מאורות נתן כה

הרשאה מהני מט' דזכין לאדם שלא בפניו והוי כאלו תפס המלוה בעצמו אבל היכא דחב לאחרים יכולים לעכב עליו ולומר שמא בטל אותך משליחות ומט' דזכין לאדם וכו' ליכא במקום שחב לאחרים וכ"מ מדברי הרא"ש דכת' ואינו חב לאחרים וכו' ע"ש וזה מוכרח דלשיטת הפוסקים דס"ל בדעלמא מהני שליחות והכא לא מהני ואמאי א"ו מטע' כיון שחב לאחרים ומה שהביא ראיה ממתני' ס"ל להב"ח דזה אינה ראיה מדלא הק' התוס' הכא ממתניתין בודאי דאיכא חילוק בין מציאה לב"ח כמ"ש לעיל א"נ דס"ל אחר שתקנו רבנן שליח בלא הרשאה דלא מהני גבי ב"ח לא פלוג רבנן ואמרו אפי' במציאה נמי לא מהני:

אבל ראיתי בתוס' חיצונים הובא בא"ז שתי' כתי' הב"ח דאיכא חילוק בין עשאו בהרשאה ובין עשאו בלא הרשאה והביא ראיה ממתניתין וז"ל ותדע דהא אמרינן לעיל ראה המציאה ואמר לחבירו תנה לי נטלה ואמ' אני זכיתי בה זכה בה אלמא דהיכא דלא עביד הרשאה ושלחו לא חשיב ליה שלוחו עכ"ד וק"ק דאדרבא מינה תבר' דאפי' עביד ליה בהרשאה לא מהני כמ"ש הש"ך וצ"ע [א"מ ולפעד"ן דלק"מ והש"ך אגב חורפיה ל"ד ודברי הב"ח ברורים הם דטעמא דבהרשאה מהני לאו משום כי היכי דלא לימא ליה לאו בעל דברים דידי את אלא הטעם הוא כיון דעביד ליה הרשאה והקנה לו גוף הממון ואינו יכול לבטלו הו"ל ידו כיד הבעלים ממש ועדיף מפועל דאמר ידו כיד בע"ה אבל בלא הרשאה דיכול לבטלו ולא הקנה לו גוף הממון אין ידו כיד הבעלים ול"ק וכן במתני' נמי אע"ג דליכא מי שאמר לו לאו בעל דברים דידי את מ"מ אין ידו כיד משלחו והוי תופס לב"ח במקום שחב לאחרים ול"ק והשתא דברי התוס' חיצונים נכונים הם כמבואר עכ"ה] יצא לנו מדברי הב"ח הטעם דבהרשאה מהני משום דלא יוכל לבטלו והוי כמו הבעלים עצמן א"כ ק"ל מאי קא מתמה על הרא"ש מנ"ל דאפי' עשאו בהרשאה לא מהני אימ' דהרא"ש ס"ל כמ"ש הרמב"ם דאפי' בהרשאה יכול לבטל אותו ומחלוקת זה הביאה הטור לקמן בסי' קכ"ב ובדעת הרא"ש פליגי הטור והב"י דהב"י ס"ל דהרא"ש ס"ל כהרמב"ם ע"ש וא"כ מאי מקשה עליו הכא הב"ח דאדרבא מכאן יש להביא ראיה לדברי הב"י דהרא"ש ס"ל כהרמב"ם ז"ל וצ"ע. מ"מ רש"י אפשר דס"ל שלא יוכל לבטלו ויש להביא ראיה לזה ממ"ש רש"י בב"ק דף ע' ע"א וז"ל והילכת' שליח שויה ולא שקיל מידי ע"כ נרא' מדכתב לענין דלא שקיל מידי ולא כתב לענין דמצי לבטולי לשליחות כמ"ש הרי"ף והמחברים ז"ל ש"מ דס"ל דאם עשאו שליח בהרשאה לא מצי לבטל שליחותי' לפיכך כתב לענין דלא שקיל מידי. ועוד נ"ל ליישב לדעת רש"י אפי' תאמ' דס"ל כהרמב"ם והרי"ף דאפי' עשאו בהרשאה יוכל לבטל שליחות מ"מ כיון דכ"ז שלא בטלו אין הנתבע יכול לדחות למורשה לומר שמא המרשה בטל שליחותך והרשה אחר כמו שפסק הש"ע בסי' קכ"ב הוי יד השליח כיד המרשה ומהני תפיסתו אבל בלא הרשאה דלא יוכל להוציא הממון מיד הלוה לא מהני תפיסתו וכה"ג משני הגמ' בשבועות ד' ל"ג ע"ב עלה דהאי מתני' דקתני משביע אני עליכם אם לא תבואו ותעידו לי וכו' ופריך טעמא דאיש פ' כהן הא מנה לפ' ביד פ' חייבים הא קתני סיפא עד שישמעו מפי התובע ומשני אמר שמואל בבא בהרשאה וכת' התוס' דה"ט משום דבהרשאה יכול להוציא ממון מיד הנתבע דחשיב כבעלים ממש אבל שליח בעלמא דלא יוכל להוציא הממון מיד הנתבע אה"נ דלא מהני ע"ש אה"נ נימא הכי וק"ל:

והש"ך ז"ל פי' דכוונת רש"י דלא עשאו שליח ר"ל לא שכרו לתפוס וכונתו דלא תיקשי וכו' א"ו דשאני פועל ששכרו ללקט מציאות כדאי' לקמן דף י"ב וכיון ששכרו להיות שלוחו הוי כידו וא"כ ל"ק מההיא דכתובות ע"ש וראיתי להרב שמחת יאודה דף ק"ל שתמה עליו דהו"ל לתרצן לפ' דבריו ולומר דאיירי בשכרו ללקט מציאות וכו' ועוד דזה היפך גמר' דפ' הבית והעליה דף קי"ח עלה דתנן השוכר את הפועל לעשות עמו בתבן וקש וא"ל טול מה שעשית בשכרך אין שומעין לו ופרכינן עלה בגמרא והתניא שומעין לו ומסיק ר"נ ל"ק כאן בשלו כאן בשל הפקר דבשל הפקר שומעין לו דר"ן לטעמיה אזיל דס"ל המגביה מ"ל ל"ק חבירו ואותביה רבא מדתניא אבל אם א"ל עשה עמי מלאכה היום מציאתו לבע"ה ע"כ ופרש"י דהכוונה היא לומר דפועל לאו בכלל המגביה מ"ל אלא כיד בע"ה הוא וקנייה בהגבהה דפועל אפילו עשה עמו מלאכה סתם וכ"ש הכא ששכרו ללקט מציאות ממש ע"כ ש"מ דאפי' בלא שכרו ללקט מציאות קאמר ר"נ דיד פועל כיד בע"ה וזה ודאי היפך דברי הש"ך וכו' עש"ב ואחה"מ נ"ל דאינו כן דודאי מאי דמשני הכא שאני פועל דידו כיד בע"ה למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה לרבא איירי כשהגבי' המציא' בטל מלאכתו לפיכ' לבע"ה ולר"פ איירי בששכרו ללקט מציאות ולפיכך לבע"ה אלא רבא דקא פריך מפועל משום דלא ס"ל דיד פועל כיד בע"ה אלא מט' דהוי שליח ומשני דאינו כן דהט' הוא דיד פועל כיד בע"ה ורש"י דנקט לקמן אפי' עשה עמי מלאכה סתם משום דהתם אליבא דרבא קאי ורבא לא ס"ל כר"פ והש"ך דנקט אוקמת' זו משום דאנן קי"ל כוותיה כמו שפסק הש"ע סי' ר"ע ועיקר החילוק של הש"ך ז"ל הוא דשאני שליח שעשאו בשכר דהוי כמו פועל דידו כיד בע"ה אבל בלא שכר לא הוי כפועל אלא הוי בתורת שליחות ולאו כל כמיניה לתפוס לחוב לאחרים והאי דכתובות איירי שעשאו שליח בלא שכר ולפיכך לא מהני וחילוק זה אתי אפי' למאי דמשני רבא וק"ל. ונראה דזה דוקא לדעת ר"נ ור"ח דס"ל המגביה מ"ל ל"ק חבירו ופריך ליה מפועל ואיצט' לשנויי שאני פועל דידו כיד בע"ה אבל לר"י דס"ל המגביה מ"ל קנה חבירו איפש' דלא ס"ל כן אלא הכל מתורת שליחות אמנם ראיתי להגהות המרדכי פ"ק דגיטין שכתב וז"ל וצ"ע אי יד פועל כיד ב"ח לתפוס חוב עכ"ל נראה דמסתפק אפי' לר"ח ור"נ דילמא דוקא במציאה אבל בדעלמא לא וזה היפך מ"ש הש"ך והמח"א ז"ל בה' שלוחין סי' י"א דנסתפק מי שרוצה לתקן המעקה ע"י גוי אי יברך עליו ופשיט מהכ' ע"ש דאישתמיט מנייהו המרדכי הנז' ועיין להשע"ה ז"ל בה' תרומות ולה' הלכות י"ט ז"ל ד' ע"א ע"א ועיין לה' חקרי לב יו"ד ח"ב סי' ט' עש"ב:

וראיתי בא"ז לכתובות דתי' לדעת רש"י דהתם שלא עשאו שליח בעדי' והכי דייק לשון רש"י שכת' א"ל יימר בר חשו לשלוחי' זיל תפסיה פי' יימר אמ' כן בינו לבינו ע"כ ולכאורה י"ל מ"ש בעדים או עשאו בלא עדים וכן ראיתי להש"ך שהביא משם מהר"א ששון ז"ל שתירץ כן והקשה עליו כמ"ש ע"ש ולעד"ן הטעם כמו שאמרו בקמא דף ק"ד איתמר שליח שעשאו בעדים ר"ח אמר הוי שלית ופירש"י ואם נאנס בדרך פטור בע"ה שנתנה לו אבל בלא עדים דמצי משלח לומר לא עשיתי אותו שליח חייב בע"ה שנתנה לו וכן פסקו כל הפוסקים לפ"ז אתיא סוגיא דכתובות שפיר דהתם איירי בלא עדים וא"ל ר"פ ורב הונ' בריה דר"י את תופס לב"ח וכו' כלומר מאחר דלא עשה אותך שליח בעדים ואם נאנסה בידך מצי למימר שלא עשה אותך שליח א"כ כמו שאתה תופס מדעתך