מאורות נתן לז

וכ"כ הרע"ב ז"ל הכא ותמה עליהם התי"ט מגמ' דכתובו' דף מ"ו דאמר ההוא בהפרת נדרים הוא דכתי' ולא ילפי'. ממונא מאיסור' ע"כ ונ"ל דאישתמיט מניה התוס' לקמן בע"ב ד"ה ור"י וכו' והתוס' בקמא ד' פ"ז שהקשה כן ע"ש ונ"ל ליישב דרש"י ודעמיה ס"ל הא דאמ' התם בכתובו' ובקידושין ד"ג ההוא בהפרת נדרים וכו' הוא לרב הונא דאמר מנין שמעשה הבת לאב שנא' כי ימכור איש את בתו לאמה מה אמה מעשה ידיה לרבה אף בת מע"י לאביה ומדלא יליף מקר' דבנעוריה בית אביה משמע דס"ל דההוא בהפרת נדרים הוא דכתיב ולא ילפינן מניה אבל לרב יאודה דהתם אה"נ דס"ל דילפינן מקר' דבנעוריה בית אביה כל שבח נעורים לאביה והכריחם לפ' כן מגמ' דבב"ק דקאמר התם ד' פ"ז חבלה למי אמרינן כיון דאקני ליה רחמנא שבח נעורים לאב חבלה נמי דאביה הוי וכו' משמע דס"ל לגמרא דילפינן שבח נעורים לאביה מדאורייתא ולא משום איבה כמ"ש התוס' והיינו ע"כ מבנעוריה כמו שפי' רש"י התם ודלא כהתוס' התם שנדחקו לפ' דנקט כן לסימנ' בעלמא ולאו משום דמפיק לה מבנעוריה וכו' ע"ש וכן ראיתי להרא"ם ז"ל בפ' מטות בד"ה והפר את נדרה וכו' שכתב לרבא דדריש בנדרים דף ס"ז נערה המאורסה אביה ובעלה מפירין נדריה מקר' ואם היו תהיה לאיש ס"ל דקר' דכתיב בנעוריה בית אביה שנית לומר דלאו להפרת נדרים בלבד זכייה רחמנא לאב אלא לכל שבח נעורים כדאיתא בפ"ק דקדושין וכו' ע"ש הרי לך להדיא דס"ל דהא דאמר ההוא בהפרת נדרים הוא דכתי' הוא דוקא לר"ה אבל לרבא וכן לר"י אה"נ דילפי' מבנעוריה כמ"ש ודו"ק:

תוס' ד"ה ואמר שמואל וכו' וי"ל דדוקא הכא גבי לקט פסיק כוותיה מה"ט דמסתמא עניים גופייהו ניחא להו והא דאוקמי בפ' כל הגט וכו' עכ"ל וי"ל אמאי לא אמרינן נמי גבי המלוה מעות את הכהן ואת הלוי ואת העני להיות מפריש עליהן מחלקן וכו' דעשו שאינו זוכה כזוכה מה"ט דהכא דכהנים ולויים ועניים גופייהו ניחא להו בהכי כי היכי דימצאו מי שילוה אותם וצ"ע:

ד"ה אי אמרת בשלמא וכו' וי"ל דמסתמא ל"פ ר"י אכמה משניות וכו' וא"ת ונימא לעולם זכי לנפשי' מדרבנן וכו' עכ"ל עיין מ"ש מהרש"א ז"ל והניח בוי"ל בדוחק ע"ש וא"א ז"ל תי' משם מ"ז זלה"ה דדוקא אי ס"ל לר"י זכיית קטן מדרבנן אז אין סברא שיחלוק ר"י אכמה משניות וכו' אבל אי ס"ל זכיית קטן מדאורייתא אה"נ דפליג אכולהו משניות דס"ל יד בן כיד אביו דלטעמייהו אזלי דאין זכייה לקטן מדאורייתא עכ"ד וק"ל לפ"ז א"כ מאי מקשו בתר הכי וא"ת ונימא לעולם זכי לנפשי' מדרבנן ובתר הכי זכי אבוה מניה משום איבה דהא הם כתב' לקמן דשמואל משמע ליה דקטן דקתני מתניתין אפי' אינו סמוך על שלחן אביו דלא שייך איבה א"כ א"א לומר דר"י ס"ל דקטן זכי לנפשיה מדרבנן ובתר הכי זכי אבוה מניה משום איבה דא"כ בקטן שאינו סמוך מציאתו שלו ומסתמ' ל"פ ר"י אכמה משניות וכו' וראיתי בא"ז שהביא משם הגיליון שהק' כן וז"ל וא"ל שיתרצו כמו לקמן דמשמ"ל קטן ממש ואפילו אינו סמוך דלא שייך איבה די"ל כיון דאין לו זכייה אלא מדרבנן לא פלוג כי דוקא לקמן דהוי דאורייתא שייך לומר כן וכ"מ מדברי התוס' לקמן עכ"ד וק"ל דאכתי תקשי כיון דס"ל לשמואל דקטן קטן ממש ה"ה דגדול דקתני מתניתין גדול ממש, ואפי' סמוך מציאתו לעצמו וכ"כ בא"ז וכ"כ בתשו' הר"ר בצלאל סי' כ"ז משם הריב"ש ז"ל ע"ש וא"כ אי ס"ל לר"י דאבוה זכי מניה משום איבה ה"ה גדול הסמיך מציאתו לאביו וא"כ איך פליג ר"י אכמה משניות דאית להו דגדול אפי' סמוך מציאתו לעצמו ועיין ברבינו בצלאל ז"ל שם מה שפי' בדברי התוס' ודבריו מגומגמים כמו שיראה הרואה ואפשר לומר דשמואל ס"ל דוקא קטן שייך ביה איבה אבל גדול לא שייך ביה איבה דאם לא יפרנסו אביו יכול לעשות מלאכה ולפרנס את עצמו ודלא כר' יוחנן דס"ל אפי' גדול שייך ביה איבה וכ"כ א"א ז"ל לקמן ע"ב בתוס' ע"ש:

ומ"ש הגיליון דאי זכיית קטן מדרבנן כיין דתקנו דאבוה זכי מניה משום איבה לא פלוג בין סמוך ללא סמוך משמע דס"ל דר"י דאמר לקמן לא גדול גדול ממש וכו' אלא הסומך על שלחן אביו הוי קטן ס"ל דזכיית קטן מדאורייתא דאי מדרבנן ל"פ בין סמוך לאינו סמוך וכ"כ הריטב"א ז"ל בחי' ולפ"ז ק' אמ"ש עוד הגיליון בעצמו בתי' התוס' שתי' דמדרבנן אין סברא שיתקנו ב' זכיות והק' הגיליון כמו שהק' מהרש"ל ותי' כמו שתי' מהרש"א ז"ל ע"ש משמע דס"ל דלר"י זכיית קטן מדרבנן ואם כן דבריו סותרין זא"ז וצ"ע [א"מ ונ"ל דלא כתב הגיליון דאי זכיית קטן מדרבנן ל"פ רבנן בין סמוך או לא אלא לשמואל דס"ל בגדול לא שייך ביה איבה ומציאתו לעצמו ואין חילוק בין סמוך או לא כמ"ש המחבר ז"ל א"כ גם בקטן ל"פ אבל לר"י דס"ל דגם בגדול שייך איבה ויש חילוק בין סמוך לאינו סמוך א"כ בקטן נמי אע"ג דזכייתו מדרבנן עשאו כמו גדול דבסמוך דוקא הוא דמציאתו לאביו כנ"ל ודו"ק עכ"ה]:

בא"ד וי"ל מדרבנן אין סברא שיתקנו ב' זכיות וכו' עכ"ל עבמ"ש מהרש"ל ז"ל וכתב עליו מהרש"א וז"ל דבריו אינם מבוררין לי בטעמ' למה אין זה ב' זכיות גם נראה מדבריו דלר"י נמי צ"ל עשו שאינו זוכה וכו' ואינו נראה כן מפי' רש"י וכו' ע"ש ונ"ל דדברי מהרש"ל ברורים הם דכונת דבריו כך דלר"י אין זה ב' זכיות דרבנן תקנו מעיקרא חד' תקנה דאם הוא סמוך מציאתו לאביו משום איבה ובאם אינו סמוך מציאתו לעצמו אבל הא דכת' התוספו' דאין סברא שיתקנו ב' זכיות ר"ל כגון שיתקנו מעיקרא דיזכה הבן ואחר שיזכה הבן יזכה אביו ממנו בזה הוא דאמר אין סברא ומה שדחה מדברי רש"י אינה דחייה דהא דכתב רש"י ופליגא דשמואל דל"ל זכייה הכוונה דשמואל מפ' טעמא דמתניתין דמציאתו לאביו משום דל"ל זכייה אבל גדול דאית ליה זכייה מציאתו לעצמו וע"ז פליג ר"י דאפי' גדול דא"ל זכייה מציאתו לאביו משום איבה ולעולם ר"י ס"ל אין זכייה לקטן הסמוך ומעיקרא זכי אבוה וגבי לקט דשרי ר"י מט' דעשו שאינו זוכה וכו' כדברי מהרש"ל ז"ל:

וראיתי בשיטה שהביאו תי' התוס' באופן אח' וז"ל וכיון דמודה ר"י דמציאת קטן לאביו אם אית' דזכיית קטן מדרבנן למה היה להם לתקן שיזכה הוא תחלה ואח"כ יזכה אביו וכו' ע"כ והכוונה דאי מדרבנן הו"ל לתקן דמעיקרא יזכה האב ולמה היה להם לתקן שיזכה הבן מתחלה ומאי נ"מ בזה דלא כתוס' דידן שכת' מטע' דאין סברא שיתקנו ב' זכיות אמנם י"ל דמאי מתרצין אימ' דתקנו רבנן זכייה לקטן מקודם בשביל שיזכה אביו אח"כ בלקט משום דאי יתקנו דמעיקרא יזכה אביו לא יוכל אביו לזכות בלקט דהוי עשיר וע"ש בהרא"ש שדחה אותו באופן אחר וצ"ע:

ע"ב גמ' רבא אמר במגביה מציאה עם מלאכתו וכו' י"מ א"כ ליפלוג וליתני בדידה וליתני הכי מציאת פועל לעצמו בד"א כשמגביה מציאה עם מלאכתו