מאורות נתן נ

א"כ אפשר שזה כונת התוס' אך לכאורה דברי הריטב"א הללו סותרין למ"ש בא"ז בשמו דאיירי אפי' בהכיר בה שאינה שלו ולס' שמואל נמי קבעי לה ונר' דחי' הריטב"א הנז' אינו מהריטב"א הידוע אלא הוא א' מן הראשונים וכ"כ בעלי הכללים ומ"מ כיון דאיכ' ס"ז אפ"ל שזה דעת התוס' דהכא וראיה לזה מדלא הביא הב"י ז"ל שזה דעת התוספות ולא הביא אלא הנ"י והמ"מ ולא הזכירו דעת התוס' וק"ל:

ד"ה דמת לוקח וכו' ואין נראה דמיד שקנה הגזלן זכה בו לוקח וכו' עכ"ל [א"מ נראה דרש"י ז"ל נרגש מזה שכתב הילכך לא נתכוון זה אלא להעמידה בידו בחייו ולא לאחר מותו וכן פי' גבי א"ב דמת גזלן ור"ל אה"נ דמיד שקנה הגזלן זכה בו הלוקח אבל לא זכה בה לעולם אלא עד יום מותו ובזה א"ש נמי מה שהקש' מהרש"א במ"ב ברש"י לקמן ד"ה זבנה אורתא וכו' ע"ש והוא מובן עכ"ה]:

דף ט"ז ע"א גמ' פשיטא זבנה אורתא ויהבה במתנה וכו' הנה הרמב"ם ז"ל פ"ט מה' גזילה ה' י"א פסק וז"ל לקחה הגזלן מן הבעלים אחר שמכרה כשהיא גזולה וחזר ומכרה לאחר או נתנה במתנה או הורישה וכו' ע"כ והטור בסי' שע"ד הק' עליו דמיד כשקנאה נתקיימה ביד הלוקח ואינו יכול למוכרה עוד לאחר עכ"ד ומרן ז"ל כתב ב' תיר' הא' דהב"ע כגון שלאחר שלקחה מיד זבנה או אורתא דהא תכף שלקחה גלי דעתיה דלאו לאוקמ' קמי לוקח ראשין לקחה ועי"ל דלא אמרי' דלקחה כי היכי דליקום בהימנותי' אלא כל היכא דלא זבנה או אורתא בתר הכי דהא דאמרן דניח' ליה דליקום בהימנותי' אומדן דעת' בעלמא הוא ונ"מ להיכא דמת גזלן בתר הכי אבל היכא דזבנה או אורתא הא גלי דעתיה דליתא לאומדן דעת' דידן וכיון שהוא מוחזק בקנין השדה מבעליה זה שרוצה להוציאה מחזקתו עליו הראיה ולפ"ז אפילו לא זבנה או אורתא אלא שהוא עצמו בא לערער להוציאה מיד הלוקח וטוען שלעצמו קנאה ולא כי היכי דליקום בהימנותי' מהימן עכ"ד והק' ה' הלבוש ז"ל לפי תי' בתרא א"כ מאי קא בעי לעיל שמואל לרב חזר ולקחה מאי ופשיט ליה דלאוקמ' ביד הלוקח הוא דלקח' דהא העיקר ביד המוכר אם אמ' שקנאה כי היכי דלאוקמא ביד הלוקח מהני ואם אמר שקנאה לעצמו נאמן ע"ש ונ"ל דלעיל קאי היכא דהמוכר הלך למדינת הים ובאו בניו להחזיק בקרקע ע"ז קא בעי בשעת שלקח אות' מאת הנגזל ללוקח או לעצמו ופשיט ליה ללוקח דמסתמא דלקחה בשביל דליקום בהימנותי' אבל אה"נ דאי קאי הכא הגזלן שואלים אותו וראיתי בדרישה ז"ל שם שהי' הא דכתב דמצי לטעון שלקחתי לעצמי ה"ד אם אמר תכף ומיד שלקח' לעצמו אבל אח"כ אינו נאמן ע"ש אך ק"ל אמאי איצט' למרן ז"ל לומר נ"מ להיכא דעת גזלן הול"ל נ"מ להיכא דלא אמר בשעת הקנאה דאינו נאמן אח"כ לומר דלעצמי לקחתי או שהלך למדינת הים ונראה דמרן ז"ל אישתמטתיה תשו' הר"י הלוי ן' מיגש שהביאה בש"מ דשאלוהו על מה שפי' הראב"ד בגמ' זבנה וכו' דאיירי אחר שלקחה זבנה אי מיירי בדוקא סמוך ללקיחה או אפי' אח"כ זבנה והשיב דדוקא סמוך הוא דמהני אבל אח"כ לא מהני דהוי חזרה עכ"ד הרי לך שנסתפקו בשני תי' מרן ופשיט כתי' קמא א"כ ודאי רבינו אזיל בשיטת רבו ודו"ק:

שם יהבה נהליה במתנה פליגי בה ר"א ורבינא וכו' [א"מ עיין במ"ש הנ"י בשם הרשב"א ז"ל ועיין במה שהק' ה' טורי אבן ז"ל במגילה ד' כ"ו ע"ב ועי' במשמרות כהונה ז"ל שם עכ"ה]:

שם א"ל רבא תהא במאמינו בההיא הנאה רלא קאמ' ליה מידי וכו' פירשו הרשב"א והנ"י ז"ל אע"ג דלא קאמר ליה להדיא אלא בסתם משום דכל לוקח מסתמ' סמך אדעתי' דמוכר דמעמידה בידו ע"ש ולישנא דגמר' משמע הכי דקאמר בההוא הנאה דלא קאמר ליה מידי וכו' אבל לפירש"י שפי' שאמר לו כן בפי' צ"ל דלא גריס הכי בגמרא ובזה א"ש דלא הביאו אוקמת' זו דרבא לא הרי"ף ולא הרא"ש ז"ל ולא שום א' מהפוסקים משום דס"ל דפי' הגמרא אפי' בסתם א"כ א"ץ להביאה וראיתי בא"ז שהק' דאכתי ק' נהי דמוכר גמר ומקני ליה מ"מ לוקח במאי קני לה ותי' בההיא הנאה דלא אמר ליה מידי חשובה היא בעיניו כאלו נתן לו דמים בההיא שעת' שלקחה ע"ש וי"ל לפמ"ש התוספו' דהכא איירי באתר' דלא קנו בכספא א"כ הכא במאי קני לה בההיא פרוטה של ט"ה והויא כסף ולא מקנה בה ונראה דהאי ט"ה הוי כמו חליפין דבשעה שלקחה הגזלן מנגזל הוי כמו שנתן לו בשעה זו שום דבר חליפי הקרקע ועוד נר' דהתוס' לשיטתם שכתב בד"ה בההיא הנאה דהוי כאלו א"ל שדה זו תהא קנויה לך כשאקחנה ועיין במהרש"א מ"ש בכונתם ולפמ"ש נראה דק"ל דבמאי קני לה והא לא יהיב ליה מידי ובט"ה ליכא למימר דהא באתר' דלא קנו בכספא איירי ותי' דבההיא הנאה הוי כמו שאמר מעיקרא תהא קנויה לך כשאקחנה ומקנה לו בהאי שטר' וסמך דעתי' עליה משום דמאחר שהיא עכשיו בידו מטרח ומקיים לה בידיה ונגזל נמי מאחר דאינה בידו ממהר למכור אותה וכמ"ש הריטב"א בא"ז ודו"ק:

שם מתיב ר"ש מה שאירש מאבא וכו' לא אמר כלום י"ל לפמ"ש התוס' לעיל דבעיא דשמואל איירי בדלא הכיר בה וכתב' המפ' משום דס"ל דבהכיר בה לא שייך לומר ניח' ליה דליקים בהימנותי' וכו' א"כ מאי פריך הכא שאני התם דהכיר בה שאינה שלו ועיין בהרשב"א בא"ז שפי' שזה כונת הגמ' דקמשני הכא סמכה דעתי' וכו' דר"ל שזה הכיר בה וזה לא הכיר בה ועדיין ק' מאי ס"ד המקשה דקפריך הכי ועיין בבעה"ת הבאתי דבריו לעיל שהכריח מכאן דשמואל איירי בין הכיר בה ובין לא הכיר ע"ש ונ"ל דלשיטת התוס' י"ל דלעיל לא קאמר ליה בהדיא שיקנה אות' מהנגזל ויקיימנה בידו אלא דאנן אמדינן דעתיה בכך דניחא ליה דליקים בהימנותי' ומש"ה בהכיר בה לא שייך למימר ניחא ליה דליקום בהימנותי' אבל הכא שמכר על דעת כן כשאירש מאבא מכור לך ס"ל לגמ' אע"ג דהכיר בה שאינה שלו מ"מ ניחא ליה דתהא ביד לוקח כי היכי דליקום בהימנותי' שמכר לו מעיקרא על דעת כן. והקש' הראשונים ז"ל לפרש"י ז"ל שפי' דקו' הגמ' מירושה הא אמרינן לעיל ירושה ממילא אתי' ולא טרח בה ותי' דהכא מאחר שפי' לו בשעת המכר מה שאירש מאבא מכור לך הרי הבטיחו שיזכה בה לאחר שירשנה והרי מאמינו וכאלו חזר וטרח ללוקחה דמי ע"כ וראיתי לה' בני יעקב ז"ל דף צ"ב ע"א שהק' על מ"ש רש"י בכתובות דף צ"א ע"ב גבי ההוא גבר' דזבן כתובת' דאמי' בט"ה וכו' וכתב רש"י ול"ד לגוזל שדה ומכרה וחזר ולקחה מבעלים הא' דקי"ל מה מכר ראשון לב' כל זכות שתבא לידו דהתם לקחה דוקא דטרח אבתר' וזבנה כי היכי דליקים בהימניתי' עם הלוקח אבל נפלה לו בירושה אמרינן התם ירושה ממילא אתיא ולא טרח למיקם בהימנותי' וחוזר במכירתו ומחזיר