מאורות נתן מח

ז"ל מודה לזה כמ"ש דה' בה' גניבה פ"ה ה"ב הק' על רמ"א ז"ל שהביא דין המרדכי שכת' בפ' הגוזל בתר' דאם לקח הלוקח מאת הגנב וידע שהיא גנובה דהמעות מתנה והק' עליו המש"ל דזה היפך דין המכיר בשדה שאינה שלו דאמר מעות חוזרין והניח אותו בצ"ע ע"ש [א"מ וכן הק' הש"ך ז"ל בסי' שנ"ו וכתב שהיא שגגה עש"ב ולעד"ן דמור"ם ז"ל ס"ל דדוקא בקרקע הוא דאמרינן אדם יודע שקרקע אין לו ונתן לשם פקדון שהרי למחר יבא בעל השדה ונוטל את שדהו ולא יוכל להבריחה או להטמינה אבל במטלטלי שיוכל להטמינם ואפשר שהבעלים לא יכירו הגנב לעולם א"כ בודאי שדעתו בתורת זביני וקנאם על ספק שמא לא ידעו הבעלים דסתם קונה מגנב הוא קונה בזול כדאמר בכמה דוכתי וכשבאו הבעלים ונטלו הגניבה מהלוקח אין לו לחזור על הגנב כיון שידע שהיא גנובה ועל דעת כן נתן מעותיו שאם יבאו הבעלים ונוטלים אות' יהיו מעותיו מתנה כנ"ל עכ"ה] ואם אית' דרמ"א בהג"ה ס"ל חילוק זה דהרא"ש מאי קא מקש' אימא דהמרדכי איירי באחים כמ"ש לדעת הרשב"א א"ו דרמ"א מדלא פליג על הש"ע באה"ע מוכח דס"ל דליכא חילוק זה של הרא"ש א"כ מאי קא מתרץ הכא בס' הרשב"א והול"ל דזה דוק' לדעת הרשב"א אבל לרמ"א לא יתיישב זה וצ"ע ועיין לש"ך ז"ל סי' שנ"ו שכתב דקי"ל כחילוק הרא"ש ז"ל ולפמ"ש לא שייך לומר כן. אך לדעת המרדכי והרשב"א ז"ל יש לתרץ דס"ל כמ"ש הרא"ש דאיכא חילוק בין אחים לנוכראה ועיין לב"ח בסי' שע"ג מה שפי' בדעת המרדכי ע"ש. ולפ"ד הלח"מ נסתלק מה שנסתפק המש"ל ז"ל בה' עבדים פ"ד ה' א' המוכר את בתו כשהיא נערה אי הוו המעות מתנה או לא משום דלדידן דקי"ל כחילוק הרא"ש ז"ל דאיכא חילוק בין קרוב לנוכראה הוי נמי המוכר את בתו נערה דהמעות חוזרין כרב אבל לדעת רבינו דס"ל דליכא חילוק בין נכרי לאחותו א"כ במוכר את בתו כשהיא נערה היכי לדיינו דייני ולבסוף פשט"ל דבנערה לא אמרי' אדם יודע וכו' והעמיד ס' זה בבוגרת ע"ש ולפמ"ש הלח"מ ז"ל ליכא ס' כלל דלעולם רבינו ס"ל דהילכת' כשמואל בכ"מ ושאני הכא דכיון דנחית לארעא גלי דעתיה דלשם מכר קא נחית ודו"ק:

תוס' ד"ה כגון וכו' ומיהו אין ראיה דשאני יתומים וכו' ועיין לתוס' בפ' יש בכור שכת' היפך זה דליכא חילוק בין יתומים ללוקח ע"ש:

ד"ה מעות יש לו וכו' וי"ל דהתם מיירי כשקיבל עליו אחריות עכ"ל ואין להק' דהא רבא ס"ל דאחריות ט"ס א"כ למה אינו גובה את השבח דהכא כיון דהכיר בה שאינה שלו מעיקרא כשלקח' סבר וקיבל עד שיפרש בהדיא [א"מ וכ"כ מהרמ"ש ז"ל וכ"נ שזה דעת המש"ל ז"ל בפ"ג מה' אישות דין ח' שתמה ע"ד מהרימ"ט שכת' דטעמ' דהכיר בה שאינה שלו דמעות חוזרין ולא אמרינן מעות מתנה משום דסמך על אחריות ואפי' לא כתב לו בפי' אפ"ה אחריות ט"ס וכתב עליו המש"ל ולא ידעתי מה טיבו של אחריות בכאן ודברי ה' צ"ע ע"כ ודלא כה' משמרות כהונה ז"ל שכתב דלפמ"ש הרשב"א והביאו המחב' ז"ל בסמוך דשמואל דאמר מעות מתנה דוקא בשלא כת' לו אחריות אבל כתב לו אחריות מודה דמעות חוזרין וכת' ה' ז"ל ולפ"ז נר' דשמואל לטעמיה דל"ל אחריות ט"ס במקח אבל לדידן דקי"ל אחריות ט"ס אפי' לא כת' לו אחריות מעות חוזרין אפי' דקי"ל כשמואל גבי מקדש אחותו די"ל דסמך על אחריות כדברי מהרימ"ט ותמה עליו של הביא דברי הרשב"א הנז' וגם על המש"ל יתמה שלא ראה דברי הרשב"א עש"ב ולא ידעתי מה ענין דברי הרשב"א לכאן דדברי הרשב"א פשוטים וברורים דודאי אי כת' לו אחריות לא שייך לומר מעות מתנה וכ"כ התוספו' לעיל בפשיטות ד' י"ד ע"ב ד"ה ושמואל וכו' אבל מה שהוליד ה' ז"ל דלדידן דקי"ל אחריות ט"ס בכאן נמי אע"פ שלא פי' כמו שפי' דמי ד"ז לא אמרו הרשב"א ז"ל ואין הסבר' נותנת כן כיון שהכיר בה שאינה שלו לא שייך לומר לא שדי איניש זוזי בכדי שהרי הוא ידע ושדי זוזי בכדי וע"כ דלאו בתורת זביני נחית אלא מעות מתנה לשמואל או פקדון לרב וכדמוכח מדברי התוס' כמ"ש המחבר ז"ל וכן מוכח מדברי הרשב"א בעצמו שכתב דאם קיבל עליו אחריות בפי' וקנו מידו וכו' יש לו שבח אבל לא קיבל בפי' לא ואע"ג דקי"ל אחריות ט"ס א"ו כמ"ש ושפיר תמה המש"ל על דברי מהרימ"ט ז"ל עכ"ה] וי"ל בדברי התוס' אימא דהתם מיירי בשיש לו קרקע או קנו מידו כדאמר לעיל לשמואל ונראה דהתוספות ס"ל כמ"ש בא"ז דשאני התם דמדינא שבח יש לו אלא דמחזי כשכר מעותיו ומ"ה סגי כשיש לו קרקע או שקנו מידו אבל הכא דמדינא אין לו שהרי לא נתן מעות אלא לשם פקדון כי יש לו קרקע או קנו מידו מאי הוי ומיהו כשפי' לו את השבח כלומר שהתנה בפי' אחריות אף על השבח השתא ליכא למימר דנתן לשם פקדון ולא לשם מתנה ויש לו שבח בין לרב בין לשמואל אלא אליבא דשמואל בעי' שיש לו קרקע או שקנו מידו דלא מחזי כרבית עכ"ד והביא תו התם בשם הרשב"א ז"ל וז"ל ודוקא כשלא כתב לו אחריות הא כת' לו אפי' לשמואל מעות יש לו דהא טעמ' דשמואל משום דמעות מתנה וכשכתב לו הא גלי דעתיה דלא נתכוון למתנה ומיהו שבח אין לו דהא מיחזי כרבית כיון דהכיר בה ומ"מ אי קנו מידו או שיש לו קרקע וכתב לו את אחריות מסתבר' דאפי' שבח יש לו בין לרב בין לשמואל עכ"ד לכאורה נר' הא דכתב דבעי קנו מידו עם אחריות היינו דוקא לשמואל אבל לרב כשקבל אחריות די בזה כמ"ש לעיל בשם הריטב"א אך ראיתי להרשב"א ז"ל בתשו' ח"א סי' אלף קנ"ה שכתב אפילו לדעת רב בעי' קיבל אחריות וקנו מידו או שיש לו קרקע [א"מ וכ"מ מדבריו הכא שכתב דהא מיחזו כרבית כיון דהכיר בה והיינו ע"כ לרב דלשמואל אפילו לא הכיר בה ואפילו קיבל אחריות כדאמר לעיל עכ"ה]:

וראיתי להרשב"א בתשו' הנז' ובחי' הכא הובא בא"ז שדחה דברי הרז"ה ז"ל שכתב אי קנו מידו או שיש לו קרקע יש לו שבח בין לרב בין לשמואל וכת' עליו ואינו מחוור דהא בשהכיר בה לרב מעות פקדון וא"כ היאך יש לו שבח ע"ש ולכאורה יש לתמוה על הרשב"א ז"ל דהא המאור כתב דאיירי כשפי' לו את השבח דהיינו שקיבל אחריות והרשב"א בעצמו ס"ל כן אם פי' לו אחריות וקנו מידו יש לו שבח בשלמא להרא"ש ז"ל שדחה דבריו י"ל דס"ל כמ"ש הר"ן דאפי' קיבל אחריות וקנו מידו אין לו שבח כיון דהכיר בה ומעות הללו פקדון דומיא דמלוה יהבינהו ניהליה אע"פ שפי' לו השבח אינו אלא כמתנה על שכר המעות ע"ש אבל להרשב"א ז"ל ק' [א"מ עיין במאור בסוף כללא דשמעת' שכתב וז"ל וה"מ שלא הכיר בה שאינה שלו א"נ הכיר בה ויש לו לגזלן קרקע א"נ קנו מידו וכו' ע"ש הרי שלא הזכיר דבעי' שפי' לו השבח ואע"ג דלעיל בפי' הסוגיא כתב אם פי' לו השבח וכו' ס"ל להרשב"א דלרב הוא דכתב הכי אבל לדידן א"ץ לפ' כיון דבפסק' דשמעתין לא הזכיר ד"ז ומש"ה נחלק עליו הרשב"א ז"ל כנ"ל עכ"ה] ונראה דהרשב"א ס"ל דבעי'