ר"ל שפרעתי שוב נזדמן לידי ס' קמ"ד ז"ל ח"ב בה' מלוה וראיתי לו כן ע"ש עכ"ה] ובעיקר דברי ה' בעה"ת הק' הגד"ת ז"ל כשטען פרעתי אח"כ למה נעשה כפרן בטענתו זאת ונהמני' במגו דאי בעי מפ' לדבריו הא' מאי אין לך בידי כלומר שכבר פרעתי ובזה אינו סותר עדות העדי' דלא קא מסהדי אלא דלוה וכו' ע"ש ונ"ל דמיגו כזה ודאי לא אמרינן מאחר דבטענה זו הוחזק כפרן לא אמרינן דאי בעי מפ' לדבריו וכו' דמ"מ עכשיו שטען טענה זו הוחזק כפרן ודו"ק:

אך י"ל בדברי ה"ה ז"ל דלפ"ד לא הביא רבינו מימר' דר"י אלא מה שיוצא מן הדיוק ואין זה דרכו של רבינו שלא יביא מה שאמר בגמרא עכנ"ל דרבינו מפ' כמ"ש הריטב"א ז"ל דהכ' איירי באומ' בפי' להד"מ והכחישוהו העדים ותכף חזר ואמ' פרעתי והוחזק כפרן דומיא דאיצטלא ממש וזמ"ש רבינו הרי שטען עליו שהלוהו מנה והשיב לו להד"מ וכו' והוי דין ר"י ממש. והנה ראיתי להלח"מ ז"ל שם שהק' לפמ"ש רבינו בפי"ד מה' מלוה ובפ"ד דטוען דבעד א' נמי משאיל"מ א"כ אמאי איצט' ר"י הכא לומ' עדים דמשמע תרתי ותי' דל"ד ב' עדים ע"ש וכה"ג כת' הגד"ת ז"ל ד' ע"ב ע"א ע"ש ומן התימה על הגדולים האלה איך אישתמיט מנייהו מ"ש הרמב"ם ז"ל לקמן בה' ב' וז"ל ולעולם אין אדם הוחזק כפרן עד שיכפור בב"ד ויבואו ב' עדים ויכחישוהו במה שכפר ע"ש הרי לך בהדיא דבעי' ב' עדים וצ"ע [א"מ ר"ל דק"ל כיון דלדעת רבינו אין לך בידי ר"ל שפרעתי והעדים שיש לו בידו דהיינו שלא פרעו עדיין כמ"ש ה"ה והביאו הלח"מ ועליו קאי א"כ מאי קאמר אפי' בא ע"א שלא פרעו משלם שהרי כשבא ע"א והעיד שלא פרעו הרי נתחייב הלוה שבועה ואם נשבע כבר נפטר ואפי' אם הודה לדבריו שלא פרע ומעיקרא טען שקר יכול לומר אח"כ פרשתי כשיצאתי מב"ד שהרי לא הוחזק כפרן כיון שלא הוכחש מעיקרא אלא בע"א דלא הוחזק כפרן עד שיכחישוהו ב' עדים כמ"ש הרמב"ם וא"כ ע"כ לומר דמה שאמר ר"י עדים בדוקא ואיירי שבאו ב' עדים והכחישוהו שלא פרע עדיין והוחזק כפרן ומש"ה אינו נאמן לומר אח"כ פרעתי שלא בעדים ומ"ש הרמב"ם לעיל דמחוייב שבועה ומשאיל"מ איירי כשטען מעיקרא להד"מ ובא ע"א ואמר שלוה ממנו וחזר הלוה וטען לויתי ופרעתי אז הוי מחוייב שבועה להכחיש העד ואינו יכול לישבע שהרי הוא מודה שלוה וגם מ"ש פרעתי אינו נאמן כיון שאמר מעיקרא לא לויתי א"כ מודה שלא פרע דכל האומר לא לויתי וכו' כמו שביאר כ"ז הראב"ד וה"ה ז"ל בפי"ד מה' מלוה ובפ"ד מה' טוען ואינו ענין לשמעתין לפי פי' ה"ה ז"ל. אמנם מדברי הגד"ת שם נר' שהוא מפ' שמעתין כדברי הריטב"א שהביא המחבר ז"ל בסמוך לפרש דעת רבינו דמ"ש אין לך בידי הוא ר"ל דקאמר בהדיא להד"מ ומש"ה מק' ומתרץ שפיר ע"ש וכן צ"ל לפי שיטת המחבר ז"ל דרבינו מפ' כדעת הריטב"א ומיהו תי' הא' של הגד"ת הוא עיקר דהוחזק כפרן לאותו ממון משמ' לעולם אינו יכול לומר פרעתי ובע"א לא אמרינן הכי וכמ"ש הגד"ת שם וכן קו' זו יש להק' גם בדברי הרמב"ם גופיה וצ"ל כתי' א' של הג"ת. אך דברי הגד"ת תמוהים אצלי איך מקשה בפשיטות הכי בפשט' דשמעת' לדברי הרמב"ם ולפי פי' ה"ה ז"ל אין כאן חלות קושיא והוא ז"ל לעיל ד' ע' הביא פי' ה"ה ז"ל והסכים עמו ואיך לא זכר עכשיו לדבריו ועשה עצמו כאלו לא ידע וצ"ע עכ"ה]:

שם אימת אילימא למחר וליומ' אחרא מאי איריא שכבר נמחל שעבודו ת"ל דהו"ל מוקדם וכו' [א"מ ק"ק לימא דאיירי כגון שכתוב בו בניסן סתמא ולא פי' באיזה יום והוא כבר לוה בו בתחילת ניסן ופרעו באמצע החדש ועכשיו רוצה לחזור וללות בו דאי לאו טעמ' דנמחל הוה כשר ולא הוי מוקדם שהרי הוא כתוב בניסן ועדין חדש ניסן לא עבר והו"א יכול ללות בו עכשיו ומש"ה איצט' ר"י לומר טעמ' דנמחל שעבודו דאפי' כה"ג אינו חוזר ולוה בו ולעולם לא פרעי אינשי ביומי' וא"ל דאפי' כה"ג הוי מוקדם כיון שלוה בו בתחילת החדש שמא יבואו עדי מסירה שלוה ממנו בתחלת החדש והם לא ידעו שכבר פרעו באמצע החדש וחזר ולוה בו בסוף החדש ואתי למטרף לקוחות שלקחו באמצע החדש שלא כדין למ"ד עידי מסירה כרתי כדאמרינן בפ' מי שהיה נשוי ד' צ"ד שני שטרות היוצאים ביום א' דלמ"ד עידי מסירה כרתי הוי שוד' דדייני משום דשמא האחד היה חביב עליו יותר וקדם ומס' לו ע"ש ומש"ה מוקי מילתא דר"י הכא ביומיה דהשת' לא הוי מוקדם אפי' למ"ד עידי מסירה כרתי דלא חיישי' שיביא עידי מסירה שלוה ממנו בבקר והוא חזר ולוה בו לפנות ערב ואתי למטרף לקוחות שלקחו בתוך היום שלא כדין דמילת' דלא שכיח' היא לברורי בעדים איזהו קדים שזה לוה בבקר וזה לקח בצהרים כדאמר בב"ב ד' ל"ה עלה