מאורות נתן נב

לך ל"ק וכו' ע"כ והגד"ת ז"ל נסתפק לדעת רבינו מדכת' שדה זו משמע בדוקא אבל בשדה סתם מהני ולמה לא כתב בהדיא בשדה סתם דמהני ואי לאו דוקא זו א"כ לכתוב אפי' בסתם דלא קנה וכ"ש זו ונשאר בספק ע"ש ול"נ מדשינה רבינו ולא כתב כלשון רב שאמר האומר לחבירו שדה זו לכשאקחנה קנויה לך מעכשיו והוא ז"ל לא כתב מעכשיו נראה דבא לאפוקי מסברת מהרימ"ט שכתב דר"ת ס"ל אם לא אמר מעכשיו ואמר שדה זו דמהני אפי' לרבנן לזה כתב רבינו אפי' לא אמר מעכשיו וברר המקח אפ"ה לא מהני אבל לעולם אין חילוק בין בשדה זו לסתם דכולהו לא מהני וכ"כ המרדכי ז"ל דאפי' בשדה סתם ל"ק וכ"כ מהרשד"ם ז"ל בסי' רס"ה ע"ש:

שם משום כדי חייו וכו' כת' הפוסקים דוקא כדי חיי יום אבל יותר לא והק' הנ"י ז"ל מ"ש מפעוטות דאמר מקחן מקח וממכרן מכר משום כדי חייו ואפ"ה אמרינן בניזקין דמתנתו מתנה אפי' מרובה א' מתנת בריא וא' מתנת ש"מ ש"מ כיון דתקון רבנן לא פלוג וכו' ע"ש וכן הק' הרמב"ן ז"ל על רבינו האי ז"ל דס"ל כן והביא דבריו הר"ן ז"ל בפ' הניזקין וכן הקש' בא"ז הכא ונ"ל דרבינו האי ס"ל דטעמ' דמתנתו מתנה משום דאי לא עבוד ניח' ליה לא היה נותן לו א"כ אפי' מתנה מרובה נמי מט"ז דאי לאו דעביד ליה טובה הרבה לא היה ניתן לו מתנה מרובה א"כ מאחר דזה חוב עליהם לשלם יכול ליתן כפי מאי דעביד ליה אם מעט ואם הרבה והוי כמו כרי חייו ודו"ק:

תוס' ד"ה האי שטר' וכו' וא"ת ולימא דקני לה במה שהחזיק בה וכו' [א"מ עיין בת"ח ז"ל שתי' בזה דחזקה אינה קונה אלא בפני המוכר אבל שלא בפני המוכר ל"ק אלא א"כ א"ל לך חזק וקני ולכך פריך שפיר האי לוקח במאי קני כיון שלא א"ל לך חזק וקני ע"ש ונ"ל דהתוס' ס"ל כיון דטרח וזבין כי היכי דלוקמ' ביד לוקח כי היכי דלא נקרייה גזלנא וכו' א"כ הוי כאלו א"ל לך חזק וקני דאנן סהדי דאדעת' דהכי קא טרח עכ"ה]:

בא"ד א"נ במלוה אינו יכול לקנות וכו' עכ"ל ראיתי לה' שמחת י"ט ז"ל בד' קפ"ה וד' ק"ץ שהק' ממ"ש התוס' ביבמות ד' צ"ג ע"א ד"ה קנויה וכו' דהט' דאמר המקדש אשה לאחר ל"י מקודשת ואפי' אם נתאכלו המעות משום דכיון דאם היו המעות בעין היתה חייבת להחזירם השתא נמי שאין המעות בעין חשיב כל שעה כאילו הם בעין כיון דאם לא נעשה הקנין המעות הם גזל בידה והיתה חייבת להחזירם מיד א"כ ה"נ דמיירי בדלא הכיר בה שלא היתה שלו וכמ"ש התוס' לעיל א"כ הוי מקח טעות ואם היו המעות בעין ביד הגזלן כפקדון הם בידו ואף שנתאכלו המעות מ"מ כל שאינו מעמיד השדה בידו חייב להחזירם מיד דאדעת' דמכר באו לידו ולא לשם מלוה ובגזל הוציאם וא"כ אמאי ל"ק וכו' ע"ש ותי' בישיבה דשאני התם דבשעה שנתן הקידושין דעתו שיהיו המעות בעין עד אחר ל"י כדי שיהיו מצויין בשעת הקידושין וגם היא אדעתא דהכי קבלתם לפיכך אע"פ שנתאכלו המעות מקודשת אבל הכא בשעה שנתן לו המעות אדעת' להוציאם נתן לו אע"פ שהיה בטעות וחייב להחזירם לו כשנתגלה שהיא גזולה וגזל הם בידו מ"מ לאו אדעת' דהכי קבלם אלא להוציאם והוי כהלואה ולא מהני [א"מ ובזה א"ש נמי מה שהק' ה' ז"ל שם רס"י נ"ב ד' קפ"ד ע"ב על תשו' הרי"ף ז"ל שהביאה בא"ז בפ' האומנים ד' ע"ז ע"ב ע"ש והרי הוא כמבואר עכ"ה]:

בא"ד במלוה אינה מקודשת ובמכר לא קנה וכו' עכ"ל כתב מהרש"א ז"ל בספ' שלנו ל"ג התם ובמכר ל"ק גבי מלוה אלא גבי מתנה ע"מ להחזיר וכן מוכח מדברי הרי"ף והרמב"ם שפסקו בפשיטו' דמלוה קניא במכר וכו' עכ"ל הא דכתב שדעת הרי"ף דמלוה קונה היינו דוק' לדעת ה"ה ז"ל שכתב בפ"ז מה' מכירה שנר' כן מדבריו אבל הרשב"א והרמב"ן ז"ל כתב' בפשיטות שדעת הרי"ף דמלוה אינה קונה א"כ לא הו"ל לכתוב בפשיטות לדעת הרי"ף שכן ס"ל ועיין בש"ך ר"ס ק"ץ שהסכים כדעת התוס' דס"ל אינה קונה ודו"ק:

ד"ה מה שאירש מאבא וכו' וי"ל לדידן קפריך וכו' עכ"ל ועיין בג"ת ז"ל ד' שמ"ח שהק' לפ"ז א"כ אמאי לא פסקינן כרב דאמר לקמן האומר לחבירו שדה שאני לוקח קנויה לך וכו' ולא ראה בא"ז בשם גיליון התוס' והרשב"א דשאני הכא דסמכה דעתיה לפי שהקרקע בידו ובטוח הוא שהנגזל יתרצה למוכרה כיון שכבר נגזלה ממנו וכו' ע"ש וכ"כ מהרש"א בדבור הקודם ועיין להרב פרי האדמה פ' כ"ב מה' מכירה שהי' כן מדעתי ולא ראה שכבר דשו בו רבים ודו"ק:

ע"ב גמ' אמר רבא מסתבר' מלתא דרב בשדה סתם אבל בשדה זו לא וכו' וראיתי לה' קהלת יעקב ז"ל בס' מדות חכמים באות חזקה שליח עושה שליחותו שהק' מכאן על מ"ש התוס' בגיטין ד' ס"ד ע"א גבי הא דאמר ר' יצחק האומר לשלוחו צא וקדש לי אשה סתם ומת שלוחו אסור בכל הנשים שבעולם וכת' התוס' דאינו אלא משים קנס' אבל מן הדין מיתר בכל הנשים דאין זה חזקה גמורה דאינה בידו להתקדש שמא לא תתרצה ע"כ ומ"ש מהכא דאמ' בשדה סתם סמכה דעתיה ופרש"י ז"ל משים דהרבה שדות מצויות ליקח וימצא ה"נ הרבה נשים מצויות להתקדש וימצא ע"ש ונ"ל דאינה קו' דשאני התם לענין קידושין דאפשר שהלך לשלשה אי לארבעה נשים או יותר ולא ניחא להו להתקדש לאיש זה שאין כל האנשים שוים וקשין זיווגים אבל הכא הרוצה למכור מה איכפת ליה אם יקח זה או אדם אחר ומאחר דמצויין שדות למכור ודאי ימצא וסמכה דעתי' שפיר ודו"ק [א"מ ולפע"ד נר' דלק"מ דלא כתב רש"י אלא כיון דמצויות שדות ליקח הוי סמכה דעתיה ומסתבר' טעמי' דרב אבל בשדה זו לא מסתבר טעמי' דלא סמכה דעתיה כלל אבל לעולם בין בשדה זו בין בשדה סתם לא מיקרי בידו דנימ' ודאי חזקה שליח עושה שליחותו דשמא לא יתרצו למכור לו תדע לך שהרי אנן קי"ל אפי' בשדה סתם ל"ק דהוי דשלב"ל וקי"ל בפ' האומר ד' ס"ב כל שבידו לא הוי דשלב"ל אלא ע"כ לומר דאפילו בשדה סתם לא מיקרי בידו דאפשר שלא יתרצו למכור לו וכן אמרינן לקמן בפ' איז"נ ד' ע"ג סע"ב דאפי' ביין סתם לא מיקרי בידו ע"ש עכ"ה]:

שם שומא הדרא לעולם מדברי רש"י ז"ל שכת' בד"ה מרישא דקא מזבין והיה לו לזה לתבוע שטר מכירה הואיל ודחהו מלהחזיר לו שטר של ב"ד ע"כ משמע דס"ל כמ"ש הנ"י ז"ל כשמחזיר לו השטר מהני וא"ץ לכתוב לו שטר אחר על מכירה זו וכן דעת הרמב"ם ז"ל פכ"ב מה' מו"ל אבל הרמב"ן ז"ל ס"ל צריך לכתוב לו שטר אחר משום דחזרת השטר לא חזרה שומתו ומדמה להאי דאמר בב"ב ד' קס"ט דהנותן מתנה לחבירו והחזיר לו את השטר דלא חזרה מתנתו וצריך לכתוב שטר אחר וכן הולכת' ה"נ הדין כן ע"ש וראיתי להש"ך ז"ל סי' ק"ג שהביא ס"ז בשם הריטב"א ז"ל והק' עליו מלשון הגמר' דקאמ' אי בעי למקרעיה לשטר' א"נ למכתב שטר' אחרינא