מאורות נתן מה

טורף אפי' ממשעבדי שקנו אחר טירפא וכו' ע"ש והוא תמוה דגם למ"ד מפני שאין כתובין נמי טריף שהרי כבר כתבו לו ב"ד טירפא על נכסי המוכר כנגד הקרן והשבח וא"כ הרי הוא כתוב נהי דכתיבה הראשונה שכותב לו המוכר ללוקח אנא איקום ואשפי וכו' לא מהניא כיון שלא היה עדין שום שבח אין קול לאות' כתיבה מ"מ בשעת הטירפא ודאי מהניא שכבר היה השבח בעולם גם מ"ש עוד דמסתימת דברי הרמב"ם ושאר פוסקים שכת' סתמ' אינו גובה השבח אלא מבנ"ח משמע דאפי' מלקוחות שקנו אחר טירפא אינו גובה אפי' לטעמ' דאינן קצובין ע"ש אין נ"ל כלל שהרי כיון שכתב הטעם משום שאין להם קצבה ור"ל ולא יוכלו הלקוחות ליזהר מליקח כנגדו וכ"כ הסמ"ע ז"ל שם א"כ ממילא נשמע דדוקא בלקוחות שקנו קודם שטרף ב"ח אבל אחר שטרף הרי כבר השבח קצוב ויכולין ליזהר וסתמו הוי כפירושו ומ"מ בין לדברי מהרש"ל בין לדברי מהרש"א לא מלטינן מסתירת דבריהם דהתם עם דבריהם הכא ולפעד"ן ליישב דבריהם וכפי גי' מהרש"א רק אין כונתם כמ"ש מהרש"א ז"ל אלא דמעיקרא ק"ל במאי דקתני ושבח מבנ"ח א"כ משמע דיש לו בנ"ח ואהא ק"ל א"כ איך טריף ב"ח מלוקח לימא ליה הנחתי לך מקום וכו' וכן הוא מדוקדק בדבריהם שכתב כיון שיש לו נכסים ללוה וכו' דמשמע דלא ק"ל השתא אלא מבנ"ח ותי' דאיירי כגון שאין לו למוכר נכסים בנ"ח והא דקתני גובה מבנ"ח היינו כשיחזור ויקנה בנ"ח אז יחזור לוקח זה ויטרוף מבנ"ח ואפי' מכרם לאחר מ"מ טורף מהם שהרי כיון שקנו אחר שטרף ב"ח מלוקח זה הרי הם כבר קצובין וטריף ממשעבדי והא דקתני מבנ"ח הוא לאפוקי משעבדי שקנו קודם שטרף ב"ח (ובזה י"ל מה שהקשה מהרמ"ש ז"ל הכא אמאי לא הוכיחו דאיירי באפותיקי מדקתני והשבח מבנ"ח ע"ש) וסיימו ואפילו כתב דאקני וכו' ר"ל וא"כ נשתעבדו אותן נכסים לב"ח לא שייך לומ' שיגבה מהן הב"ח שהרי כבר לקח הב"ח שעבודו מן המוכר וכמ"ש מהרש"א ומפני שאין תי' זה מספיק לתרץ קושייתם דהכא דאכתי תיקשי אמאי לא טריף ב"ח ממשעבדי דטריף לוקח לזה כתב א"נ כגון שעשאו אפותיקי כמ"ש הכא ונמצא שדבריהם הכא והתם הם דברים אחדים וכ"נ מדברי מהרש"א במ"ב הכא שמפ' דבריהם דהתם כמ"ש ע"ש ודו"ק עכ"ה]:

דף ט"ו ע"א גמ' במאי אי בב"ח מי אית ליה פירי וכו' עיין במהרש"א ז"ל שמפ' האי דקאמר אי בב"ח ר"ל בשטר מלוה וכו' ע"ש וצווחו עליו כל המפ' ועיין במהר"ם שיף ז"ל ובא"א ז"ל שהניחו אותו בצ"ע ולעד"ן דכונת מהרש"א כך הוא דאי פי' הגמרא דקאמר אי בב"ח וכו' ר"ל בלוקח וחייש פן יטרוף ממנו ב"ח א"כ הו"ל לאמלוכי נמי בשעבוד דהא שמואל ס"ל לא אמרינן אחריות ט"ס במכר ומכח זה פי' דאיירי בשטר הלואה דצריך לאמלוכי כשיבא לגבות המלוה אם לא ימצא ללוה בנ"ח יטרוף ממשעבדי הקרן והשבח שישביח הלוקח והפירות דאם לא יכתוב לו כן לא מצי למטרף משבת ומפירות לפיכך צוה לסופר שימלך על השבח ועל הפירות וע"ז קא פריך למאי צריך לכתוב לו פירי והאמר שמואל ב"ח גובה את השבח והיינו כשפי' לו את השבח כדאמר הכא ואפ"ה אין לו פירי ומה שפי' רש"י במימר' דשמואל דאיירי בלוקח זהו לפי האמת דאוקמי' בהכי אבל לפי מאי דקאמר אי בב"ח וכו' לא איירי בלוקח אלא בשטר מלוה ובזה א"ש מה שהק' ה' ל"א ז"ל דילמ' הא דכתב כן משום דחייש שמא יבא נגזל או ב"ח וכו' ועיין במ"ש מהרי"ל ז"ל דלא אתי תירוצו למאן דפליג על ה' המאור וס"ל דלא פליג שמואל אלא בשבח כמ"ש לעיל אבל לפמ"ש מהרש"א ז"ל א"ש דלא אפשר לומר הכא דחייש לב"ח דא"כ הו"ל לאמלוכי נמי בשעבוד ודו"ק:

שם אמר שמואל ב"ח גובה את השבח פיר' הרי"ף והרא"ש דאיירי בין בשבח' דאתיא ממילא בין בשבח' דאתי ע"י הוצאה וכתב הרז"ה ז"ל דאינו גובה אלא חצי השבח כדאי' בפ' מי שמת ואפי' בשבח דאתי ממילא אינו גובה אלא חצי משום דמקרי דשב"ל והוי כלוה ולוה ואח"כ קנה ע"כ אבל הרמב"ם ז"ל פכ"א מה' מלוה כתב דבשבח הבא ממילא גובה הכל ובשבח הבא מחמת הוצאה גובה חצי ונ"ל דהטע' כמ"ש הנ"י ז"ל הכא וז"ל אמר שמואל ב"ח גובה את השבח בין שבח' דממילא וכו' אלא דבשבח' דממילא גובה כל השבת משום דחשבי' ליה כאלו היה בעולם בשעת השעבוד וקנאו לוה למלוה מתחלה ומה"ט גובה אפי' מיורש וממקבל מתנה וכו' ע"כ ומכאן תמיה לי על הב"י ז"ל שכתב בסי' קט"ו דדעת הנ"י כדעת הרז"ה ע"ש וכן ראיתי להש"ך ז"ל שם שהק' עליו כן. והנה הטור ז"ל הביא דברי הרמב"ם וכתב עליו וא"א ז"ל לא חילק בזה ע"כ ולעד"ן דהרא"ש ס"ל כדעת הרמב"ם שכתב וז"ל ואסיקנ' הא דאמר שמואל ב"ח גובה את כל השבח ולא יהיב ליה הוצאה ללוקח וכו' לאו דגבי ליה כוליה קאמר שמואל דהא אסיקנא בפ' מי שמת דגובה חצי השבח וכו' והכא נמי שבח שהשביח הלוקח כאלו קנאו מוכר ומכרו ללוקח וחל שעבוד המלוה והלוקח כא' עליו וכו' עש"ב ומדנקט בשבח שהשביח הלוקח משמע דדוקא בשבח שהשביח הלוקח דלא אתי ממילא הוא דאמרי' דהוי כאלו קנאו ומכרו ללוקח אבל בשבח דאתי ממילא מודה דב"ח גובה את הכל מטעם שכתב הנ"י ז"ל. וראיתי להגד"ת ז"ל דף י"ט שהקש' על ס"ז דא"כ מאי פריך בפ' מי שמת מברייתא דקתני דב"ח גובה השבח אימא דאיירי בשבח הבא ממילא ע"ש וכבר הרמב"ן ז"ל הובא בא"ז כאן הק' כן ותי' דאה"נ אלא מדקתני שבח' סתם ניח' ליה לאוקמא בכל שבח ע"ש:

שם אלא מעתה מתנה דלא כתיב ליה הכי ה"נ דלא טריף וכו' א"ל אין וכו' כתב הרי"ף ז"ל ומסתבר' דדוקא בשבח הבא מחמת הוצאה אבל בשבח דאתי ממילא גבי מניה ב"ח וכתב הנ"י הט' משום דשבח הבא ממילא הוי כאלו היה בעולם משעת הלואה וחל עליה השעבוד וכו' ע"ש וראיתי להלח"מ ז"ל עמ"ש ה"ה ז"ל פכ"א מה' מלוה שדעת ההלכות דיתומים דינם כמקבל מתנה וכתב ה' ז"ל דמשמע ליה כן מדכתב הרי"ף גבי מקבל מתנה דשבח' דאתי ממילא טריף מניה ב"ח וזה נפקא ליה מדאמרי' כן גבי יתומים וכמו שהכריח כן הרמב"ן ז"ל מפ' יש בכור וכו' ואי הוה ס"ל להרי"ף דיתומי' גובה מהן אפי' שבח הבא מחמת הוצאה מה ראיה מיתומים למקבל מתנה וכו' עש"ב ולא הבנתי דבריו דהא הרי"ף ז"ל לא הביא ראיה במקבל מתנה מהיתומים אלא כ"כ מסברא וכ"כ הראב"ד ז"ל לעיל דדין מקבל מתנה כתבו הרי"ף ז"ל מסבר' ואיהו ס"ל כותיה והכא גבי יתומים פליג על רבינו וס"ל כהתוס' דיתומים ל"ל שבח' משום דברא כרעא דאבוה א"כ מנ"ל לה"ה ז"ל שזה דעת הרי"ף אימא דהרי"ף ס"ל כמ"ש הראב"ד ז"ל דאיכא חילוק בין מקבל מתנה ליתומים ומ"ש הרי"ף גבי מקבל מתנה דשבח הבא ממילא גובה אותו ב"ח הוא מטע' שכתב הנ"י וכמ"ש ודו"ק:

והנה ראיתי להב"י ז"ל שהק' על הטור שכתב שדין היתומים כדין מקבל מתנה שלא כדעת התוספו' והלא הרא"ש בפ' המקבל כתב כדברי התוספות ומשמע