מאורות נתן מט

אחריות ממש על גוף הקרקע ולא על השבח לבד משו' דאי לא קיבל אחריות על גוף המעות אמרינן המעות שנתן לשם פקדון א"כ מה מהני אם פי' לו את השבח ומה שהק' הר"ן על הרשב"א ס"ס כיון דנתן מעות לשם כמ"ש רב מה מהני אם קיבל אחריות נ"ל דל"ק דהא אם לא קיבל אחריות אמרינן דלוקח דנחית לארעא דעתיה דאפשר שתתקיים בידו שמא יקח אות' הגזלן ואם לא תתקיים המעות יהיו פקדון עכשיו שקיבל אחריו' וקנו מידו או שיש לו קרקע ודאי לא נחית אלא אדעת' דמקח דוקא ויש לו שבח ועיין להנ"י ז"ל הכא שהביא שדעת הרשב"א והרז"ה ז"ל כהדדי והביא דחיית הרנב"ר ז"ל עלייהו ע"ש ונ"ל דאשתמטתי' הרשב"א בחי' ובתשו' שאין דעתו כדעת הרז"ה ז"ל:

וחזיתי לסמ"ע ז"ל בסי' שע"ג ס"ק ו' וז"ל בטור כת' בשם הרמ"ה בעל ס"ז דהיינו דוקא כשקיבל עליו אחריות דשבח בפי' וג"כ קנו מידו ע"ז או אית ליה קרקע וכו' ועיין בטור דמשמע דאפילו להרא"ש דחולק וס"ל דאפי' קיבל בפי' עליו השבח דאינו נוטל השבח לא פליג אם יש לו קרקע ומט' שכתב ומהתימא על הגאונים המחבר ומהרי"ק שלא כת' ד"ז וכו' עכ"ד ולשון זה תמוה הוא דהא הרא"ש ז"ל חולק אפי' אם קנו מידו או שיש לו קרקע וכ"כ הטור להדיא וכ"מ בתחלת דבריו שכתב דזה דעת הרמ"ה ונ"ל להגיה בדבריו ועיין בטור דמשמע דלהרא"ש ז"ל דחולק וס"ל דאפי' קיבל בפי' את השבת דאינו נוטל שבח ל"ש אם יש לו קרקע וכו' ע"ש ומעיקר' ק"ל דזה דעת הרמ"ה והרמ"ה כתב בעי' שקנו מידו א"כ למה לא כתב ההג"ה אפי' בשקנו מידו ועוד הקש' על ההג"ה דהביא יש חולקים בסתם דמשמע דלא פליגי אלא אם קיבל אחריות לבד דהא מהטור משמע דפליגי אפי' אם קיבל אחריות וקנו מידו א"כ למה כתב וי"ח בסתם אפי' קנו מידו נמי זה כונת דבריו אבל ק"ל מאי ק"ל על הגה"ה שהביא י"ח בסתם דהא קאי על מ"ש קודם זה וי"א דאם קיבל אחריות בהדיא צריך ליתן לו כפי מה שקיבל עליו והתם מוכרח דמיירי בשקנו מידו כמ"ש הרמ"ה וע"ז כתב וי"ח ודו"ק:

ד"ה חזר ולקחה בלא הכיר בה מיירי וכו' עכ"ל ר"ל דאי איירי בהכיר בה שאינה שלו לא שייך טעמ' דלא נקרייה גזלנא או דליקום בהימנותי' וכ"כ הנ"י ז"ל ע"ש אבל הריטב"א ז"ל בא"ז פי' דקאי נמי בהכיר בה שאינה שלו והט' כיון דלוקח נחת אדעת' דאפשר שתתקיים בידו הקרקע דהיינו שהגזלן יטרח ויקנה אותה מהנגזל כמ"ש לעיל גבי האי לארעא במאי נחית וכו' וכתב שכן דעת רש"י ז"ל ע"ש ולא מצאתי מנ"ל ברש"י דס"ל כן וראיתי להכנה"ג ז"ל בסי' שע"ד שהוכיח כן מרש"י שכת' בהא דאמר ניח' ליה וכו' שלא יחרפנו לוקח זה כשיוציאנה הנגזל מידו וכו' ואם היה מפ' הסוגיא בלא הכיר בה הול"ל ניח' ליה שלא ידע הלוקח שהיא גזולה וכו' ע"ש ונ"ל דאין מזה ראיה וכמ"ש ה' דרך המלך ז"ל ד' פ"ז ע"ד ע"ש [א"מ ולע"ד דבריו תמוהים דאיך אפשר לפ' כן שהרי בסמוך אמרינן א"ב מתנה למ"ד דלא נקרייה גזלנא א"ל מאי גזלינא מינך ואם הוה מפ' שלא ידע הלוקח שהיא גזולה א"כ במתנה נמי ניחא ליה שלא ידע המקבל שהיא גזולה אע"כ צ"ל דלא קפיד אלא שלא יחרפנו הלוקח כשיוציאנה הנגזל כפרש"י ומש"ה קאמר במתנה דאינו מחרפו דא"ל מאי גזלינא מינך לא קנאה הלוקח ועוד דאמר לקמן ועד אימת ניח' ליה דליקום בהימנותי' ח"א עד שעת העמדה בדין וח"א עד דמטי' אדרכת' לידיה וכו' אלמא אע"ג דכבר ידע הלוקח שהיא גזולה אפ"ה ניח' ליה דליקום בהימנותי' וע"כ אפי' למ"ד דלא נקרייה גזלנא נמי דינא הכי דאל"ה נימא א"ב ד"ז אלמא אע"ג דכבר ידע הלוקח שהיא גזולה אפ"ה ניח' ליה שלא יחרפנו כפרש"י וצ"ע עכ"ה] ואני הדל נ"ל מדכת' רש"י ז"ל לקמן דף י"ו ע"א דיה לא סמכא דעתיה וז"ל לא סמכא דעתיה דלוקח דקאמר מי יימר שירש מאביו כלום שמא ימכור אביו נכסיו בחייו ע"כ ואי רש"י מפ' הבעיא בדלא הכיר בה שאינה שלו אמאי איצט' לכל זה יפרש בפשיטות דלא סמכה דעתיה משום דעכשיו אינה שלו אבל הכא בדלא הכיר בה שאינה שלו סמכה דעתיה וכ"פ הרשב"א ז"ל בא"ז אבל אי אמרינן דרש"י מפ' לה אפי' בהכיר בה שאינה שלו א"ש ושו"ר להריטב"א ז"ל בא"ז לקמן וז"ל מכדי לוקח במאי קני להאי ארעא פרש"י כסף לא נתן לו לשם קנין אלא לשם פקדון וכו' ונר' מדבריו דסוגיין אפי' על הכיר בה שאינה שלו וכו' עכ"ד:

וראיתי להבעה"ת סוף שער מ"ז שפי' הסוגיא אפי' בהכיר בה שאינה שלו ע"ש וה' דרך המלך שם אחר שהביא דעת הבעה"ת ז"ל כתב דאפ"ל דיפרש הסוגיא כמ"ש הריטב"א ואח"כ כתב ואי לא מסתפינא אמינא דהבעה"ת יפרש הכיר בה דקאמר הש"ס היינו שהלוקח הכיר בה והמוכר לא ידע שזה ידע והכיר בה ואפ"ה לקחה ועפי"ז שפיר יתפרש ניח' ליה דליקום בהימנותי' או כי היכי דלא ליקריוה גזלנא כיון שזה המוכר לא נתראה פנים בפנים בלוקח בדבר הזה וכו' אכתי רצון המוכר להעמידו בידו ולומר דאות' ידיעה שנתודע ללוקח שקר היה וכו' עכ"ד ואחה"מ לא סיימו קמיה דברי הבעה"ת שכתב וז"ל תדע לך מדקא פריך הגמרא לקמן ממה שאירש מאבא מכור לך שהוא בהכיר בה שאינה שלו ע"ש והכונה דאי איירי הכא בדלא הכיר בה מאי קפריך שאני התם בדהכיר בה שאינה שלו אבל הכא בהכיר בה שהיא שלו ולא ידע דגזולה היא א"ו דהכא נמי בהכיר בה שאינה שלו ואי כדברי ה' דהכא איירי בדלא נתראו פנים בפנים הלוקח והגזלן שהיא גזולה ורוצה המוכר שתתקיים בידו דליקום בהימנותיה והידיעה ששמע תהיה שקר עדיין יש להק' מאי קפריך אימא שאני התם דהלוקח והמוכר יודעין שאין לו שדה לפיכך המכירה אינה קיימת אבל הכא דלא נתראה פב"פ מכר לו כל זכות שתבא לידו כי היכי דליקום בהימנותי' א"ו דה' ז"ל איירי בהכיר בה הלוקח שאינה שלו והמוכר נמי מכר לו על דעת כן וע"ע שם ויראה לך שאין לפ' כמ"ש ה' דרך המלך ז"ל ועיין למהרש"ך ז"ל בח"ב סי' י"א שפי' הסוגיא בפשיטות דאיירי בדלא הכיר בה דוקא ע"ש ונ"ל דאישתמיט מניה הראשונים שכתבנו ודו"ק:

וראיתי להנ"י ז"ל לקמן גבי תהא במאמינו וכו' וז"ל ולפ"ז לא שייך תהא במאמינו אלא בשלא הכיר בה אבל בהכיר לא וכן נראין דברי הרי"ף ע"כ ונראה דאי מהא לא איריא אפי' תאמר בהכיר בה שאינה שלו מ"מ מדנחית לארעא ס"ד בודאי הגזלן יטרח לאוקים ארעא בידי' ע"י שילקחה ממנו כמ"ש הריטב"א לעיל א"כ באמונה זו גמר ומקנה לו וכ"כ הריטב"א ז"ל לקמן שם ועיין בפמ"א ח"א סי' י"ו דף מ"ו ע"ד מ"ש בזה ודבריו תמוהים כמ"ש ה' דרך המלך ז"ל שם ושו"ר להריטב"א ז"ל בחי' שכתב וז"ל בנמצאת שאינה שלו הוא דבעא מניה דאמר רב יש לו מעות ויש לו שבח אבל בהכיר בה שאינה מאי קבעי לה למאי דס"ל מעות מתנה א"נ אליבא דרב מבע"ל דאמר מעות פקדון עכ"ד הרי לך דפי' כמ"ש הפמ"א ז"ל