מאורות נתן כט

בודאי אם אמר בפי' שרוצה לקנות בד"א שלו דמהני וא"ץ להכריח זה מהגמ' דז"פ בטעמו ומה שרצה להכריח מדל"א בגמרא אלא וכו' אינו הכרח דזה כלל בידינו דכל היכא שלא הוזכר שם אמור' קודם לא אמר אלא והכא לא הוזכר שם אמור' אלא סתמא דתלמודא הוא דקאמר בדלא אמר אקני ועיין לה' יד מלאכי ז"ל כלל א' סימן ל"ו ודו"ק:

והנה ראיתי להב"י ז"ל סי' רס"ח שכתב ח"ל והר"ן כתב על האי שטייא איכא מ"ד דדוקא בקנין דרבנן משום דהוי כאומר אי איפשי בתקנת חכמים דשומעין לו אבל בקנייה דאורייתא אע"ג דגלי דעתיה קנה אבל הרשב"א ז"ל כתב דה"ה בקנין דאורייתא אבל הרא"ה חולק בדבר אפילו בקנין דרבנן כיון דר"פ פריק תיובת' בפירוקא אחרינא שבקינן האי סברא לגמרי וכו' וכבר הוכחתי שדעת הרי"ף והרמב"ם והרא"ש ז"ל כדעת הרא"ה ז"ל עכ"ד וכ"פ בש"ע ובהנה וכן הסכים הש"ך ז"ל שם וראיתי לה' מש"ל פ"ב מה' זכייה והמח"א ז"ל בה' מכירה סי' ד' שהקשה דהכא פסק כדעת הרא"ה ואלו בסי' קצ"ח פסק כדעת הרשב"א ז"ל שכתב גבי ספינה שהיתה עומדת בר"ה שהלך הלוקח ומשך ל"ק עד שימשיכנה כדינה מר"ה לסימס' אע"פ שנקנית במסירה בר"ה כיון שגילה דעתו שאינו רוצה לקנות במסירה אלא במשיכה והוא מדברי הרשב"א שהביאו ה"ה ז"ל וכ"כ הרמ"ה בחי' לבתרא ד' ע"ו ע"ש ונראה לי דאי לאו דברי הר"ן והב"י ז"ל שכתב מהכא משמע דלא מהני גילוי דעת אפי' בקנייה דרבנן הו"א דאוקמת' בתריית' אינה פליגה בהכי אי מהני גילוי דעת או לא אלא לעולם גילוי דעת מהני והכ' ה"ט משום דס"ל האי דנפל לא הוי גילוי דעת דלא ניחה ליה בד"א אלא האי דנפל היינו כדי להחזיק בה שלא יבא אדם אחר ויחזיק בה ויבא לריב עמו בדינא אבל אה"נ דאם גילה דעתו דהיינו שעשה קנייה אחרת כמו ההיא דסי' קצ"ח ודאי דמהני אבל הר"ן ז"ל כתב דה"ט דלא ניחה ליה לר"פ באוקמ' קמיית' משום דלית ליה גילוי דעת א"כ הדק"ל [א"מ ולפעד"ן אע"ג דהר"ן כתב הכי מ"מ הרי"ף והרמב"ם והרא"ש ז"ל אינו מוכרח שסוברים הכי אלא הטעם משום דלא הוי גילוי כמ"ש המחבר ז"ל ומ"ש הב"י שדעת הרי"ף והרמב"ם והרא"ש כדעת הרא"ה ז"ל היינו במה שפסק כאוקמתא בתריית' אבל לא לענין מה שנראה מדבריו דלא מהני גילוי דעת ומש"ה פסק בסי' קצ"ח כדעת הרשב"א ז"ל דמהני גילוי דעת ואין כאן סתירה כלל ועוד נ"ל ליישב לפי מה שחילק ה' המחבר ז"ל לעיל בתוספו' ד"ה ר"ן ור"ח וכו' לדעת רש"י דידו של אדם קונה שלא מדעתו כמו חצירו ואע"פ שאין מתכוין לקנות כגון שמילא לחבירו אם לא קנה חבירו קנה לעצמו אע"פ שנתכוון לחבירו לא אמרינן גלי דעתיה אבל בקנין חזקה וכיוצא בעי' שיתכוין לקנות ע"ש א"כ לפ"ז א"ש דברי מרן ז"ל דבסי' רס"ח דאיירי בקנין ד"א פסק כאוקמתא בתרייתא דאפילו נפל קנה ולא אמרינן גלי דעתיה דד"א תיקנו כדין חצר וחצירו קונה לו של"מ ה"נ ד"א קונין לו אע"פ שלא נתכוון אבל בסימן קצ"ח דאיירי בקנין מסירה בעינן שיתכוין לקנות ומש"ה פ' כדברי הרשב"א כיון דגלי דעתיה שלא רצה לקנות במסירה ל"ק כנ"ל נכון עכ"ה] ולעד"ן דהא דאמר הכא דלא מהני גילוי דעת אפי' בקנייה דרבנן היינו דוקא היכא דהוא רוצה לקנות בקנייה שאינה מועלת בשום מקום כגון האי נפילה אז אמרינן דלא מהני גילוי דעת לבטל קנייה דרבנן אבל אם הוא רוצה לקנות בקנייה אחרת דמועלת בעלמא כגון משיכה אה"נ דמהני גילוי דעת דמ"ש קנייה זו מקנייה אחרת:

והנה ראיתי לה' בתי כהונה ז"ל בח"א בלשונות הפוסקי' דף פ"ט ע"ד שהקשה על מור"ם בהג"ה ח"מ סי' ר"ן סעיף י"ז ח"ל וי"א דאם הנותן לא בקש הקנין רק המקבל הוי כיפוי כח וכו' מסוגיא דהכא לפי אוקמתא קמיית' דאמר דגלי דעתיה דלא ניחה ליה למקני בד"א שלו וכו' והא דהכ' דאיירי בלקנות הוא ואפ"ה לא אמרי' בכל מאי דנקנה לו ניחה ליה אי בד"א או בנפילה אלמא לא שאני לן בכל כה"ג בין אפוקי ממונ' לעיולי ועוד הק' מהאי דכתב הרשב"א ז"ל שהבאתי דבריו לעיל שכתב גבי ספינה שהיתה בר"ה וכו' אלמא אפילו גבי המקבל נמי אמרינן דגלי דעתיה וכו' וצ"ע ע"ש ולעד"ן דשאני הכא דקודם הנפילה שנפל קנה אותה בד"א שלו ואמאי איצט' לנפול מאחר שכבר קנה אותה א"ו דגלי דעתיה שרוצה לקנות בנפילה זו ולא ניחה ליה לקנות בד"א שלו קן גבי ספינה שכבר מסר אות' במוסירה וקנה אות' אמאי איצט' למשוך א"ו דניחה ליה לקנות במשיכה ולא במסירה וכה"ג אמרינן דגילה דעתו וכו' משום דהוי כמו שאמר בפירוש דאינו רוצה לקנות אלא בקנייה זו דמהני כמ"ש הטור סי' קצ"ז ס"ט ע"ש אבל ההיא דמור"ם ז"ל דעדיין לא זכה בהאי מתנה אמרינן דאם המקבל ביקש הקנין ודאי הוא לייפות כחו הוא מתכוין כדי שיזכה בה מעכשיו ולא יוכל לחזור בו ובזה ודאי דלא אמרינן דגילה דעתו לקנות בקנין זה ולא בקנין אחר כגון מחמת דברי ש"מ ככתובים וכו' ודו"ק:

שם א"ב כהן דאמר לישראל צא וקדש לי וכו' כתב בא"ז משם מהר"י אבוהב ז"ל וז"ל י"ל דלימ' א"כ ישראל שאמר לעכו"ם צא וגנוב וכו' ונאמר דאה"נ שיש הבדלים אחרים אבל הגמרא נקט הני לפי שמביא בהם חידוש גדול והוא שאפילו שזה הישראל נראה כעובר משום לפני עור אין לו עונש כלל ע"כ וראיתי לה' למודי ה' ד' פ"ז שהקשה עליו דהא קי"ל אין שליחות לגוי מן התורה ואפי' למאן דס"ל דלחומרא יש שליחות היינו מדרבנן והכא בחיוב דאורייתא קיימינן ע"ש ונ"ל דכונת ה' ז"ל להק' הכי כיון דקי"ל יש שליחות לגוי לחומרא מדרבנן א"כ אמאי לא קאמר א"ב ישראל שאמר לעכו"ם וכו' דהוי רבותא טפי דאע"ג דמדאורייתא אי לו שליחות מ"מ כיון דתקינו רבנן דיש שליחות לחומרא הוי שליחות ומחייב שולחו דא"ב דקאמר בגמרא אין בהם רבותא ולזה תירץ דאה"נ דיש הבדלים הרבה והגמרא נקט הני לפי שיש בהם חידוש גדול אע"ג דישראל זה נראה כעובר על לפני עור והו"א דמקרי בר חיובא קמ"ל דאין לו חיוב כלל השליח ואינו עובר אלפני עור ונראה דס"ל כמ"ש הפ"ח ז"ל בי"ד סי' ס"ב משם ה' אמונת שמואל ז"ל היכא דלנותן ליכ' איסור' לא קעבר אלפני עור ע"ש ובזה א"ש מה שהק' עליו עוד ה' למודי ה' שם והניח אותו בצ"ע ומה שנ"ל כתבתי [א"מ ואין לומר דס"ל כמ"ש בא"ז דהכא איירי שכהן זה יכול לקדשה בלי שליחות ישראל ואז ליכא לפני עור דליכא לפני עור אלא היכא דקאי בתרי עברי דנהר' דהא כת' התוס' בשבת ד"ד והביאם ה' מוצל מאש סי' ל"ה דמ"מ איסורא דרבנן מיהא איכא ואמאי קאמר דאין לו עונש כלל דמשמע אפי' איסורא דרבנן ליכא אלא ע"כ דס"ל כמ"ש המחבר ז"ל עכ"ה]:

וראיתי שם בש"מ שהביא משם תלמיד הר"פ וז"ל כל היכ' דאי בעי עביד וא"ת והא טעמ' דאשלד"ע הוי משים דדברי ה' שומעין כדאמר בקדושין והכא לא שייך למימר הכי דהא לא עבר דברי ה' דלאו בר חיוב'