מאורות נתן מג

ושו"ר שכ"כ התוס' שם ד' מ"ו ע"ב ד"ה לוקח וכו' ויש לתמוה על מהרש"א ז"ל במ"ב ועל ה' משמרות כהונה ז"ל דאישתמיט מנייהו דברי התוס' הנ"ל וע"ש פי' הסוגי' שבד' מה לפי פירוש זה וא"כ הדק"ל ונ"ל ליישב דאיצט' לטעמ' דתרעומת כגון דראובן מודה שלא פרע לב"ח זה אלא שאומר שקרקע זו קנאה אחר שלוה ולא כתב לו דאיקני ואין לו לטרוף משמעון שלא נשתעבדה לו. א"נ כמ"ש המחבר ז"ל בדברי התוס' שטוען שקנה קרקע זו קודם שלוה ראובן מב"ח זה ולא נשתעבדה לו קרקע זו ואין לו עדים וראובן מביא עדים ולפ"ז א"ש דמצי ב"ח למימ' לבעד"ד את ולא יכול ראובן לומר רוצה אני להעמידה בפני ב"ח אחרים שיש עלי ולא אהא לוה רשע ולא ישלם שהרי הוא מודה שב"ח זה עדין לא נפרע ואכתי הוא מחוייב לו ומה לי ב"ת זה או ב"ח אחר ומש"ה איצט' לטעמא דתרעומת דאפילו בכה"ג נמי לא מצי למימר לבעדד"א ודו"ק עכ"ה]:

תוס' ד"ה דינא הוא וכו' דאי טעין נמי שמעון פסולים דכיון דאי מפסיד שמעון הדר על ראובן וכו' עכ"ל [א"מ ק"ל אמאי איצטריכו לומ' משום דהדר על ראובן דאפי' אי לא הדר כגון שלקח שלא באחריות נמי פסולים לשמעון שהרי ב"ח זה בא מכח ראובן ואין שמעון חייב לו כלום רק שלקח קרקע זו שהיתה משועבדת לו ביד ראובן מדין ערב דנכסי דאיניש אינון ערבאין ליה וכיון דאילו היתה ביד ראובן אין יכיל לגבותה שהרי עדים שלו קרובים לראובן היאך יכול לגבות משמעון ולימא שמעון לב"ח מאי אפסדתיך הלא כשהיתה ביד ראובן לא היית יכול לגבותה וכה"ג אמרינן בבכורות דף מ"ח מי איכא מידי דלדידי' לא מצי תבע לי' ולערב מצי תבע ליה וכו' וקי"ל דלא יתבע מן הערב תחלה ע"ש וכ"פ מרן בס"ס מ"ט וז"ל ב' יב"ש שלוה א' מהם מאחר ונמצא לא' מהם שדה שקנה מיב"ש הב' וכו' לא יוכל לגבות ממ"נ לפי שאין נכסי ב"ח משועבדים אלא מט' ערב והערב אינו משתעבד אלא במקום שיוכל לתבוע מהלוה עצמו וכו' ע"ש ויש לחלק ואכמ"ל עכ"ה]:

בא"ד כדמוכח ספ"ק דמכות גבי אילע' וטובי' וכו' עיין להריטב"א ז"ל הובא בא"ז שדחה ראיה זו וז"ל ואע"ג דבמעשה דאילע' וטובי' אמרינן דהיכא דעדים קרובים לערב ורחוקים ללוה פסולין כיון דמלוה בתר ערבא אזיל התם הוא דערב שייך בשעבוד' אבל הכא אין הלוקח שייך בשעבוד' ולמה לא יוכלו להעיד על הפירעון שפרע הלוה וכו' ע"ש ונ"ל דהתוספות ס"ל דערב ולוקח דמיין להדדי דמעיקרא אין יכול לתבוע מערב או מהלוקח אלא אם לא מצא גבי לוה הולך אצלם וכשיש עדים קרובים לערב אמרינן שם דפסולים גם ללוה דנעשה כמו שמעידים על הערב שהוא משועבד ה"ה אם העדים קרובים ללוקח דפסולים גם ללוה דנעשה כמו שמעידין על נכסי הלוקח אם הם משועבדים או לא והרי הם קרובים ללוקח ודו"ק:

בא"ד וי"ל דנ"מ אם אמר שמעון אין לי עדים וכו' עכ"ל הנה בא"ז ש"ל בב"ק הביא משם ה"ר יוסף קלסון ז"ל שדחה תירוץ זה וז"ל דלאו מילתא היא דאפי' אמר שמעון אין לי עדים יכול להביאם אם ימצאם דלוקח דינו כיתום וגבי יתום אמר תלמוד' בפ' זה בורר דכיון דלא ידע במילת' דאבוה דיכול להביאם ולוקח נמי לא הוה ידע במילי דמוכר כלום ע"כ ונ"ל דאיירי בדטוען שמעון שהוא קנה קרקע זו קודם הלואה שלו וא"ל הביא ראיה או עדים ואמר לא יש לי [א"מ ואיירי כגון שנאבד לו השטר של המכירה רק יש עדים שאכלה שני חזקה אחר ההלואה ואינם יודעין אם היתה בידו קודם ההלואה ושמעון טוען שהיתה בידו קודם ההלואה ואז צריך להביא ראיה ע"ז שהרי קרקע בחזקת בעליה עומדת ואמר אין לי עדים ע"ז וכו' עכ"ה] ואח"כ ראובן אמר יש לי עדים ודאי דמהני א"נ לא אמרי' כן אלא דוק' גבי יתום שאביהם מת ואין להם ממי לשאול אבל גבי לוקח ודאי לא אמרי' כן מאחר דהמוכר קיים ואמר לא יש לו עדים בודאי תלינן דשאל המוכר ואמר לו לא יש עדים דאל"כ הול"ל יש לי עדים עד שילך למוכר וישאל אותו ומ"מ אם בא ראובן אח"כ ואמר יש לי עדים מהני כיון שלא אמר בפי' לא יש לי עדים:

וראיתי לה' מגלת ספר בלאוין ד' צ"א ע"ג שדחה דברי רש"י ותוס' משום דקי"ל כשיבא הב"ח לגבות תובע את הלוה תחלה כמ"ש הרמב"ם ז"ל בפי"א מה' מלוה וא"כ אם היה לו שום טענה היה טוען באותה שעה כשעמד עמו לדין וכו' ע"ש ונ"ל דל"ק דהא ה"ט דאמר דתובע את הלוה תחלה משום שמא אית ליה בנ"ח או מסלקו במעות אבל היכא דידעינן בהלוה שהוא עני מפורסם וכמה בני אדם תובעים אותו ואין לו לשלם אה"נ א"ץ לאשתעויי דינא בהדיה בתחלה אלא ילך מעיקר' אצל הלוקח וע"ז קאמר אביי אם בא ראובן לאשתעויי דינא בהדי' לא מצי למימר ליה לאו בעדד"א ודו"ק:

ע"ב גמ' אמר שמואל מעות יש לו שבח אין לו ראיתי להריטב"א ז"ל שהביא בשם י"מ דשמואל לא פליג אלא בשבח אבל הפירות אית ליה ולא מחזי כרבית וה"ט דהפירות דבר הנראה לכל והכל יודעין שאותן פירות דנקיט להו לוקח מגזלן חייב לו ולא משום רבית משא"כ בשבח דאין הכל יודעין אותו וכשרואין שלוקח יותר ממה שנתן מחזי כרבית ולפ"ז א"ש דלא מקשי ליה מריש' מאכילת פירו' אלא פריך ליה משבח קרקעו' דוק' ובמסקנא ודאי לא אקשי מפירות אלא ה"ק מדרישא בגוזל ונגזל סיפא נמי בגוזל ונגזל עכ"ד ע"ש ולכאורה פי' זה תמוה דמעיקרא דחי ליה הא כדאית' והא כדאית' ומאי מהדר מק' ליה וכמו שהק' ה' ז"ל שם ועוד ק' מאי משני רבא כגון שגזל שדה וכו' דאכתי תיקשי מדרישא בגוזל ונגזל סיפא נמי בגוזל ונגזל ונ"ל דלפי פי' זה כך הצעת הגמ' כדמשני הא כדאית' וכו' ופריך ליה מברייתא דקתני כיצד הרי שגזל שדה מחבירו וכו' הרי דאיירי בגוזל ומשני לאו תרוצי קא מתרצת וכיון שצריך להגיה בברייתא תריץ נמי בב"ח והדר פריך ליה מת"ש לאכילת פירות כיצד הרי שגזל שדה וכו' במאי איירי אי בגזלן ממאן גבי א"ו דמיירי בגזל שדה ומכר אותה לאחר א"כ ודאי ברייתא דקתני שגזל בדוקא שגזל ומכר אות' וזה לא איצט' לומ' בבריית' דמכרה לאחר דמובן מעצמו א"כ סיפא דומיא דריש' ולא איירי בב"ח ותחזור הקו' ולא שייך לתי' הא כדאית' והא כדאית' אבל אי אמרינן רישא מיירי בגוזל ונגזל דוקא בלא לוקח באמצע וא"ץ שום הגהה אתי' שנוייא דלעיל שפיר מאחר דסיפא דשבח קרקעות מוכרח דאיירי בלוקח באמצע וצריך להגיה בה לוקח ולא בסתם כמו ברישא א"כ יש להגיה כולה דאיירי בב"ח ומשני רבא אה"נ דרישא איירי בגוזל ונגזל דוקא אבל סיפא שצריכה הגהה יש להגיה נמי דאיירי בב"ח זהו מה שנ"ל לתי' לפי' זה ודו"ק:

שם בגמ' הב"ע כגון שגזל שדה מלאה פירות וכו' הנה הרמב"ם ז"ל בפ"ט מה' גזילה כת' הגוזל שדה ומכרה ואכל הלוקח פירותיה מחשבין עליו כל הפירות שאכל ומשלם לבעל השדה וחוזר וגובה אותן מן הגזלן מנכסים בנ"ח ע"כ וכת' ה"ה ז"ל דמגמ' דהכא לא