מאורות נתן ד

ספר מאורות נתן מסכת בבא מציעא פרק שנים אוחזין דף ב' ע"א מתני' זה ישבע שאין לו פחות מג' חלקים כ' הרשב"א ז"ל הביאו ה"ה ז"ל בפ"ט מה' טוען וז"ל ומסתברא דבדבר הראוי ליחלק לשליש ולרביע אילו רצה נוטל ממנו ואח"ך נשבע על מחצית מה שנשאר שאין לו פחות מחציה אבל בדבר שאינו ראוי ליחלק נשבע על כל הג' חלקים יע"ש וכתב עליו הר' פני משה בפי' על הירוש' וז"ל ואפשר שלמד זה מדדייק התנא במתני' ונקט בלישניה הני דברים שאינן ראוין ליחלק אבל מסתמיות דברי שאר הפוסקים אינו נראה כן אלא לעולם הוא צריך לישבע על כל הג' חלקים יעו"ע ודבריו תמוהים דאדרבה מדברי הפוסקים הלא המה הנ"י והרא"ש ז"ל נר' דס"ל כהרשב"א מדאמור רבנן בטעמא שלא יוכל לכוין שום רמאות בשבועתו הזקיקוהו לכלול כל שלשה חלקים בשבועתו ואע"ג דהוא נשבע על דעת ב"ד כבר ומכאן הוא דשמעי' הכי יעו"ע וטעם זה לא יצדק אלא בדבר שאינו ראוי ליחלק אבל בדבר שהוא ראוי ליחלק מאי רמאות איכא כשהוא נוטל החצי דמודה לו חבירו וישבע על החצי הנשאר דיש לו בו החצי וכ"כ הריטב"א ז"ל בחי' להדיא יע"ש:

איברא לפי מאי דכתב הרא"ש ז"ל במקו' בארוכה נר' דלעולם צריך לישבע על הג' חלקים ודלא כהרשב"א ודו"ק (א"ה עיי' לה' לחם אבירים ז"ל שהקשה לפי דברי הנ"י והרא"ש הנז' א"כ מאי פריך לקמן בגמ' דף ח' ע"א ההיא בבא הא תו ל"ל הא טובא קמ"ל יע"ש ולע"ד ל"ק דס"ס מאי דקתני והאומר חציה שלי ישבע וכו' משנה יתירה היא דמאי דשניהם נשבעים כבר שמעי' מרישא אלא ע"כ לאשמעי' דין המגביה מציאה לחברו וכו' וע"ז משני הגמ' איצט' סד"א ליהוי כמשיב אבידה אבל על מאי דקתני האומר כולה שלי ישבע לא ק"ל להגמ' ל"ל דודאי איצט' דטובא קמ"ל וק"ל):

גמ' ומצאתה דאתא לידיה משמע הק' מהר"ם שיף ז"ל דילמא בהפך אי קתני אני מצאתיה ה"א דאתא לידי' כלישנא דקרא ומצאתה וראיה לא קני קמ"ל כולה שלי לגלוי ארישא ומצאתיה ראיה יע"ש וראיתי לא"א ז"ל בספרו מגדנות נתן שתירץ דל"ק דכולה שלי משמע בחזקה גמורה וכו' יע"ש ואה"ר דבריו אינם מובנים דאפי' תימא דכולה שלי משמע בחזקה גמורה מ"מ מכח משנה יתירה צ"ל דרישא איירי בראיה בעלמא וכולה שלי בחזקה ותרי בבות קתני א' בראיה וא' בחזקה דאל"ה תרתי למ"ל ודו"ק (א"ה ומה שתי' המהרמ"ש וז"ל מיהו אין זה קושיא דא"כ הול"ל זה אומר ראיתיה ותרי בבות ל"ל ע"כ לע"ד לא תירץ כלום דא"ל דהא דלא קתני ראיתיה ותני מצאתיה משום דתנא לשון הרגיל בבעלי דינים נקט דדרכן לומר אני מצאתיה וכ"כ במקו' ד"ג ע"ב ע"ש אבל עדיין י"ל דא"כ דכולה שלי אתיא לגלוי דמצאתיה ראיה ליתני ראיתיה בהדיא ולא ליתני כולה שלי דיש לטעות דמשמעותיה בחזקה וק"ל):

רש"י בד"ה במקח וממכר וכו' אבל זה אומר אני ארגתיה וכו' לא יחלקו דודאי חד מינייהו רמאי וכו' עכ"ל כת' במקו' משם הגיליון דהכריחו לרש"י לומ' כן משום דק"ל דלפי צריכות הגמ' ק' דליתני במתני' ארגתיה דלא שייך ביה מורי ולא יצטרך לא מציאה ולא מו"מ לכן תי' דבארגתיה לא יחלקו וכת' עוד משם הגליון דזה לא יתכן אלא לר"י דתלי ברמאי אבל לרבנן לא חלי אלא כשהחלוקה יכולה להיות אמת וכאן יכולה להיות אמת וההיא דשניהם אדוקים אתיא דלא כר"י וכ' עוד דבגליון הק' ע"ז דא"כ לקמן בגמ' דפריך לימא מתני' דלא כר"י אז יקשה אי מתני' דלא כר"י ליתני ארגתיה יע"ש ולע"ד ל"ק דאפשר דזה בכלל פרכת הגמ' וה"פ לימא מתני' דלא כר"י וא"ת אה"נ א"כ ק' ליתני ארגתיה גם מ"ש דלפי' רש"י אתיא ההיא דשנים אדוקים דלא כר"י לעד"ן דרש"י ז"ל מפרש לה לההיא דשנים אדוקים כמו שפי' הרא"ש ז"ל הובא במקו' לקמן וז"ל והנכון בזה דדמיה למתני' ממש דאימא פרע מחצה ואירע שתפס עמו הלוה ומשו' דכל אחד חזי לחבריה דטעין כולה שלי טען איהו נמי הכי כדי שיבאו לידי חלוקה דהכי הוא קושטא דמילתא והשתא ליכא ודאי רמאי ודמיא שפיר למתני' יע"ש וא"כ אתיא שפיר אפי' כר"י ודו"ק:

תוס' ד"ה שנים וכו' כדדייק בריש מס' שבועות מכדי תנא ממכות קסליק יכו' עכ"ל כ"כ התוס' בריש בתרא ועיין מ"ש מהרש"א ז"ל שם ואה"ר אישתמטיה רש"י בע"ז דף ז' שכ' דהא דאמרי' כולה נזקין חדא מסכתא תלתא בבי דוקא ע"ש:

תוס' בד"ה ויחלוקו וכו' י"ל דאוחזין שאני וכו' עכ"ל עיין להתוס' שם בבתרא מ"ש בשם ריב"א יע"ש וכ' במקו' ד"ח דמדברי הרמב"ם בפ"ט מה' טוען וז"ל שנים שהיו אוחזין וכו' או יושבין בצד ערימה של חטין המונחת בסימטא וכו' כל א' משניהם נשבע ע"כ נר' דס"ל כריב"א דליכא חילוק בין תפס ללא תפס והק' ע"ז מה שהקשה והניח בצ"ע יע"ש ואה"ר אישתמטיה הטור בח"מ סי' קל"ט שהביא דברי הרמב"ם הנז' וכ' וז"ל ואפשר שר"ל כיון שמונחת בסימטא שהוא מקום הראוי ושניהם יושבים בצדה חשוב כאילו שניהם מוחזקין בו עכ"ל יע"ש:

תוס' ד"ה וזה נוטל רביע וא"ת יהא נאמן דחציו שלו מיגו דאי בעי אמר כולה שלי וכו' עכ"ל עיין להנ"י ז"ל שתי' דלא אמרי' מיגו אלא בטענות שקולות אבל הכא יותר ניח לו לומר חצי שלי שאינו מעיז פניו בחבירו כ"כ מלימ' כולה שלי שיצטרך להעיז לגמרי יע"ש וקשה דהא כתב הנ"י בפ' ח"ה דל"ו גבי הנהו עזי דאכלי חושלא בנהרדעא וז"ל ויהא נאמן בשבועה בנק"ח ואע"ג דאיכא מיגו דמצי אמר לקוחין וכו' לא אמרי' מיגו לאפטורי משבועה ע"כ משמע דהא דלא אמרי' מיגו דהעזה היינו דוקא לאפטורי משבועה אבל בשביל שיזכה בממון אמרי' מיגו אפי' ממעיז לשאינו מעיז ואיך כתב כאן דגם בשביל שיזכה בממין לא אמרי' האי מיגו ואפשר לומ' דשאני הכא דהעזה גדולה היא דכיון דחבירו תפוס עמו בטלית לא אפשר להעיז כ"כ דיאמר