מאורות נתן מו

דהדר ביה ממ"ש בפ' שנים אוחזין וצ"ע ע"כ והב"ח כת' כיון דבפ' המקבל כתב בסוף דבריו ולעיל בפ"ק הארכתי בה כלומר דעיין בפ"ק שהעליתי להלכה כהרמב"ם ז"ל ע"ש ונ"ל דהב"י ז"ל ס"ל דמ"ש הרא"ש ובפ"ק הארכתי הוא דוקא לענין מ"ש גבי עשאו אפותיקי דנותן דמי השבח ובלא עשאו אפותיקי נותן לו שבח מקרקע וע"ז כתב עיין בפ"ק אבל לא לענין שבח יתומים אם דינו כמקבל מתנה או לא שהרי הפסיק בכמה דינים ביניהם וכ"מ ברמזים בפ' המקבל ע"ש ועיין להש"ך שם שהביא ממקומות אחרים דכתב בהדיא כדברי התוס' ודו"ק:

שם הא מתנית' מסייע ליה למר שמואל וכו' [א"מ הק' מהרש"א דהא ברייתא ע"כ באפותיקי מיירי כמ"ש התוס' לעיל וא"כ מאי מייתי ראיה אדשמואל דמיירי בלא אפותיקי ונדחק לתי' דהשתא אכתי לא אסיק אדעתיה לפלוגי בין אפותיקי וכו' ולמאי דמסיק לפלוגי בהכי קושט' הוא דליכא סייעת' לשמואל ע"ש ולעד"ן דאפי' לפי האמת איכא סייעת' לשמואל שהרי כתבו התוספו' בסמוך היכא דמסיק ביה שיעור ארעא ושבחה אפילו באפותיקי ב"ח גובה את הכל ואינו ניתן לו ההוצאה וגרע מיורד לשדה חבירו שלא ברשות והטעם משום שבשביל שעשאה אפותיקי לא יגרע כחו וכיון שאם לא עשאה אפותיקי גובה הכל ואינו נותן הוצאה כדשמואל גם כשעשאה אפותיקי נמי דינא הכי וא"כ י"ל דמשמע ליה לגמרא דהא דקתני ושבח גובה מבנ"ח ר"ל כל השבח דסתמ' קתני וא"כ ע"כ דאת' ב"ח וטרף כל השבח ולא שילם אפי' ההוצאה וא"כ ע"כ דס"ל כשמואל דאל"ה הו"ל ליתן ההוצאה דלא גרע מיורד שלא ברשות א"ו משום דא"ל כשמואל דבלאו אפותיקי גובה את כל השבח וא"כ גם שעשאו אפותיקי נמי לא יגרע כחו ואין להק' דא"כ מאי קדחי ר"ה בלוק' מגזלן דהא ודאי לוקח מגזלן שקיל הוצאה מנגזל ואמאי חוזר וגובה כל השבח מגזלן דכבר תי' הרמב"ן ז"ל הובא בא"ז דס"ל כר"מ בפ' הגוזל דנגזל לא יהיב הוצאה כלל דקניס ליה לגזלן וע"ש עוד תי' אחרים בשם הריב"ש והרשב"א ז"ל עכ"ה]:

תוס' ד"ה ב"ח וכו' אלא ודאי בשבח יתומים מיירי וכו' הק' מהר"ם שיף ז"ל דילמא אכתובת אשה מק' דטרפה ממשעבדי והיא אינה גובה משבח לקוחות וכו' דהאי לישנא דתנאי כתובה ליתא התם בגמרא רק הוספה מדברי התוס' עכ"ד ואחה"מ נעלם ממנו סוגיא דהתם דגרסי' כן בפסקא בפ"ע גבי ולא הבנות במזונותיהם מ"ט דתנאי כתובה ככתובה דמי וכונת הגמרא דמ"ט לא גבו הבנות מזונות משבח יתמי כמו ב"ח ומשני דתנאי כתובה ככתובה דלא גבי' משום קולי כתובה שנו כאן ומזה מוכחי התוס' דב"ח גובה משבח יתומים ומ"ש הרא"ש ז"ל הוא ענין אחר והתוס' לא ניח' להו בכך דאינו מוכרח לומר דהוי דומיא דבכור ודו"ק [א"מ עיין בביאור מ"ש בזה ע"ש עכ"ה]:

ע"ב גמ' בשבח המגיע לכתפים פירש"י ז"ל ר"ל קרוב ליקצר אלא שעדיין צריכין לקרקע ועיין בפ' המקבל שפי' כן בהדיא וראיתי לתוס' בב"ק ד' צ"ו שהק' על רש"י שפי' שם הגיע לכתפים כגון תבואה שגדלה כל צרכה מהש"ס דפרק נערה דמשמע דלא גבי ב"ח אלא ממידי דעדיין צריכין לקרקע ע"ש ונ"ל דרש"י סמך התם על מ"ש הכא במציעא ומן התימ' על התוס' בב"ב דף מ"ב שהביאו רש"י דפי' כן בכ"מ וקא מק' עליו מפרק נערה ותי' דכונת רש"י דצריכין עדיין לקרקע ע"ש ולא ידעתי מאי קא מק' על רש"י שהרי הכא ובפ' המקבל כתב להדיא כתי' ומדבריהם משמע שזה חידשו מעצמן וצ"ע. ואחרי כתבי ראיתי לש"ך ז"ל בסי' קט"ו שהק' כן ות"ל שכיונתי לדעתו ואפשר לדחוק ולומר שכונת התוס' מדכת' קרוב ליקצר משמע דאיירי שגדלו כהילכתן אל שאם יניחם בקרקע משבחי טפי וכ"מ ממ"ש לקמן בפ' המקבל דצריכי לקרקע קצת משמע דראוין ליקצר אלא דאם יניחם משבחי טפי והתוס' ס"ל דזה לא מקרי צריכין לקרקע כיון דראוין ליקצר ומש"ה הקש' עליו מפ' נערה דמשמע דבעי' דצריכין לקרקע ממש ולזה תי' דכונת רש"י שכתב העומדים ליבצר לאו היינו שעומדים ליבצר מיד אלא כלומר כל דבר שסופו ליתלש כגון פגין או בוסר דצריכין לקרקע ממש ולפ"ז מה שאמר בגמרא כאן בשבח שאינו מגיע לכתפים ר"ל דעדין פרחים ולפ"ז א"ש מה שהניחו דברי רש"י בב"ק בקו' משום דהתם כתב דאיירי שנגמרו וגדלו כל צרכן ולא אתי תי' שכתב בב"ב זהו מה שנ"ל בכונת התוס'. אמנם רוב המפרשים לא ס"ל כן אלא אפי' גדלו כל צרכן מאחר דצריכין לקרקע קצת שאם יניחם משבחי טפי הוי כקרקע וכ"כ הרא"ש והרמב"ן במלחמות לדעת הרי"ף וכן הנ"י ז"ל וכן נ"ל לפ' דברי הרמב"ם ז"ל פכ"א מה' מלוה ע"ש אבל ה"ה כתב דג' מחלוקות בדבר ודעת רבינו ז"ל דפירות המחוברין בקרקע אע"ג דלא צריכי לארעא כקרקע דמי וב"ח גובה מהן ע"ש והק' הלח"מ ז"ל מסוגי' דפ' נערה דאמר שם כל העומד ליגזז כגזוז דמי ע"ש ונ"ל לחלק דשאני התם דקרקע ברשות יתומים היא א"כ מאחר דהוו כתלושים לא גבי מהם ב"ח דכבר זכו בהם יתומים אבל הכא הלוקח דלקח אותה אדעתא דהכי דטריף אותה ב"ח א"כ הוי הקרקע ברשות בע"ח וכל שלא החזיק הלוקח בפירות ולא תלשן הרי הם של ב"ח וכעין זה כתב בא"ז בכתובות ע"ש אמנם לענין הלכה נ"ל כמ"ש הפוסקים דבעי' דצריכין לקרקע קצת כמ"ש רש"י והרא"ש והרמב"ן וכן פי' לדעת הרי"ף וכ"כ ה' בעל העיטור וה"ה והנ"י וכ"כ הריטב"א ז"ל בא"ז וכן מתפרשין דברי רבינו [א"מ וכן אפשר לפ' בלשון הש"ע שהביא לשון הרמב"ם ז"ל ובזה א"ש מה שתמה עליו הש"ך שם שדבריו סותרין זא"ז ע"ש ולפ"ז א"ש עכ"ה] ויש להביא ראיה לזה מדפריך לעיל לשמואל דאמר שבת אין לו מאכילת פירות דקאמר ה"ד אי בב"ח והא אמר שמואל ב"ח גובה את השבח שבח אין פירות לא ומאי פריך לימא דאיירי בפירות המחוברין עדין בקרקע דגובה מהן ב"ח ובשלמא אי פירות המחוברין בקרקע אינו גובה מהן ב"ח אלא דוקא אם צריכין קצת לקרקע א"ש דלא מצי לאוקמ' בהכי דזה מיקרי שבח ולא פירי והוי בכלל שבת דקתני בסיפא אבל לס"ז דס"ל דאם עדיין מחוברין אע"ג דא"ץ לקרקע כלל ב"ח גובה מהן א"כ מקרו שפיר פרי ואמאי לא אוקמ' בהכי [א"מ ואע"ג דשמואל קרי להו שבח אין זה קו' אם מתניתין קריא להו פירי ואדרבא על שמואל אנו מצטערין אמאי כללן בכלל שבח כיון דא"ץ לקרקע כלל עכ"ה] וזה נ"ל ראיה ברורה וכן הסכים הש"ך ז"ל לענין הלכה ודו"ק:

שם הכיר בה שאינה שלו ולקחה א"ר. מעות יש לו שבח אין לו כתב הרי"ף ז"ל ה"ד שבח דאתי ממילא כגון שהוקרה הקרקע אבל שבח שכנגד ההוצאה גבי מנגזל והביא ראיה מדאמר בגוזל ד' צ"ו א"ר גזל והשביח ומכר גזל והשביח והוריש וכו' כ"פ הרמב"ן ז"ל במלחמות אבל המאור הבין בדברי הרי"ף מדכת' דוק' שבח דאתי ממילא לא שקיל משמע דוקא זה דלא שקיל אבל שבח דאתי מחמת הוצאה שקיל אפי' היתר על ההוצאה והכריחו עוד