מאורות נתן לב

אמרינן אשלד"ע היינו דוקא אם השליח בשוגג דלכאורה מחייב שולחו משום דליכא דברי ה' וכו' לזה כתב אע"ג דליכא ט"ז פטור המשלח דגזירת הכתיב היא ופטור נמי השליח ולא כתב ט"ז דגזירת הכתוב אלא לפטור המשלח אע"ג דהשליח שוגג אבל לחייב השליח ודאי ליתא וכמ"ש הש"ך בהדיא וכ"כ הריטב"א ז"ל בשמעתין ובקדושין ע"ש:

וראיתי לה' מוצל מאש ז"ל סי' ל"ה שהקשה שדברי מהרימ"ט ז"ל סותרין זה את זה דבסי' קי"ו הסכים לס' האחרונים דס"ל גם המשלח פטור ובסי' צ"ה כ' ה' בפשיטות דלא אמרו אשלד"ע אלא כשהשליח יודע וצ"ע עכ"ד וה' זרע אברהם ז"ל מפרק לה דמה שנחלקו התוס' והאחרונים הוא אם המשלח פטור או חייב אבל השליח דלא ידע לכ"ע פטור ומהרימ"ט בסי' צ"ה מיירי לפטור השליח עכ"ד ונ"ל דכוונת ה' מוצל מאש מדכתב מהרימ"ט ז"ל בסי' צ"ה דה"ט דאמר אשלד"ע ה"ד במקום דיודע העבירה משום דברי ה' וכו' והכא ליכא ט"ז וכו' ע"ש ואי איתא דס"ל כשיטת הריטב"א והש"ך שכת' דגזירת הכתוב היא אפי' במקום דליכא ט"ז אמאי איצט' למימר דלא מחייב שליח אלא היכא דאיכא ט"ז משמע במקום דליכא ט"ז חייב המשלח וז"א דהוא הסכים לס' האחרונים שהוא פטור אבל האמת אינו דקדוק דה' ז"ל עיקרו בא לפטור השליח ולזה כתב דלא מחייב השליח אלא היכא דשייך דברי ה' וכו' אבל בשוגג פטור דלית ביה ט"ז וגבי המשלח הוא דאמר גזירת הכתוב דלא מחייב אפי' היכא דליכא ט"ז גבי שליח כגון שוגג ודו"ק:

ד"ה דאמר לישראל וכו' כיון דאי מקדשה לעצמו לא מחייב לא מיקרי בר חיוב' וכו' עכ"ל וראיתי להריטב"א ז"ל בא"ז שכתב ז"ל וא"ת והאיכ' משום לפני עור ואפ"ל דהאי סוגיא כרבא דהילכתא כותיה דאמר לא בעל אינו לוקה וכיון שהקדושין תלויין בבעילה לא חשיב בר חיובא משום לפני עור ע"כ וק"ק תיק"ל בא"ב בתרא דקאמר א"נ איש דאמר לאשה אקפי לי קטן למ"ד דבעינן בר חיובא הא לאו ב"ח ואמאי הא קעברה אלפני עור דהשוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה וצ"ע:

בא"ד וא"ת ומאי נ"מ בין למ"ד אי בעי עביד ובין למ"ד שליח ב"ח לא לקי על הקידושין לרבא דאמר וכו' עכ"ל ראיתי לה' מוצל מאש ז"ל בסימן ל"ה שהקשה לדבריהם וז"ל אבל העיקר דדינא במה שהקשו התוס' ק"ל אליבא דרבא דקדיש לא לקי מ"מ מידי איסור' לא נפקא וכו' ע"ש והשע"ה בה' מעילה הקשה עליו מפ' משוח מלחמה דמשמע התם דאפילו איסו' דרבנן ליכא וכן הק' על דברי התוס' בפ"ק דיבמות ד"י שכתב דאיסו' מדרבנן מיהא איכא מסוגיא הנז' עש"ב וראיתי לה' שמחת יאודה ז"ל דף קט"ו ע"ב וז"ל אחרי ניה"ק לא הבנתי כונתו דהתם ודאי אתנא דברייתא קאי דקדריש הכי מקר' דכתיב ולא לקחה למעוטי אלמנה לכ"ג ואהא הוא דקפריך ומשני דאפילו תימא כריה"ג כדרבא דאמר קידש אינו לוקה דהשתא הואיל ומן התורה לית כאן לא מלקות ולא איסו' מש"ה הוצרך קר' למעוטי אלמנה לכ"ג עכ"ד ואחה"מ לא תי' כלום דהתם מתניתין קתני ואלו שאין חוזרין במלחמה אלמנה לכ"ג וכו' וקאמר בגמרא מנ"ל והביא ברייתא שדרשה מדכתיב ולא לקחה וכו' ופריך בגמרא לימ' דלא כריה"ג וכו' וקו' זו קאי גם אמתניתין ומשני כדרבא וכו' ואי איתא דאיסו' מיהא איכא לא משני הגמרא מידי דהיכי קתני מתניתין אלו שאין חוזרין במלחמה אלמנה לכ"ג והא צריך לחזור משום איסו' דאית ליה דאפילו איסו' דרבנן ס"ל לריה"ג דחוז' א"ו דלרב' אפי' איסו' דרבנן ליכ' ודו"ק:

עוד ראיתי לה' שורשי הים ז"ל בשורש אשלד"ע שתי' וז"ל דרבא דאמר קידש אינו לוקה אין הכוונה לומר דאפי' איסו' ליכא אלא הכוונה לומר דכיון דאינו לוקה אין כאן על מי שקידש איסו' דרבנן דאיתי' בתקנת' שיגרשנה בגט וכשגרש פקע איסור' דרבנן מניה ולהכי אינו חוזר מעורכי המלחמה כיון דבידו לתקן ולשלוח גט לאלמנה וכו' ע"ש ואחה"מ ל"ד דאם איתא דכייפינן ליה לשלוח לה גט ואז פקע איסו' מניה א"כ אמאי איצט' מתניתין למימר אלמנה לכ"ג אינו חוזר מאחר דצריך לשלוח לה גט א"כ אין כאן לקיחה כלל ואיך ס"ד כלל לומר דיחזור ופשיט' דאינו חוזר ודוחק לומר דמתניתין אתא לאשמעי' זה דצריך לה גט דמילתא דפשיט' היא וצ"ע:

ובעיקר קו' השע"ה ז"ל נ"ל דאינה קושיא דהתוס' דיבמות דכתב כן לאו לקישטא דמילת' אלא דכ"כ לתי' לרבינא דאמאי לא מוקי לה שקידש וכו' וכתב משום דאפשר דר"י ס"ל דאיכא איסו' ואח"כ כתב ואפילו יהא מותר חשיב דאי וכו' אבל לריה"ג כדי לאוקמי מתניתין כותיה אה"נ דס"ל דליכא איסו' ודו"ק:

עוד הקשה השע"ה ז"ל מאי קא פריך התם בפ' משוח מלחמה לימא דלא כריה"ג אמאי לא מוקי לה בשקדשה ע"י שליח דהתם לא מחייב שולחו משום דאשלד"ע והקידושין מיהא חלים לפי תי' א' של התוס' וליכא למימר דתלמוד' התם פריך לר"ס דקי"ל כוותיה לפי דעת רוב הפוסקים וכו' עש"ב ודבריו אלה מעורבבים ומהופכים וצ"ל דתלמוד' התם פריך לרבינא דקי"ל כותיה לפי דעת מור"ם בהג"ה בסי' קפ"ב ומיהו בעיקר הקושיה התי' פשיט כמו שאמרו בקידושין דף מ"ג אע"ג דאשלד"ע היינו בידי אדם אבל בדיני שמים חייב המשלח וכלל זה הביא אותי הכנה"ג ז"ל בסי' קפ"ב בכ"מ דאמר אשלד"ע אבל בדיני שמים חייב ובזה י"ל מה שהקשה ה' מולל מאש שם דלפי תי' הא' משמע דלעולם חלים הקידושין אלא אי אשלד"ע לא לקי הכהן ואי יש שליחות לקי הכהן והוא תימא דאי אשלד"ע איך חלים הקידושין וכי ראובן שקידש אשה לשמעון בלי שעושה אותו שליח יש ממש באיתן קידושין אפי' התרצו אח"כ עכ"ד ובמ"ש ליכא קושיה כלל דאי אשלד"ע והוי כאלו לא עשאו שליח כלל אמאי מתחייב בדיני שמים א"ו כיון דהוא לא עשה השליחות אלא מכח זה שעשאו שליח הוי שלוחו וחלו הקידושין ומתחייב בדיני שמים רק לענין חיוב בדיני אדם גזירת הכתיב הוא דפטור המשלח:

וראיתי לה' קהלת יעקב ז"ל שהביא משם הריטב"א ז"ל דהא דאמר דחייב המשלח בדיני שמים היינו דוקא כששוכר את השליח לעשות העבירה דעביד מעשה אבל העושה שליח בדבור' בעלמא לא מחייב אפי' בדיני שמים ע"כ וק"ק א"כ הדר' קו' השע"ה ז"ל אמאי לא מוקי התם בפ' משוח מלחמה דאיירי בקידש ע"י ועשאו שליח בדבור' בעלמא דליכא חיוב גבי המשלח אפי' בדיני שמים וצ"ע:

דף י"א ע"א גמ' ואי בעית אימא מר אמר חדא ומר אמר חדא ול"פ כתב הר"ן ז"ל הובא בא"ז ר"ל דאמר אין לה חצר בקטן איירי ור"י דאמר דיש לה חצר ויש לה ד"א בקטנה איירי והטעם דקטנה דגלי בה קרא דיש לה חצר בגיטין והתם חצר מדין יד ילפינן לדעלמא דיש לה יד ויש לה חצר דכ"ע ס"ל דילפי' ממונא מאיסור' אבל קטן דאין לו יד בכ"מ מדאורייתא אלא מדרבנן במקום דאיכא דעת אחרת מקנה לו לא ילפי' דהם תיקנו דדוקא במתנה דזוכה משום דיש לו יד ולא תקנו אלא ידו אבל חצירו לא תקנו עכת"ד