מאורות נתן כח

דאמר מתחילה לעצמי הגבהתיה ואע"ג דהוא ס"ל דקנה לי כזכי דמי ור"י לא זז מהאי אוקמת' אלא משום דמשמע ליה דאני זכיתי בה עכשיו קאמר וכמו שפי' רש"י משמע דלכ"ע נאמן לומר לעצמי זכיתי מתחילה ואפילו כי א"ל חבירו זכה לי בה וכ"נ ג"כ מהרמב"ם ז"ל וכו' ונ"ל דאפי' הרמ"ה לא אמר דאינו נאמן אלא כשהודה לו תחילה לקנותה כיון דהודה לו סתמא שליחותיה דחבריה עביד וכו' אבל כי לא הודה לדבריו אלא דשתק ושתיקה בכה"ג לא הוי כהודאה וההיא דמציעא איירי בדשתק עכ"ד ואחה"מ ז"א דהא בהדיא קתני מתניתין אמר תנה לי והגביה בסתם אפילו לא הודה לו בתחילה וקא יהיב ר"י טעמא דאמר תנה לי אבל אמר זכה לי לא מצי לחזור וכתב הטור אע"פ שהגביה מתחלה בסתם לא מצי לחזור ולומר לי הגבהתי מתחילה ומה שאמר עולא דיכול לחזור אע"ג דס"ל תן כזכי כבר כתבתי בשם הש"ך תירוץ לזה ובודאי המח"א אישתמיטיה הב"ח ז"ל והש"ך הנז"ל א"כ מאחר דפסק הש"ע סי' קפ"ג וז"ל ראובן שאמר לשמעון זבין ליה האי מידי וזבין ליה סתמא קנייה ראובן משעת משיכת שמעון אע"פ שחזר אחר המשיכה ואמר לעצמי כוונתי לקנות אינו נאמן וכתב הטור הטעם דזבין כאומר זכי לי א"כ הדבר ברור דלא יוכל לומר קניתי לעצמי ואפילו לא הודה לו מתחילה רק שתק ודלא כה' מח"א ז"ל ואפילו לס' הש"ך ז"ל דתן לאו כזכי ממש לענין זה מ"מ זבין לי הוי כזכי כמ"ש הטור ע"ש ועוד לפמ"ש לעיל דדעת ר"ח והטור דתן הוי כזכי לס' עולא גם לענין זה א"כ בזבין לי נמי לדידן הוי כזכי ממש ומה שהביא ראיה מדברי הרשב"א ז"ל בס' ת"א סי' ק"ג שכתב דלא הוי שתיקה כהודאה אפשר דס"ל כמ"ש הש"ך דתן גרע מזכי לענין זה ס"ד דברי המח"א ז"ל צ"ע:

שם נטל מקצת פיאה וכו' עיין במ"ש מהרמ"ש ז"ל ונראה דבא לאפוקי ממ"ש הרדב"ז ז"ל בפ"ב מה' מת"ע וק"ל:

תוס' ד"ה ד"א קונות לו וכו' וי"ל דבגנבה לא תיקנו רבנן דקני אלא במציאה וכו' עכ"ל נר' מדבריהם דס"ל דלא אמרינן ד"א קונות לו אלא במציאה ובגט אבל במתנה לא תיקנו וכ"מ מלשון הגמרא דקאמר משום דלא ליתו ולאנצויי משמע דוקא במציאה אבל במתנה דלא שייך ט"ז לא תיקנו וכ"כ ה"ה ז"ל פי"ז מה' גזילה דיש מהראשונים דס"ל כן אבל הרא"ש והר"ן והנ"י והרמב"ם פ"ד מהלכות זכייה והריטב"א והר"ן והרמב"ן ז"ל הביא דבריהם רב"א ז"ל בא"ז דס"ל דה"ה מתנה ומו"מ ע"ש וראיתי להרדב"ז ז"ל בתשו' סי' תל"א שכתב דלא כהירושלמי מדקאמר בגמרא טעמא משום דלא ליתו וכו' משמע דוקא היכא דאיכא ט"ז אבל מו"מ לא ועוד דאנן קי"ל דאין דנין ק"ו מדברי סופרים ותמה על הרא"ש דכס' כירושלמי ע"ש וראיתי להכנה"ג ז"ל בח"מ סי' ר' בהג' ב"י ס"ק י"ט וז"ל ולע"ד ל"ק דהרא"ש לא פסק כירושלמי מכח ק"ו אלא דבגמ' דידן לא מפליג בין מציאה למתנה כוותיה דירושלמי נקטינן ולא מטעמיה עכ"ד ואחה"מ לא תירץ כלום דאדרבא מסוגיא דילן משמע דוקא במציאה מדקא יהיב טעמא משום דלא ליתו לאנצויי אבל מו"מ דליכא טעם זה לא תיקנו רבנן וזה עיקר הכרח הרדב"ז וס' הראשונים דפסקו כן משום דאזלינן בתר גמ' דידן וצ"ע:

ולפער"ן ליישב כמ"ש הריטב"א ז"ל הוב' בא"ז וז"ל ולפום האי טעמא הוה משמע דדוקא במציאה תיקנו אבל לא במו"מ אבל בירושלמי וכו' וקי"ל כר"ל וכו' והא דאמר הכא דתקנו רבנן ד"א כי היכי דלא ליתו לאנצויי היינו משום דעיקר התקנה במציאה הוא דלא ליתו לאנצויי ותו לא פלוג רבנן ותקנו אף במו"מ כדאמר בירושלמי וכו' ע"ש נראה דהכוונה דמעיקרא כשתיקנו רבנן ד"א תיקנו אף במו"מ ועיקר התקנה משים מציאה ותקוני אף במו"מ משום ק"ו דהירושלמי א"כ אין אנו דנין ק"ו מדברי סופרים אלא הם תקינו כן מכח ק"ו זה ואתייא פסק הרא"ש על נכון וראיתי לה' הנז' שם שתמה על הש"ע בסי' הנז' שכתב ד"א קונות לו ולא פי' דדוקא בצדי ר"ה וכו' אבל בר"ה או בשדה חבירו לא ע"ש ונ"ל דאינה קו' דעיקר דמה שבא לאשמעי' הכא הוא דד"א קונות לו אפי' במו"מ אבל לענין חילוק זה דבעינן בצידי ר"ה וכו' לא צריך לגלה לנו דכבר כתב חילוק זה בסי' רמ"ג ובסימן רס"ח ודו"ק:

ד"ה מעבירין אותו וכו' אבל במציאה אי בהפקיר דליכ' למימר הכי אפי' רשע לא מיקרי עכ"ל ועיין בקדושין ד' נ"ט ע"א שפירש רש"י היפך זה ודחי אותו התוספו' מגמ' דהכא ע"ש ונ"ל דהכא שאני ששניהם מהפכין אחריה אלא שקדם אחר ונפל עליה מש"ה לא הוי עני המהפך בחררה ושו"ר בא"ז שפירש הכי ע"ד [א"מ ועוד אפשר ליישב כמ"ש הרמב"ם ז"ל דהכא משום קנס' הוא וכמ"ש מהרמ"ש ז"ל ע"ש עכ"ה]:

ע"ב גמ' ר"ש אמר כי תקינו רבנן יכו' עיין להרמב"ם בפי"ז מה' גזילה שכת' אבל אם ראה את המציאה אפילו נפל וכו' זה שהחזיק בה זכה בה ע"כ וכתב ה"ה דפס' כאוקמתא קמיית' ומרן ז"ל דחה דבריו מדכתב רבינו אפילו ע"כ לא אתיא אלא כאוקמת' בתריית' דאיירי בר"ה ול"מ דהיכא דלא נפל דל"ק אלא אפי' נפל והו"א מאחר דנפל קנאה קמ"ל דל"ק ע"ש והמש"ל ז"ל כתב דדברי מרן תמוהים הם דאפילו נפל דכתב רבינו ללמדנו דבנפילה ע"ג המציאה אינו קונה ומדסתם ולא חילק בין ר"ה לסימט' מוכח דפסק כאוקמת' קמיית' ולדברי מהריק"א ק' איך יתיישבו דברי רבינו וצ"ע עכ"ד והאחרונים נתחבטו בדברי המש"ל דאדרבא לאוקמת' קמיית' לא הו"ל לרבינו לכתוב תיבת אפילו דמשמע דל"מ דלא נפל דל"ק ולאוקמתא קמיית' דוקא בדנפל דגלי דעתיה וכו' אבל בדלא נפל קנה ע"ש בדבריהם ונ"ל להליץ בעד המש"ל ז"ל דעיקר הכריחו הוא מדכתב הכא בסתם משמע דאיירי בין בר"ה בין בסימט' ותיבת אפילו ה"פ ל"מ דראה לבד דל"ק בראייה בעלמא ונ"מ אם ראה חוץ מד"א שלה דל"ק אלא אפי' נפל דאיכא תרתי וסד"א דליקני קמ"ל דל"ק וזהו עיקר רבותא דמתניתין וכ"כ בא"ז דהא דנקט במתניתין ראה את המציאה ונפל קמ"ל דאפילו איכא תרתי דהיינו ראייה ונפילה ל"ק ואם החזיק בה אחר זה שהחזיק בה זכה בה וע"כ הא דל"ק בד"א היינו משום כיון דנפל גלי דעתיה דלא ניחא דליקני בד"א כנ"ל נכון:

והנה ראיתי לה' דרך המלך ז"ל ד' ח"פ דהכריח כדברי מרן מדמשני בגמרא כיון דנפל וכו' ולא קאמר אלא בדנפל משמע דלא חזר משנויא קמא דמשני דלא אמר אקני אלא מאי דקא פריך כי לא אמר מאי הוי משני ליה כיון דנפל וכו' לפ"ז אם נפל ואמר יקנו לי ד"א שלי מהני ואי כדברי ה"ה ז"ל הו"ל לרבינו לחלק דאם אמר יקנו לי ד"א דמהני ע"כ ונ"ל דאינה ראייה כלל דודאי אם נפל וגילה דעתו דאינו רוצה לקנות בנפילה אלא בד"א והאי דנפל בשביל שרוצה ליקח אותה קודם שיחזיק בה אחר ויבא לריב עמו זה ודאי קנה וא"ץ רבינו לאשמעי' ד"ז דזה פשוט הוא דזיל בתר טעמא דאמר דל"ק משום כיון דנפל גלי דעתיה דלא ניחה לי דליקני בד"א א"כ