מאורות נתן מד

משמע כן דאמאי הוצרך רבא לומ' שגזל שדה מלאה פירות לימא כגון שגזל שדה ריקנית והשביחה ואכל הפירות וכו' ע"ש ונ"ל משום דלא קתני בברייתא והשביח' משמע קצת דלא הוסיף בה כלום ומש"ה ניח' ליה טפי לאוקמ' הכי אבל אין להק' אמאי לא אוקמ' כדאמר מעיקר' כגון שגזל שדה מחבירו ומכרה לאחר ואכל אח הפירות שנותן דמי הפירות לנגזל וחוזר וגובה מגזלן קרן ממשועבדים והפירות מבנ"ח וא"ץ לאוקמ' שחפר בה בורות שיחין ומערות דלא שייך לאוקמ' הכי אליבא דשמואל משום דכשיחזור ויגבה יותר ממה שנתן מחזי כרבית ואע"ג דמה שרוצה ליקח עכשיו הוא דוקא מה שלקח ממנו הנגזל ואינו מרויח כלום מ"מ מחזי כרבית שאין הכל יודעי' בזה כמ"ש בדברי רש"י לפיכך לא מצי לאוקמ' בהכי אבל לרב דס"ל דלא מחזי כרבית הדין דין אמת ודו"ק:

רש"י ד"ה ויש לו שבח וכו' כגון שגזלה משובחת והכסיפה ביד הגזלן עכ"ל ונ"ל דט' דשמואל דאמר מחזי כרבית אע"ג דאינו מרויח כלים דמה שלוקח הוא דמי השבח שהשביח והקרן מ"מ ס"ל לשמואל דמחזי כרבית דאין הכל יודעין בזה וכשרואין דלוקח יותר ממה שנתן מחזי כרבית וכמ"ש בגמרא אך בעיקר דין רש"י ז"ל דס"ל דאם גזל אותה משובחת והכסיפה ואח"כ מכר אות' והשביח' הלוקח דאינו נוטל כלום מהנגזל אלא שחוזר על המוכר [א"מ וק"ק לפרש"י מאי קפשיט בפ' הגוזל קמא ד' צ"ה דר"מ אפי' בשוגג נמי קניס מדקתני השבח גובה מבנ"ח דאתא בעל ארעא ושקיל ארעיה ושבחי' מאי לאו בעם הארץ וכו' נימא דברייתא מיירי כגון שגזלה משובחת והכסיפה בידו ומכרה והשביח' הלוקח כמו שהיתה ומש"ה אתא בעל ארעא ושקיל ארעי' ושבחי' כמ"ש רש"י הכא ולאו משום קנס בשלמא לשיטת התוס' ליכא לאקשויי נימ' בשבח היתר על היציאה דשקיל ליה נגזל משו' דארעי' אשבח ולאו מתורת קנס דמשמ"ל הא דקתני שבח כולי שבתא קאמ' ואפי' שכנגד הוצאה נוטלו הנגזל והיינו ע"כ משום קנס' וכמ"ש התוס' שם אבל לשיטת רש"י ק' נימא דאיירי בגוונא דאיירי הכא וי"ל עכ"ה] ד"ז חולקין עליו התוס' והרא"ש ז"ל דס"ל דהלוקח נוטל מנגזל מה שהוציא והנגזל חוזר על הגזלן לפיכך פי' הסוגיא דאיירי בשבח היתר על היציאה או שהשביחה מאליה וכ"כ הרשב"א ז"ל והביא דבריו בא"ז ע"ש [א"מ אך עדיין י"ל בדברי התוס' שכתבו ומיירי שנגזלה ריקנית דמשמע דדוקא בהכי מיירי והול"ל ומיירי אף בשנגזלה ריקנית ונ"ל דס"ל דדוק' כשנגזלה ריקנית הוא דמחזי כרבית שהרי אם לא השביחה לוקח אין הגזלן מחוייב כלום רק דמים שלקח ועכשיו הלוקח נוטל ממנו יותר בשביל מעותיו שהיה מרויח בהם והוי רבית אבל כשגזלה משובחת והכסיפה ואח"כ מכרה והשביחה הלוקח כמו שהיתה ובא הנגזל וטרפה אז חוזר הלוקח וגובה מהגזלן גם השבח ולא מחזי כרבית כיון שהגזלן מחוייב לנגזל דמי השבח שאכלו ואלו לא השביח' הלוקח היה הנגזל חוזר על הגזלן לשלם לו את השבח נמצא כמו שחזר ולוה ממנו פעם אחרת שאין כאן שום רבית ושו"ר בס' כוס ישועות שכ"כ בדברי התוספו' יע"ש אבל ק"ל לפ"ז דא"כ מאי פריך בגמרא משבח קרקעות מאי לאו בלוקח מגזלן ומאי קו' דילמא מיירי כגון שגזלה משובחת והכסיפה ביד הגזלן דלא מחזי כרבית ואפשר לומר דה"ה דהו"מ לשנויי הכי אלא דנר' לו לגמרא שזה דוחק קצת שהיתה משובחת והכסיפה וחזר הלוקח והשביחה דכולי האי הו"ל לברייתא לפ' עכ"ה]:

ד"ה בגוזל ונגזל וכגון שגזלה עם פירותיה ומכרה וכו' עכ"ל הקשה מהרש"א ז"ל במ"ב כיון שכבר השבח היה קצוב כשקנה מגזלן למה לא יגבה נמי ממשעבדי וצ"ע ע"כ ולכאורה היה נ"ל דס"ל לרש"י דהפירות לעולם אינן נגבין ממשעבדי אע"ג דהיה קצוב דומיא למ"ש התוספו' בב"ב ד' קנ"ז שפי' דהא דאמר וחוזר וגובה הקרן מנכסים משועבדים איירי במשעבדי שקנו אחר שטרף ממנו הב"ח ואפ"ה אמרינן דלא גבי הפירות מהם ואע"ג דכבר הוו קצובין כמ"ש מהרש"א ז"ל שם א"כ אפשר דזה ס' רש"י ג"כ אך דברי מהרש"א הללו אינם נראים לי כמו שאכתוב בדברי התוס' בס"ד ואחר שקלא וטריא העלינו בישיבה דכונת רש"י שכתב כגון שגזל שדה עם פירותיה ומכרה ר"ל שגזל השדה עם פירותיה ואכל הפירות ומכר אותה בלא פירות ואח"כ עשתה פירות ובא הנגזל וטרף אות' עם פירותיה וחוזר הלוקח על הגזלן וטורף ממנו הפירות והקרן כמ"ש רש"י בעצמו בתחלת הסוגיא וכן כת' א"א ז"ל ודו"ק:

תוס' ד"ה תריץ נמי וכו' והיינו לפי המסקנ' דהתם וכו' עכ"ל הקש' מהר"ם שיף ז"ל דאדרבא דמהתם דהביא ברייתא דאיירי בב"ח משמע דידע מסקנ' דגמ' דהכא דאי לאו הכי לא פשיט ליה מידי התם דילמ' דאיירי בגוזל ונגזל ונ"ל דלק"מ דהא דאמר דגמ' דהתם אחר גמרא דהכא היינו דוקא לענין דאוקמ' ברייתא זו דאיירי בב"ח מכח מימרא דשמואל דאמר המוכר שדה לחבירו ונמצאת שאינה שלו דאין לו שבח אבל מימרא דשמואל דאמר ב"ח גובה את השבח אה"נ דלא אמר לה אלא אחר דפשיט ליה התם כמ"ש התוס' ודו"ק:

בא"ד דאין לומר דאחר שטרף ב"ח קרקע מן הלוקח וכו' עכ"ל עיין בתוס' בפ' מי שמת מה שתי' עוד בזה ועיין במהרש"א שם שפירש כונתם דר"ל דבין המשועבדים שגובה מהן הלוקח הקרן ובין הבנ"ח שגובה מהן השבח איירי שלא היו לו למוכר בשעה שטרף הב"ח מהלוקח אלא שקנה ומכר אחר שטרף הב"ח ואפ"ה לא גבי הלוקח השבח, ממשעבדי אע"פ שלא קנו אלא אחר שטרף הב"ח מהלוקח וכבר היו קצובין דלא כתוס' דהכא ע"ש ואחה"מ אי אפשר לומר כן כדמוכח מגמרא דהכא דאל"כ אמאי לא אוקמ' רבא שפיר דאיירי בלקח אק ואיירי שהגזלן מכר' לו עם פירות גמורים ואח"כ בא מגזלן וטרפה ממנו ואו חוזר הלוקח שפיר אמוכר ואין כאן שום רבית שהרי הלוקח שילם בעד פירות גמורים וכן הקשה במ"ב הכא א"ו משום דאי איירי בהכי הו"ל ללוקח לטרוף השבח אפי' ממשעבדי מאחר דהוו קצובים א"כ לדעת התוס' דהתם דלא ס"ל הכי תק"ל קו' זו בגמרא ע"כ נ"ל כמ"ש מהרש"ל ז"ל שם וכ"כ הב"ח ז"ל בסי' קט"ו קרוב לדברי מהרש"ל [א"מ והש"ך ז"ל בסי' הנז' בס"ק י"א וט"ו אסיק כדברי מהרש"א וכתב הטעם כיון דאמר אין מוציאין לשבח קרקעות משום שאין קצובין מתחלה בשעה שנתחייבו נכסי המוכר ונכנסו בשעבודו אפי' נעשו אח"כ קצובין לא פלוג וצ"ע לדינא עכ"ל ולפע"ד אין נר' כן דנהי דמתחלה לא נשתעבדו לו כיון שאינן קצובין מ"מ בשעה שטרף הב"ח השבח מהלוקח וכתבו לו ב"ד טירפא על נכסי המוכר כשיעור הקרן והשבח כמ"ש הטוש"ע ברש"י קי"ו הרי מעכשיו נשתעבדו נכסי המוכר על השבח והרי הוא קצוב וכתוב ויש קול שנכתב טירפא על החוכר וודאי טריף הלוקח גם השבח מלקוחות שקנו אחר טירפא שהרי מעכשיו נעשית כהלואה חדשה ואין קרוי עוד שבח וכן יש לתמוה במ"ש עוד ה' ז"ל שם דלפי הטעם דאמ' עולא בפ' הניזקין מפני שאין כתובין משמע דאין חילוק ואינו