מאורות נתן לג

מקנה שאני מ"מ הכא במת"כ ליכא דעת אחרת מקנה דהא כהן זוכה מדין חצר מן ההפקר כיון שהבעלים נסתלקו מט"ה דידהו ע"ש ונ"ל דזה אינה קושיה כפי מ"ש בש"מ וז"ל ר"פ אמר דעת אחרת וכו' ר"פ לא מתרץ כההוא מדרבנן חדא דהא עדיפא דמתעקר' קו' לגמרי ותו דק"ל לישנא דמתניתין כדאקשי' ליה לעיל עכ"ל כלומר דק"ל אי מעשה דר"ג באגב א"כ הול"ל אגב מקומו' ולישנא דמתני' משמע דאינו באגב ולעולם ס"ל דמת"כ נקנו בחליפין ובאגב:

אך לדעת בעל העיטור שכתב במאמר ב' וז"ל וט"ה מסתברא דלא מיקניא בחליפין ולא באגב והא דגרסי' בפ"ק דמציעא ר"ג מטלטלי אגמ"ק הקנה להם וכו' ליתא דהא ר' אבא לא קיבלה וכו' וסוגיין כר"פ דאמר וכו' ע"כ הרי לך להדיא דס"ל דר"פ דלא משני כשנויא דלעיל משום דס"ל דט"ה אינה נקנית בחליפין א"כ הדק"ל. אמנם מה שנ"ל דהא דנייד ר"פ משנוייא קמא משום דס"ל דט"ה אינה ממון חשוב להקנות בחליפין ואגב אפילו למ"ד טה"מ וכמ"ש לעיל לדעת רבא וע"כ מדין חצר הקנה להם ואע"ג דאין עומדין בצד שדהו מהני משום דדעת אחרת מקנה אותן שאני ואפי' למ"ד ט"ה א"מ מיקרי דעת מקנה אותן והטעם כמ"ש בש"מ דהא דבעי' עומד בצד שדהו הוא כי היכי דתהוי חצר משתמרת והיכא דאיכא דעת אחרת ואינו רוצה להקנות כי אם לזה ואין אחרים יכולים לזכות בה א"כ הויא חצר משתמרת ואע"ג דאין הזוכה עומד בצד שדהו וא"כ לפ"ז אפילו למ"ד טהא"מ מ"מ מיקרי דעת אחרת מקנה לענין זה כיון שיש בידו רשות ליתנה למי שירצה ואסו' לו לאדם ליטלה שלא מדעתו א"כ הויא חצר משתמרת משא"כ במציאה דיש רשות לכ"א ליטלה בעי' עומד בצד שדהו דאז הויא משתמרת וכולה סוגיין אתיא לכ"ע בין למ"ד טה"מ בין למ"ד טהא"מ ולפ"ז נתיישבו דברי בעל העיטור ז"ל וגם קושית ה' שאגת אריה ז"ל בין לשנוייא קמא בין לשנוייא דר"פ כנ"ל:

אשר עפ"ז מינח ניחא לי מ"ש המרדכי בפרקין עלה דמתניתין דלקמן מציאת בנו ובתו הקטנים וכו' שהביא תשו' למהר"ם ברמז רמ"א ששאלוהו על מי שיש לו מעשר כספים אם יכול לתתו לבניו של שמעון הסמוכים על שלחן אביהם אע"פ שאביהם עשיר והשיב דאפי' למ"ד דבדעת אחרת מקנה יש יד לבן בלא אביו מ"מ כיון דבמעשר עני של כספים אין לבעלים כי אם ט"ה וקי"ל ט"ה אינה ממון לא חשיב דעת אחרת מקנה והוק' לו שם מהך דר"פ דבמת"כ חשיבי דעת אחרת מקנה ותי' שאני התם דהיה מקנה להם חצירו כמו כן אבל היכא דלא הקנה להם משלו אלא מת"כ ליכא לפלוגי בין מציאה לדעת אחרת כיון דט"ה אינה ממון עכ"ד והק' עליו ה' נאות יעקב ז"ל וז"ל ואין דבריו מובנים דמאי אהני לן מה שמקנה החצר כמו כן דמה שאנו דנין הוא על קנין המתנות דליזכו מדין חצר וכיון דבקנין המתנות ליכא דעת אחרת מקנה מה יושיענו הקנאת החצר דאיכא דעת אחרת גביה עכ"ד ולפמ"ש א"ש דה' ז"ל ס"ל דאם מקנה להם ט"ה בעצמה באגב או בחליפין או לבן הסמוך על שלחן אביו לא קנה דמת"כ לא חשיב דעת אחרת מקנה להם כיון דט"ה א"מ לא מצי להקנות להם אבל אם הקנה להם חצירו נמי כיון שקנה החצר קנה גם מת"כ מדין חצר ואע"ג דחצר שאינה משתמ' היא כיון דאיכא דעת אחרת הויא משתמרת שהרי אין שום אח' יכול לזכות ואע"ג דטהא"מ מ"מ יש לו רשות ליתן למי שירצה ואסו' לאדם אחר ליטלה והויא חצר משתמרת וקנתה לו המת"כ כמו הפקר כנ"ל:

ולענין הלכה הרי"ף והרמב"ם ז"ל פסקו כלישנא קמא דאין חילוק בין מציאה למתנה דבמשתמרת לא בעי' עומד בצד שדהו ובאינה משתמרת בעי' עומד בצד שדהו ומעשה דר"ג איירי באגב והא דלא הקנה להם בחליפין משום דמת"כ נתינה כתיבה בהו וחליפין הוי דרך מו"מ וכ"כ בפי"א מה' מע"ב ומרן ז"ל שם אישתמיט מניה סוגיא דהכא ועיין לה תי"ט בפ"ה דמס' מע"ב שתמה עליו כן וראית לה' כנה"ג בח"מ בסי' קצ"ה שהקשה עוד על מרן וז"ל וזה תימא דלא דמי הא להא דנתקבלו שכר זה מזה הוא להקנות הקרקע ודברי רבינו הם להקנות המעשר עצמו עכ"ד ולא ידענא מאי ק"ל דעיקר הכרח מרן הוא לענין המעשר עצמו דאמאי איצטריך להשכיר את מקומו בשביל שיקנה את הפירות יקנה להם בחליפין כמו שפריך בגמרא וכפירש רש"י ז"ל להדיא והביאו ה' ז"ל בעצמו [א"מ נראה דלישנא דמרן הכ"מ ז"ל שכתב למה נתקבלו שכר זה מזה הו"ל להקנות בחליפין שתפס דבריו בסיפא דמתניתין ולא הק' ברישא למה השכיר להם מקום אטעיתי' לה' כנה"ג ז"ל והבין דכונת מרן להק' כמו קו' התוס' ומש"ה תמה עליו שפיר אבל האמת ודאי דכונת מרן ז"ל כמ"ש המחבר ז"ל דאמאי הוצרך לזה להשכיר את מקומן ואח"כ נתקבלו שכר זה מזה הו"ל להקנות להם הפירות בחליפין ולא יצטרכו לקבל שכר זה מזה וכמ"ש ה' ז"ל שם ליישב פרש"י ע"ד זה ע"ש עכ"ה]:

וראיתי לה' מש"ל ז"ל שם שכתב וז"ל ורבינו לא ס"ל כרבא דט"ה א"מ לקנות בחליפין או ע"ג קרקע משום דאזיל לשיטתיה שפסק בה' זכייה ומתנה דלעולם בעי' עומד בצד שדהו אפי' בחצר המשתמרת וא"כ עובד' דר"ג וזקני' מטלטלי אגב מקרקעי הקנה להם עכ"ד והנה מ"ש דאזיל לשיטתיה דלעולם בעי' עומד בצד שדהו אפי' שדה משתמרת אגב שיטפי' לא דק בלישניה דהתם בפ"ד פסק להדיא דחצר משתמרת לא בעי' עומד בצד שדהו אמנם כונת דבריו כך היא דרבינו אזיל לשיטתי' דפ' דאפי' גבי מתנה דאיכא דעת אחרת מקנה לו בעי' עומד בצד שדהו וא"כ ע"כ מעשה דר"ג מטלטלי אגב מקרקעי הקנה להם ומ"מ עיקר התי' חסר מן הספר דהא כונת קושייתו היא אמאי לא פסק כרבא דט"ה אינה נקנית בחליפין ובאגב ומעשה דר"ג מדין חצר וכתי' דר"פ דדעת אחרת מקנה לו שאני א"כ מה תי' דאזיל לשיטתיה וכו' והתם נמי ק' אמאי פסק דלא כר"פ וע"כ צ"ל משום דפסק כסתם תלמודא דפ"ק דקידושין דמשמע דס"ל דר"ג מדין אגב הקנה להם וכשנוייא קמא דהכא וכ"כ המפ' ודו"ק:

רש"י ד"ה ולא היא מהאי דכי לא היה להם סודר וכו' עכ"ל כתב בא"ז וז"ל פי' לפי' דאי משום הא לא אריא דמצי למדחייה שאני מת"כ דנתינה כתיב בהו ואין מכאן ראיה אבל קושטא הוא דטהא"מ להקנות בחליפין וכו' ולא רצה רש"י לפ' כך משום דלא תלינן וכו' דסתם הש"ס ס"ל דטה"מ וכו' א"נ שיש לרש"י בקיאות ממ"א שאינו נקנה בחליפין עש"ב וראיתי לה' דרך המלך ז"ל ד' ק' ע"א שכתב עליו וז"ל ואני שמעתי ולא אבין דלפי פי' זה היכי מתוקמ' הש"ס כיון דמודה מיהא דאינה ממון מינה נמי דאינה נקנית באגב וסתמא דהש"ס שיטי'"ן רהוטי רהוט דאתם לאוקמיה תי' דאג"ק הקנה להם כמובן לכל מעיין וכו' ומ"ש אולי איזה בקיאות יש לרש"י וכו' הנה מסוגיא דקידושין דף ח"נ מוכח שפיר דט"ה אינה ממון וכ"פ הרמב"ם פ"ה מה' אישות וכו' ע"ש ונ"ל דדברי הא"ז ברורים הם דפי' הגמרא דקאמ' ולא היא ר"ל דקושי' דרבא אינה קושיא דאיכא למימר דט"ה