מאורות נתן לד

נקנית בחליפין והא דלא הקנה להם ר"ג בחליפין משום דמת"כ נתינה כחי' בהו וחליפין דרך מו"מ הוא אבל האמת אינו כן דט"ה אינה נקנית בחליפין ור"ג מדין חצר וכתי' דר"פ [א"מ וכ"כ מהרימ"ט ז"ל בח"ב סי' ה' בפשיטות ע"ש עכ"ה] ומ"ש דרש"י יש לו ראיה מסוגיא דקידושין דט"ה א"מ אחה"מ לא דק דרב"א ז"ל ודאי ידע דזה מחלוקת בכ"מ אי טה"מ אי לא והוא הזכיר מחלוקת זה בראש דבריו ואיך עכשיו שכחה ובודאי שלא דקדק בדברי רב"א ז"ל שכתב דיש לו בקיאות דט"ה אינה נקנית בחליפין וזה לא שמעינן מסוגיא דקידושין דאע"ג דאינה ממון לענין קידושין לענין חליפין מהני דחליפין קי"ל דמהני אפילו בפחות משו"פ וכמו שהארכתי בזה לעיל בגמרא [א"מ גם מה שהביא ראיה מדברי הרמב"ם ז"ל שפס' דהמקדש בט"ה אינה מקודשת וכו' משם תבר' דהרי הרמב"ם בעצמו פסק בפי"א מה' מע"ש דט"ה נקנית באגב ובחליפין ודוקא גבי מת"כ דאסו' משום דנתינה כתי' בהו וע"כ דיש לחלק ביניהם כמ"ש המח' ז"ל עכ"ה] אמנם מה שיש להק' בדברי רש"י ז"ל דס"ל דקושט' הוא דאינה נקנית בחליפין מההיא סוגי' דקידושין דף כ"ז דס"ל לסתמ' דתלמוד' דמעשה דר"ג איירי באגב א"כ מוכרח הוא דנקנית בחליפין דהא בהא תליא כדמוכח הכא א"כ מנ"ל דר"פ פליג בהא אימא דר"פ דלא מתרץ כתי' קמא משים דלישנא דמתניתין לא משמע ליה הכי כמ"ש בא"ז אבל לענין דינא מודה דט"ה נקנית בחליפין עכנ"ל דרש"י ס"ל דגמרא דקאמר ולא היא וכו' הוא לשיטת רבא דס"ל דחליפין ואגב שוין הן וכיון דאינה נקנית בחליפין ה"נ אינה נקנית באגב ומדחי ליה הגמרא ולא היא אפי' לפי שיטתך דהא בהא תליא מ"מ מת"כ שאני דנתינה כתי' בהו וחליפין דרך מו"מ הוא אבל קושטא הוא דנקנית באגב ואינה נקנית בחליפין והט' הוא כיון דאינה ממון ממש אינה נקנין בחליפין דחליפין היינו דחפץ זה יהא תחת חפץ זה וט"ה אינה ממש כדי לחול עליה חליפין אבל אגב קרקע נקנית וכן ראיתי להב"י ז"ל בס"ס קצ"ה שהביא בשם ר' ברוך דשטרות נקנות אגב קרקע ואינן נקנות בק"ס משום דלאו גופייהו ממון ע"ש:

וראיתי לה' בני יעקב ז"ל במאמר ב' קנין ד' נ"ה ע"ד שהבי' ס"ז משם הרמב"ן ז"ל גבי שטרות וכתב הרמב"ן ודמיא אך מילתא להא דאמר בפ' קמא דמציעא ט"ה א"מ לקנות בחליפין ע"כ והקשה עליו ה' הנז' מסוגיא זו וז"ל וכפי דברי הרמב"ן מאי מייתי ראיה מדלא אהני קנין חליפין דלא אהני קנין אגב ואמאי הוצרך לדחוק דהתם שאני דנתינה כתי' בהו נימא דלעולם טעמ' הוי משום דט"ה א"מ ומש"ה אינה נקנית בחליפין אבל קנין אגב מהני כדברי הרמב"ן והניח אותה בצ"ע עש"ב ולפמ"ש א"ש דהרמב"ן ז"ל מפ' סוגיא זו כמ"ש לדעת רש"י ז"ל דכונת הגמרא לדחות אפילו לס' רבא דס"ל הא בהא תליא אימא לעולם נקנית בחליפין והכא שאני משו' דמת"כ נתינה כתי' בהו אבל קושט' הוא מאן דמשני ההוא מרבנן דר"ג מטלטלי אג"ק הקנה להם אה"נ דס"ל דאינה נקנית בחליפין ודו"ק:

תוס' ד"ה ומקומו מושכר לו וכו' וי"ל דשאלה ושכירות אינן נקנין בחליפין וכו' עכ"ל וראיתי להרדב"ז ז"ל בחידושיו להרמב"ם ז"ל פרק י"א מהלכות מע"ב שהקשה וז"ל וק"ל וכי שאלה ושכירות עדיפי ממכירה והלא קרקע נקנה בחליפין וי"ל דלעולם קרקע נקנה בחליפין אבל לא אלים קנינו לקנות אגביו מטלטלין ומש"ה נתקבלו שכר זה מזה כי השכירות נקנה בכסף ועדין צ"ע עכ"ד וודאי אין להעמיס דבריו בכונת התוס' שהרי התוספות בקידושין הביאו ראיה דשכירות אינו נקנה בחליפין מדלא חשיב ליה לקמן דף צ"ט גבי דחשיב דשכירות נקנה בכסף וכו' ולא קתני חליפין ע"ש משמע שלא כדברי ה' ז"ל וק"ל לפ"ד דהתינח לתי' קמא דר"ג מדין אגב אבל לתי' דר"פ דאיירי מדין חצר תחזור הקו' למקומה אמאי לקחו שכר זה מזה יקנה להם המקום בסודר והוי הקרקע שלהם ויקנו המתנו' מדין חצר ודוחק לומר דגרע נמי קנין חליפין לענין זה דהא ודאי אין סברא כלל כיון דנקראת חצירו אמאי לא תיקני להו:

ובעיקר הקו' נ"ל דאישתמטיה דברי התוס' בערכין דף כ"ט ד"ה ולא ידענא וכו' שכתב בס"ד וז"ל וי"ל דכל דבר החוזר לבעליו כגון מתנה ע"מ להחזיר א"נ שאלה או שכירות שכלם לא מיקנו בחליפין משום דהוה כמו ט"ה דאמר דאינה ממון לקנות בחליפין ומש"ה הוצרכו שיקבלו מעות זה מזה עכ"ל הרי לך להדיא דאיכ' טעמא רבא דהיכא דקנה גוף הקרקע מהני ביה קנין חליפין אבל שאלה או שכירות דלא קנה גוף הקרקע ולא יש לו אלא כמו ט"ה אינה נקנית בחליפין. ובדברי התוס' הללו יש לדקדק אמאי לא דחי ליה רבא כן ה"ט דלא קיבלה משום סיפא דקתני ונתקבלו שכר זה מזה ומדלא הקנה להם המקום בחליפין כקושית התוס' ע"כ דס"ל דט"ה אינה נקנית בחליפין וכיון דאינה נקנית בחליפין אינה נקנית באגב ולא אתי שנוייה דגמרא משים דנתינה כתי' בהו דאנן איירי בגוף הקרקע:

ושוב ראיתי להרב צאן קדשים ז"ל שם שכתב ח"ל ודבריהם קשים להולמם דהא מסיק התם בגמ' דב"מ מת"כ נתינה כתי' בהו וחליפין דרך מו"מ הוא ומש"ה היו נותנים שכר זה לזה עכ"ד נרא' דכונת דבריו דאיך כתבו התוספו' דהוי כמו ט"ה דאמר אינה נקנית בחליפין דהא מסיק הכא דט"ה נקנית בחליפין ודלא כה' דרך המלך ז"ל בדף ק' ע"ב שתמה עליו עי"ש [א"מ וכן פירש בכונתו ה' יקר הערך ז"ל שם עש"ב אך ממ"ש הצ"ק בס"ד ומש"ה היו נותנים שכר זה לזה לא משמע הכי דלפי פי' אין להם הבנה כלל כמו שיראה המעיין והטיב אשר דבר ה' דרך המלך ז"ל עכ"ה]:

ונ"ל ליישב דברי התוס' דס"ל דאיכא חילוק בין ט"ה דשכירות ובין ט"ה דמת"כ דשכירות דעדין הקרקע שלו אינן נקנין בחליפין משום דחליפין הוא כלי זה במקום כלי זה וכיון דהקרקע עדין שלו לא מהני דמה הקנה לו חליפי הסודר אבל גבי ט"ה דמת"כ דמכר לו מתנות זו בחליפין כלי זה אפילו לא יש לו אלא ט"ה מהני מאח' דלא נשאר לו במכירה זו שום דבר ואפ"ה הכריח רבא דלא קנה בחליפין אפילו מת"כ מדלא הקנה להם המתנו' בעצמן בחליפין וכיון דאינן נקנות בחליפין אינן נקנות באגב ודחי הגמרא ולא היא כלומר לעולם ט"ה דמת"כ נקנות בחליפין מט' שכתבנו והכא ה"ט משום דנתינה כתי' בהו אבל לענין שכירות קרקע ודאי דאינן נקנות בחליפין דגריעי טפי כמ"ש:

וראיתי לרי"ו ז"ל נתיב יו"ד ח"ב שכתב וז"ל וקרקע מושאל ומטלטלי במתנה יש מי שכתב דלא קנה ומדברי התוס' נראה דקנה ע"כ ונראה דהיינו מדברי התוס' הכא שהק' למה לא השאיל להם בחליפין משמע דס"ל דקרקע בשאלה ומטלטלי במתנה מהני אמנם ראיתי להש"ך ו"ל בסי' ר"ב שהק' על ס' יש מי שכתב דלא קני וז"ל ולא ידעתי למה יגרע שאלה משכירות וכן מוכח מדברי התוס' בפ"ק דמציעא וכו' ע"ש ונ"ל דס"ז הביא