מאורות נתן מ

מטא שטר' לידיה דמלוה לא וה"ר מדתנן בפ' יש נוחלין נמצא דייתיקי חגורה לו על יריכו לא עשה ולא כלום ומי לא עסיקינן אפי' כתוב בה קנין וכו' ע"ש ועיין להריב"ש ז"ל סי' קס"א שדחה ראיה זו כמ"ש ה"ה ז"ל ע"ש וי"ל לפי ס"ז א"כ איך כותבין שטר ללוה אע"פ שאין מלוה עמו אפי' בשטרי קניית' ניחוש שמא כתב ללות בניסן ואח"כ חזר בו ולא מסר לו השטר ולוה מאחר ואח"כ חזר ומס' השטר לא' בתשרי והוי טורף מהלקוחות שלא כדין [א"מ וכן הקש' הרדב"ז ז"ל בחדשות דפוס ויניציא סי' תקמ"ז ועיין לה' חוקי חיים ז"ל סי' ט"ל דף ע"ה ע"ג שפי' כונת הרדב"ז כמו שהקשה המחבר ז"ל עש"ב ומה שתי' הרדב"ז וז"ל וי"ל שיכול לזכות לו ע"י הסופר וקי"ל זכין לאדם שלא בפניו והוי כאלו מטא שטר' לידיה דמלוה וכו' ע"ש הוא תמוה דא"כ ל"ל שטרי הקנאה אפי' בלא שטרי הקנאה כותבין כה"ג שמזכה לו ע"י הסופר והוי כאלו המלוה בפנינו וכ"כ הנ"י בשם הרנב"ר והביאו הב"י והד"מ ז"ל בסי' ט"ל לפסק הלכה בלי חולק וכן שמעתי מק' עליו שדבריו סותרים למ"ש הוא ז"ל לעיל בסי' תקי"א דאפי' בלא שטרי הקנאה כותבין כה"ג ע"ש וצ"ע עכ"ה] ונ"ל דבשטרי הקנאה כיון שהגיע השטר ליד המלוה נשתעבד לו הלוה מזמן הא' אע"ג דחזר בו קודם לכן וטריף הלקוחות כדין כמו שמצינו לדעת אביי דאמר עבחז"ל ולא מהני עד שיגיע השטר לידו וכשיגיע לידו זכה למפרע משעת חתימה אע"ג דחזר ומכר או נתן בינתים ה"נ לדידן בשטרי הקנאה וכ"מ מדברי הפוסקים והרמב"ן ז"ל הובא בא"ז הקשה על ס"ז מדאמר שמואל לקמן המוצא שטר הקנאה בשוק יחזיר וניחוש שמא עדיין לא הגיע לידו וכו' ותי' דמימרא דשמואל איירי בהלוה אומר תנו דהוי כמו שהגיע לידו עש"ב וק"ל דלקמן דף י"ד אמר בגמרא על מימרא דשמואל וכ"ש הכא דלא מודה לוה וכו' אלמא מימרא דשמואל מיירי שאין הלוה בפנינו שאומר תנו וכו' [א"מ עיין במהרש"א ז"ל לקמן בע"ב בתוס' שכתב דמשמע מדברי התוס' דלא גרסי הכי בגמ' ע"ש עכ"ה]:

ודעת הרמב"ן והריטב"א והנ"י ולהרמב"ם לפמ"ש ה"ה והריב"ש ז"ל ס"ל דבשטר הקנאה זכה משעת קנין אע"ג דלא מטא שטר' לידיה וי"ל לפי ס"ז מ"ש משטר דלאו אקנייתא לדעת אביי דס"ל עבחז"ל דלא זכה עד דמטי שטר' לידיה ואפשר לומר דבשטר הקנאה כיון דקנו מידו שלוה הוי כמו שחייב עצמו משעה שקנה אע"פ שלא ילוה והעדים יוציאו קול שכבר נתחייב פ' לפ' והו"ל כאלו מטא שטר' לידיה אבל ע"י עידי חתימה כיון שלא ראו ההלואה וגם לא ראו מסירת השטר העדים יוציאו קול שפ' כתב ללות מפ' ועדיין לא נתחייב לגמרי והקול מיתלה תלי עד שיגיע השטר לד המלוה ואז זוכה למפרע משעת חתימה [א"מ ול"נ דלק"מ דבשטר הקנאה זכה משעת הקנין דזכין לאדם שלא בפניו אבל שטר דלאו אקניית' מן הדין לא זכה משעת החתימה כלל עד שימסו' השטר דוק' ואע"ג דקי"ל שעבוד' דאוריית' היינו כשנתן לו המעות או שמסר לו השטר אבל הכא במה זכה אלא דסבר אביי דתקנת חכמים היא כשיגיע לידו השטר זוכה למפרע משעת החתימה שאם לא כן לעולם לא יוכלו העדים לחתום עד שיראו המסירה כמ"ש התוס' לקמן ד' כ' ע"א ד"ה שובר וכו' ע"ש ולא תיקנו חכמים אלא היכא דמטא לידיה אע"ג דיש זמן רב בין חתימה למסירה זוכה למפרע כנ"ל עכ"ה] ובזה א"ש מה שהקשה הרא"ש ז"ל לדעת הרי"ף שפירש הקנאה היינו שטר שיש בו קנין ודחה אותו ע"ש ועיין למהר"ם שיף ז"ל ולהש"ך ז"ל בסי' ט"ל ע"ש:

וראיתי להנ"י ז"ל שהק' לדעת רש"י שפירש שטרי הקנאה שכת' בין ילוה בין לא ילוה מאי איריא שטרי הקנאה אפילו שטרי דלאו הקנאה נמי יכול לחייב עצמו וכו' ע"ש ונ"ל דרש"י ז"ל ס"ל כסברת ר"ח והרי"ף דשטר שיש בו קנין לא זכה עד שיגיע השטר לידו כדמוכחי לה ממתני' דנמצא דייתיקי וכו' ומש"ה לא רצה לפ' שטר הקנאה דהיינו שטר שיש בו דא"כ תיקש"ל ממימר' דשמואל דאמר המוצא שט' הקנאה יחזיר וכמ"ש לעיל ומש"ה פי' שטר הקנאה דהיינו שמקנה לו בין ילוה בין לא ילוה לפיכך זכה משעת כתיבה ולשון הקנאה הוא לשון מושאל דהיינו שטר שחייב המלוה את עצמו מעכשיו בין ילוה בין לא ילוה ומימרא דשמואל נמי איירי בהכי אבל שטר שיש בו קנין אה"נ דלא יחזיר דשמא לא הגיע ליד המלוה וה"ה דהו"מ הגמרא לאוקמי מתניתין דכותבין שטר ללוה וכו' בשטר שיש בו קנין וכן צ"ל לדברי הנ"י שדחה פי' רש"י ז"ל דא"כ אמאי איצט' הגמרא לאוקמי בהכי דאפי' בלא הקנאה יכול לחייב עצמו בשטר וכו' ע"ש ולפי' נמי תיקשי אמאי איצט' הגמ' לאוקמי בהכי לאוקמי בשטר חיוב שחייב עצמו מעכשיו אלא ע"כ צ"ל דה"ה דהו"מ לאוקמי הכי וחד' מנייהו נקט:

כתב הרי"ף ז"ל וז"ל והא דתנן כותבין שטר ללוה אע"פ שאין מלוה עמו ולא חיישינן לקנוניא א"נ לשמא כתב ללות בניסן וכו' אוקמוה בשטר הקנאה וכו' וכתב עליו הרא"ש וז"ל לא היה לו להזכיר כאן קנוניא דלא חיישי לקנוניא אלא היכא דנפל ואיתרע דאי חיישי' בלא נפילה אפי' מלוה עמו איכא למיחש לקנוניא ע"ש וראיתי לה' בני שמואל ז"ל בסי' ט"ל שפי' דברי הרי"ף מ"ש ולא חיישי' לקנוניא ר"ל שמא כתב ללות בניסן ואינו רוצה ללות כי אם בתשרי ורוצה לעשות קנוניא על הלקוחות שיקנו מניסן עד תשרי ואח"כ כתב א"נ את"ל דלא חיישי' לקנוניא כה"ג שמא איתרמי שכתב ללות בניסן ולא ילוה עד תשרי והכריח לזה דאי כהבנת הרא"ש ז"ל שמא לא ילוה כלל א"כ לאביי דאמר דכותבין שטר ללוה וכו' משום דעבחז"ל תק"ל היכי כותבין ניחוש דילמא לא ילוה כלל ואז מאי הוי אי זכי לו בחותמיו א"ו לא חיישי' שמא לא ילוה כלל עכת"ד ונ"ל דהעיקר כהבנת הרא"ש ז"ל מדכת' הרי"ף ז"ל חיישי' לקנוניא א"נ שמא כתב ללות בניסן ולא לוה עד תשרי משמע דקנוני' אינא חשש דשמא כתב ללות בניסן וכו' כמ"ש ה' ז"ל אלא דקנוניא היינו שמא לא ילוה כלל ומש"ה הק' הרא"ש ז"ל שפיר ומה שהק' מאביי דאי חיישינן שמא לא ילוה איך כותבין שטר ללוה וכו' נראה דאינו הכרח כלל דאביי ס"ל עבחז"ל אפי' שלא הלוה לו כלל בעת שנותן לו את השטר זוכה למפרע כיון שהוא רוצה לחייב עצמו בכך אבל מתני' דקתני לא יחזיר משו' דחיישי' לפירעון וכבר נמחל שעבודו כדאי' בגיטין ד' כ"ו ולא מהני להתחייב בו אח"כ וכ"כ הרשב"א ז"ל בא"ז וז"ל ועוד דקושט' דמילת' אי משום שמא כתב ללות ולא לוה כלל ליכא למיחש לאביי ואפי' בשטרי דלא אקניית' דכיון דס"ל עבחז"ל כיון דאמר תנו נותנין וליכא קנוניא אלא דינא דהא אפי' ידעינן בבירור דלא נתן עד עכשיו הרי הוא יכול ליתנו בפנינו ונשתעבדו נכסיו למפרע משעת חתימה דהא זכו לו עדיו בחותמיו מעכשיו לכשיגיע שטר לידו עכ"ד הרי לך מבואר כמ"ש וצדקו דברי הרא"ש ז"ל:

ונלע"ד דהרי"ף ז"ל ס"ל חיישינן לקנוניא שמא לא ילוה כלל כמו שהבין הרא"ש ז"ל אך יש חילוק