מאורות נתן נג

וכו' דמשמע דלא בעי למכת' שטר' אחרינ' והוצרך לדחוק בזה ע"ש ועיין להרשב"א הובא בא"ז דס"ל כהרמב"ן ז"ל ומפ' הגמרא כך וז"ל י"ל דהיינו דקא נסיב רבא תרי טעמי וחד מנייהו לאדרכתא וחד מנייהו לחלאטת' וה"ק אי שטר אדרכת' הוא בעי למקרעיה מיד דלא עביד דמשהי שטר ב"ד אלא קרועי מקרע ליה וכו' וא"נ שטר חלאט' הוא איבעי ליה למכת' שטר' אחרינא דמדינא לא הדר' ארעא וכו' ע"ש [א"מ וע"ע להריטב"א ז"ל שפי' בע"א ע"ש עכ"ה] ולדעת רש"י ודעמיה דס"ל א"ץ למכת' שטר' אחרינא לכאורה ק' מ"ש ממתנה כמ"ש הרמב"ן ז"ל ונ"ל דשאני הכא דבשעה שהחליטו ב"ד לב"ח קרקע זו על דעת כן שאם הביא לו מעות שתחזור לו הקרקע וכמ"ש הנ"י ז"ל אבל התם במתנה ליכ' למימר הכי:

וראיתי בא"ז לקמן בד' ל"ה שהביא משם הריטב"א ז"ל דהיכא ששמו ארעא לקטן לא הדר' עד שיגדל וידע לאקנויי ע"כ וכת' עליו הש"ך ז"ל בסי' ק"ג ס"ק י"א דצ"ל דס"ל להריטב"א כשהדר' צריך קנייה אחרת וכו' אבל לפי מאי דס"ל לנ"י והר"ן דא"ץ קנייה אחרת הדר' ארעא מקטן וכו' ע"ש ועיין להריטב"א ז"ל הכא שכ"כ דבעי' שיכתוב לו שטר' אחרינא ע"ש וראיתי בתומים ז"ל בסי' הנז' ס"ק ח' שהק' ע"ז וז"ל אלא לדידי יש פקפוק אחר דהרבה מחברים מדמים הך ועשית הישר והטוב הנאמ' בשומ' הדר' להך הישר והטוב הנאמ' לקמן בדינא דב"מ וא"כ לקמן בסי' קע"ה ס' מ"ז פסקינן דמוכר ליתום קטן לית ביה משום דדב"מ והריב"ש וכו' רק הטעם דלא שייך ביחוס קטן עשית הישר והטוב ע"ש וא"כ ה"ה הכא דכל הטעם משום הישר והטוב לכן לדינא צ"ע עכ"ד ונלע"ד דלק"מ דהתם כיון דטעמ' דתקנו רבנן דינא דבר מצר' משום ועשית הישר והטוב דאף שקדם הלוקח וקנה שדה זו אפשר לו לקנות במקום אחר לפיכך גבי יתומים קטנים דלא שייך למימר הכי כמ"ש הסמ"ע שם וז"ל יתומים קטנים משום דלא שייך למימר בהו דהן ימצאו לקנות במקום אחר ולאו בר הכי הם ע"כ ומש"ה לא עשו בהם רבנן דדב"מ משום דאית להו פסיד' ומ"ש זה מזה ושלא כדברי הריב"ש ז"ל ותדע לך שהרי פסק מור"ם שם דאם קטנים שאינם יתומים אית בהו משום דדב"מ וכתב הסמ"ע ז"ל הטעם משום דיכול אביהן לטרוח בעבורם לקנות במקום אחר ע"כ הרי לך הטעם משום דלא עבדו רבנן דדב"מ אלא היכא דליכ' פסיד' ללוקח וכ"מ מדברי הטור ע"ש אבל הכא הב"ח אין דינו ליקח קרקע זו אלא מעות ומשום דלא רצה הלוה ליתן אמרו רבנן שיקח הקרקע בע"כ שלא בטובת' ובאות' תקנה עבדו רבנן משום הישר והטוב דאם יהיה ללוה מעות שיחזיר לו השדה ויבוטל המקח בזה אין חילוק בין ב"ח גדול או קטן משום דעיקר התקנה שתקנו שתחזור השדה לבעליה משום טיבות' דבעל השרה ויפה הורה הש"ך ז"ל לדידן דס"ל דא"ץ לחזור ולכתוב שטרא אחרינא אם הוא קטן הדר' שומ' בשעה שהביא המעות וא"ץ להמתין עד שיגדל ודו"ק:

ויש להסתפק לדעת הריטב"א והרמב"ן והרשב"א ז"ל דס"ל דצריך קנייה אחרת אם צריך קנין מאשתו או לא מי אמרינן מאחר דמדין תורה קנה נשתעבדה לאשתו וצריך קנין מאשתו או דילמ' דהכא כשעשו רבנן החלט' לדעת כן עשו דכשיביא לו המעות יחזיר לו הקרקע ולית בה שיעבוד לאשה ואע"ג דצריך קנין אחר משום דכבר קנה בקנין כדין תורה צריך לחזור ולעשות קנין אחר אבל לענין שעבוד לא חל [א"ה עכ"מ]:

שם גבי שטר חוב מא"ל אם אית' דפרעיה איבעי ליה למקרעי' לשטריה אימור אישתמוטי וכו' [א"מ מהכא משמע דמ"ד דחייש לפירעון היינו ר"ל דחיישי' שמא פרעו ולא נתן המלוה את השטר דאישתמוטי אישתמיט ליה ואח"כ נפל מיד המלוה אבל הא לא חיישינן שמא הלוה ולקח השטר ולא קרעו ומידו נפל דא"כ בשטרי חלטאת' נמי ניחוש הכי א"ו להא לא חיישי' דבעידנא דפרעיה מיקרע קרע ליה ומכאן ק"ל אדברי רש"י ז"ל לעיל ד' י"ג ע"א דפי' שמא פרעו ומן הלוה נפל וכו' ע"ש וכן פי' לעיל ד' ז' ע"א גבי ב' אדוקין בשטר מלוה אומר שלי הוא וממני נפל ולוה אומר שלך הוא ופרעתיו לך וכו' ופרש"י והחזרת לי וממני נפל ע"כ והוא היפך סוגיין והו"ל לפ' פרעתיו לך ונשאר השטר בידך וכן פי' בא"ז שם משם רבו ע"ש וכן יש להק' על הבעה"ת ז"ל בשער נ"ב ד' שי"ז ע"ש וצ"ע עכ"ה] שם א"ר אבהו אר"י המוצא ש"ח בשוק אע"פ שכתוב בו הנפק וכו' י"ל דזה מחלוקת תנאי לעיל בד"ז לרבנן לא יחזיר ור' יוסי ס"ל יחזיר דלא חייש לפרעון א"כ הו"ל לר"י למימר הלכה כרבנן ולא יעשה מימרא מעצמו [א"מ וכן יש להק' לעיל בדברי שמואל דאמ' המוצא שטר הקנאה בשוק יחזיר ולא חיישינן לפרעון אמאי לא קאמר הלכה כמ"ד דלא חיישי' לפרעון עכ"ה] ואפשר לומ' משום דלעיל איכא מחלוקת אמוראי ואיכא מאן דמפיך ר"י לרבנן ולרבנן ס"ל יחזיר לפיכך אמר הוא ד"ז לומ' דהילכת' כמ"ד דלא מפיך ורבנן ס"ל לא יחזיר דחיישינן לפרעון וכן הילכת' [א"מ לע"ד אין זה מספיק דאכתי תיק' אמאי לא קאמר הילכת' כמ"ד דחיישי' לפרעון ולא לעשו' מימר' מעצמו ונלע"ד לייש' לפמ"ש התוס' לעיל ד' י"ג ע"ב ד"ה הא קאמר להד"מ וכו' דפלוגת' דר"י ורבנן לעיל איירי כשהלוה בפנינו וטוען פרעתי דומיא דרישא ע"ש לפ"ז א"ש דשמואל אמר לך אנא דאמרי אפי' למ"ד התם דחיישי' לפרעון ה"ד התם שהלוה בפנינו וטוען פרעתי אבל הכא שאין הלוה בפנינו לכ"ע ל"ח לפרעון וכ"ש אם מודה ואומר שלא פרע דל"ח לפרעון ולקנוניא לכ"ע כדפריך לעיל ד' י"ג ע"א לשמואל וכה"ג חילק ה' אבן מיגש ז"ל בתשו' הביאה בא"ז שם וכן ר"י לא מצי למימר הלכה כמ"ד דחיישי' לפרעון משום דהו"א דוקא התם שהלוה טוען פרעתי אבל כשאין הלוה בפנינו אליבא דר' אבהו א"נ כשהלוה מודה שלא פרע אליבא דר"כ ל"ח לפרעון מש"ה איצט' לר"י לעשות מימר' מעצמו לאשמעי' דאפ"ה חיישי' לפרעון עכ"ה]:

וראיתי במרדכי ז"ל שכתב וז"ל אלא אפי' כתוב בו הנפק דליכא למיחש משום כתב ללות ולא לוה צ"ע בפ"ב דכתובות הדיינין חותמין על השטר אע"פ שלא קראוהו ע"כ ולא ידענא מאי ק"ל אע"פ שלא קראוהו מ"מ לא קיים השטר אלא המלוה א"כ ודאי לוה ממנו ונתן לו השטר ובא לב"ד וקיימו לפיכך ליכא למיחש שמא כתב ללות ולא לוה וק"ל:

שם אלא אפי' כתוב בו הנפק וכו' דחיישי' לפרעון וכו' י"ל אמאי איצט' לט"ז לימא משום שמא כת' ללות בו בניסן ולא לוה עד תשרי [א"מ וכן הק' הריטב"א ז"ל בחי' ותי' דלא חיישי' שמא איקרי וכתוב דלא כר' אסי דלעיל והא דקאמר ל"מ היכא דלא כתוב בו הנפק וכו' שמא כתב ללות ולא לוה ואע"ג דלא חיישי' שמא איקרי וכתוב כבר פי' ה' ז"ל לעיל דחיישי' שמא הלכו ב' לסופר לכתוב להם ואח"כ חזרו בהם ונשאר השטר ביד הסופר וממנו נפל ע"ש ולא רצה לתרץ דס"ל כאביי דעבחז"ל משום דדוחק הוא לומר דר"י ס"ל הכי משום דלית הילכתא כאביי בזה עכ"ה]