מאורות נתן מא

בין מלוה עמו או לא דהיכא דליכא מלוה עמה חיישינן אמא כותב כן להניח אצלו לכשיצטרך לו דהיינו אם ימכור אח"כ ילך ויעשה קנוניא עם חבירו ויטרוף שלא כדין אבל אם בא מלוה עמו ונתן לו את השטר לא חיישי' להכי משום דאפי' לא הלוה לו כלום מהני ומשעת מסירת השטר נשתעבדו לו נכסיו והוי טורף כדין וכ"כ הנ"י ז"ל ע"ש כ"כ הרמב"ן הביאו בעה"ת בשער מ"ז דבמסירה לחודה בפני העדים דיו וכן הסכימו כל הפוסקים ע"ש ודו"ק:

וראיתי לרבינו האי ז"ל בשער א' וז"ל ודרך רביעי אתה מוצא שאדם מוכר חפץ והלוקח אינו עמו וקנה לוקח את החפץ כגון שמעיד מוכר מעצמו ואומר כך וכך נטלתי מפ' בחפץ זה דהא שעבד נפשיה כדגרסי' כותבין שטר ללוה אע"פ שאין מלוה ותו גרסינן בפ"ק דמציעא כותבין שטר ללוה וכו' ואוקמ' ר' אסי בשטרי הקנאה דהא שעבד נפשי' וכו' ע"כ וראיתי לה' עדות ביהוסף לקמן דף י"ו שהקש' עליו מדקאמר הגמרא אי שמא כתב ללות וכו' הרי לך דאיירי בשטרי הלואה ולא בשטרי מו"מ ע"ש ואחה"מ לא דק דודאי ר' האי ז"ל הבין כן אלא דהביא דמצי מוכר לשעבד נפשי' אע"ג דליכ' לגבי הלוקח וקנה הלוקח ומייתי ראיה לזה מהכא דאמר דכותבין משום דשעבד נפשי' וק"ל:

שם ולשמואל דאמר לא חיישי' לפירעון וכו' [א"מ עמ"ש מהרש"א ז"ל וז"ל וליכא למיחש נמי בחייב מודה לזיופא ולקנוניא וכו' עש"ב ולא ידענא מאי ק"ל דא"כ אם יש בו אחריות אמאי לא יחזיר דאם לא יקיימנו לא יגבה כלל אפי' מיתמי דטענינן ליתמי מזוייף כמ"ש התוס' ע"ב ד"ה הא אמר להד"מ וכו' ואם יקיימנו א"כ ליכא קנוניא ובדין גובה וליכ' למימר כיון דנפל איתרע ואפי' יקיימנו לא מהני דחיישינן שמא זייף כ"כ עד שסבורים שהיא חתימתן דז"א כיון דחייב מודה שאינו מזוייף ודאי לא אמרי' הכי דדוקא היכ' דהלוה טוען מזוייף הוא דאמ' כיון דנפל איתרע ואפי' יקיימנו אינו גובה כמ"ש התוס' שם ואפי' למאי דלא ס"ד התוס' לחלק הכי היינו משו' דס"ד אפי' אין הלוה בפנינו ניחוש שמא יבא ויטעון מזוייף אבל כשהלוה בפנינו ומודה שאינו מזוייף ודאי לא חיישינן שמא זייף כ"כ וכו' עכ"ה]:

תוס' ד"ה משום דק"ל וכו' וי"ל משום דק"ל לאביי לא ניח' ליה שנויא דר"א ומילתא באפי נפש' היא וכו' עכ"ל דברי התוס' אינם מבוארים כמ"ש מהרש"א ע"ש ונ"ל דהתוספו' ס"ד דאביי דאמר עבחז"ל משום דק"ל וכו' וע"ז קמקשו התוס' שפיר ותיר' דאביי דאמר עבחז"ל אית ליה הכי מסברא וגם ר' אסי נמי אית ליה הכי אלא מכח דק"ל מתניתין הוכרח לומ' דוקא שטרי הקנאה ודחה ס"ז ואביי קיים ס"ז משום דק"ל לתי' ר"א דשמא איקרי וכתיב לא חיישי' וא"כ ר"א ס"ס לא תיקן כלום וצריך לשנויי שנויא אחרינא א"כ הדרינן לסברתין דעבחז"ל ודו"ק:

ד"ה ה"ט דחיישי' וכו' תימ' אמאי קאמ' משו' דחיישי' לקנוניא לימא משום דחיישי' שמא פרעו וכו' עכ"ל [א"מ לכאורה י"ל מה זו תימה דמאי נ"מ בין ט"ז לט"ז וכיון דס"ל לאביי דחיישינן לקנוניא מש"ה יהיב טעמא דקנוניא וחד' מנייהו נקט ונ"ל משום דיש נפקות' גדולה לענין דינא והוא דלטעמא דאביי דאמר משום דחיישינן לפירעון ולקנוניא אם היה ללוה בני חרי כשיעור ש"ח זה אז מחזירין דהשת' ליכא למיחש לקנוניא דלא מצי למטרף מלקוחות דאמרי לי הנחתי לך מקום וכ"פ מרן ז"ל בסי' ס"ה ס"ז והוא מוסכם מכל הפוסקים ומש"ה מק' התוס' אמאי לא קאמר משום דחיישינן שמא פרעו וכבר נמחל שעבודו ועתה רוצה ללות בו כדי להרויח פשיטי דספר' והשתא אפי' יש ללוה בני חרי כשיעור החוב לא יחזיר דהוי שטר פסול ושמא ימכור הלוה גם אלו הבני חרי וטורף מהם שלא כדין והלוה עושה כן כדי להרויח פשיטי דספר' וגם המלוה רוצה בדבר כדי שאם ישתדפו אלו הב"ח או ימצאו שהם גזולים יטרוף מזמן הקדום כנ"ל ודו"ק עכ"ה]:

ע"ב ד"ה הא קאמר להד"מ וכו' ועוד דשמואל לא חייש לפירעון עכ"ל [א"מ אין להק' דילמא ע"כ ל"ק שמואל דלא חיישי' לפירעון אלא היכא שאין הלוה בפנינו או כשהוא בפנינו ומודה שאינו פרוע אז לא חיישי' לפירעון ולקנוני' אבל כשהלוה אומר פרוע אז חיישי' לפירעון כמו שחילקו התוס' הכי לענין מזוייף ועיין בתשובת אבן מיגש ז"ל הובאה בא"ז ע"ש שהרי אמרינן לעיל נפל ליד דיין הרי הוא בחזקתו משום דלא חיישי' לפירעון ואע"ג שהלוה טוען פרוע כמ"ש התוס' בסה"ד אלמא למ"ד דלא חיישינן לפירעון אפי' הלוה טוען פרוע לא חיישינן וק"ל עכ"ה]:

בא"ד ואין לומר כיון דנפל איתרע ליה הילכך וכו' דהא אמרינן לקמן א"ש מצא שטר הקנאה וכו' עכ"ל [א"מ ק"ק אמאי לא סתרו מזה גם הואין לומר קמא שכתב וא"ל דחיישינן שמא יוציאנו שלא בפניו וכו' ולא נטעון להם מזוייף משום דלא שכיח דא"כ תיקשי אמאי א"ש מצא שטר הקנאה יחזיר ניחוש שמא מזוייף הוא כיון דנפל ואיתרע ושמא יוציאנו שלא בפניו או על היתומים לא נטעון להם מזוייף אלא ע"כ דטענינן להו מזוייף ול"ל דשמואל איירי במקויים דא"כ ל"ל שטר הקנאה אפי' דלאו הקנאה נמי יחזיר כיון דמקויים הוא לא חיישי' שמא כתב ללות ולא לוה דמלוה הו דמקיים לשטר' ודברי מהרש"א ז"ל במ"ב לעיל בפרש"י ד"ה לא חיישי' לפירעון וכו' הם תמוהים כמו שיראה המעיין לא קושיתו קו' ולא תי' תי' ע"ש וא"כ הדק"ל וי"ל דאיכ' למימר אע"ג דנפל ואיתרע לא חיישי' שמא מזוייף הוא דמילת' דלא שכיחא היא ומה"ט הוא דלא טענינן ליתמי מזוייף ומש"ה א"ש יחזיר אבל הכא שהלוה בפנינו וטוען מזוייף אז חיישי' שמא באמת מזוייף ויוציאנו שלא בפניו ולא טענינן להו מזוייף ויגבה שלא כדין ומש"ה לא יחזיר אבל לפי וא"ל זה דס"ל כיון דנפל איתרע וחיישי' שמא מזוייף ואפי' יקיימנו לא מהני הק' שפיר ממימר' דשמואל דהתם נמי כיון דנפל איתרע ואמאי לא חיישינן שמא מזוייף וכו' שו"ר להרדב"ז ז"ל בחדשו' סי' תק"ז שהבי' ראיה דטענינן ליתמי מזוייף ממימר' דשמואל דאמר יחזיר ולא חיישי' שמא מזוייף ויוציאנו שלא בפניו ע"ש וכן ראיתי להנ"י ז"ל לקמן גבי מימר' דשמואל וכן בא"ז שם שהביאו ראיה כך ע"ש ולפעד"ן דאינה ראיה כמ"ש עכ"ה]:

ד"ה דברי הכל יחזיר וכו' ולשמא כתב ללות בניסן וכו' נמי ל"ח כדאביי עכ"ל [א"מ נראה דר"ל אי משום דס"ל עבחז"ל וכדין טריף אי משום דס"ל כיון דאין כותבין שטר ללוה אם אין מלוה עמו בשטרי דלאו אקניית' לשמא איקרי וכתוב לא חיישינן כדאביי דס"ל הכי לעיל אבל לענין עבחז"ל לא ס"ל כאביי ומש"ה כת' התוס' בסתם כדאביי ולא כת' דעבחז"ל משום דאין זה מוכרח דר"א ס"ל עבחז"ל אמנם ראיתי להרא"ש ז"ל לקמן בס"פ בד' כ' שכתב דגם ר"א ס"ל עבחז"ל כמ"ש התוס' וכו' עש"ב ולפעד"ן דאין זה מוכרח כדכתי' שו"ר בא"ז שהביא משם הרא"ש ז"ל גופיה הני ב' תי' ולבסוף כתב וכ"נ דס"ל