מאורות נתן כד

וכו' ועיין לה' קול אליהו ז"ל בד' פ"ד ע"א שהק' כמ"ש ה' הנז' ולפי מ"ש א"ש:

ומ"ש ה' קול אליהו דהסמ"ע הבין בכונת מרן ז"ל כמו שהבין ה' עין יהוסף ז"ל ולפי מ"ש הוא ליכא תרעומת על מרן ז"ל יע"ש אחה"מ אינו כן דה' עין יהוסף ס"ל דה"ה דאם תפס יותר מחובו ונתן הכל לחבירו דמהני וזה ודאי אינו דמאח' דחבירו אינו קונה אלא מט' מיגו דאי בעי זכי לנפשיה זכי לחבריה וזה השיעור לא מצי לזכות בו משום דיותר מחובו הוא אבל הסמ"ע ז"ל ודאי. דהבין בכונת מרן ז"ל כמ"ש דדוקא כשתופס שיעור חובו וחוב חבירו וקא דחי הסמ"ע דאפי' בהאי מיגו דזכי לנפשיה זכי לחבריה לא מהני אלא אם יכול לזכות בכוליה כגון שהתופס יש לו על הלוה ק' ותפס ק' ולקח הוא נ' ונ' נתן לב"ח אחר דמהני דמיגו דזכי וכו' אבל אם תפס יותר מחובו לא מהני ודברי ה' קול אליהו צ"ע:

עוד כת' ה' ז"ל וז"ל אך אי ק' הא ק"ל בדברי מרן ז"ל שכתב שם על מ"ש הטור מיגו דאי הוה בעי זכי לנפשיה וכו' וכתב עליו מרן וז"ל ומ"ש רבינו מיגו דאי בעי זכי הוא מדגרסי' פ"ק דמציעא תנן התם מי שליקט וכו' ומשמע התם דלכ"ע אמרינן מיגו דאי הוה בעי עכ"ל ולכאורה דבריו תמוהים דל"ל להזכיר מדאמר התם תנן התם לימ' משום דר"י ס"ל המגביה מ"ל קנה חבירו וטעמ' משום דאי הוה בעי ותו ק"ל דאיך כתב דלכ"ע אמרינן מגו דאי הוה בעי הא ר"נ לא ס"ל הכי דהא איהו א"ל לעולא ולימ' מר מעני לעני מחלוקת וכו' ותי' וז"ל ונ"ל דר"נ הדר ביה ממ"ש דטעמ' דרבנן מעני לעני ל"ק הוא משו' דלא אמרי' מיגו דאי בעי וכו' וכדו ס"ל דטעמא הוי משום תופס לב"ח במקום שחב לאחרים ולעולם דס"ל לר"ן דאמר מיגו דאי בעי וכו' דאלת"ה אלא דר"ן בתוקפיה קאי ל"ל להש"ס לומר משום דהוי תופס לב"ח וכו' לימ' משום דלא אמרינן מיגו ומדלא אמ' הכי מוכרח לומר דלעולם דס"ל לר"ן דאמר מיגו דאי בעי וכו' עכ"ד ולפ"ד א"ץ לכל זה דהול"ל דמרן מפ' מימר' דר"ן כמ"ש התוס' לעיל ד"ה ולימ' מר וכו' אבל עיקר דבריו תמוהים בעיני חדא דמנ"ל לגמרא דחזר בו ר"נ מהאי דאמר מעיקרא ועוד אי אית ליה מיגו אמאי אמר המגביה מ"ל ל"ק חבירו אפי' הוי תופס לב"ח במקום שחב לאחרים מאחר דאיכא מיגו דאי בעי זכי לנפשיה קנה חבירו. וליישב דברי מרן א"ל במאי דאיכא למידק עוד דמעיקר' הביא מקור ד"ז ממימר' דר"י ואח"כ הביא מדתנן מי שליקט וכו' ואפ"ל דמרן הביא הא דתנן מי שליקט וכו' לומר דד"ז מוסכם בין לר"א בין לרבנן לדברי עולא דהילכת' כותיה וזה כונת מרן שכתב כ"ע ומה שהק' דל"ל לגמ' לומר דטעמייהו משום תופס לב"ח וכו' לימ' משום דלא אמרינן מיגו נראה דהגמרא דקאמר הכי לר"ח דקאמר בהדיא בגיטין דפולגתייהו דר"א ורבנן בתופס לב"ח במקום שחב לאחרים ודו"ק:

ד"ה תופס לב"ח וכו' מה שפי' רש"י משום דלא עשאו שליח אין נראה דבפ' הכותב וכו' עכ"ל ראיתי בא"ז שהביא משם גיליון התוס' שהקשה עליו וז"ל ועוד דזכייה מתורת שליחות ואפילו לא עשאו שליח הוי כאלו עשאו ור"ן מדקדק לעיל ממתני' דליק דאע"ג דעשאו שליח ועוד הר"י הכהן אימר דרבא פריך מפועל דהוי שלוחו של ב"ה ע"כ ונ"ל דה"ט דהתוס' דלא הקש' על רש"י הכי משום דמה שהק' מדין זכייה אינה קו' שאני התם דליכ' חוב' לאחריני הילכך אע"ג דלא שוי ליה שליח זכי לו דזכין לאדם שלא בפניו אבל הכא דהוי חב לאחרים כיון דלא עשאו שליח לא מקני ליה ומה שהקשה מהאי דפועל נר' דשאני התם דלא עשאו שליח בפי' לדבר זה אלא לשנוייא דרבא לקמן דף י"ב איירי בשכרו למלאכתו סתם ולר"פ נמי דמשני לקמן בשכרו ללקט מציאות וה"ד דאקפי אגמ' בכוורי ומצא מציאה זו דרך אגב מ"מ לא שלחו בפי' לדבר זה אלא ללקט כוורי ולא מהני שליח עד שיעשה אותו שלית לאותו דבר ומה שהקשה ממתניתין אפ"ל דר"נ אית ליה כדאמר ר"י לקמן דה"ט דמתניתין משום דאמר תנה לי ולא זכה לי ולא עשאו שליח לזכייה אלא נתינה בעלמא רק לא ס"ל דגלי דעתיה דלא ניח' ליה בזכייה עד שתבא לידו וכ"כ א"א ז"ל משם מ"ז זצ"ל. ועיין בא"ז בשם הגיליון שתי' דאיכא חילוק בין מציאה לחוב ע"כ והחילוק הוא דשאני מציאה דאין לו רשות למשלחו בו כלום קודם תפיס' ועוד דלא משתעבד ליה דבר זה כלל לפיכך לא מצי לעשות שליח אבל בב"ח דיש לו חוב על חבירו ומשתעב' לו ממון זה אם עשאו שליח לתפוס לו מהני ולפ"ז א"ש דברי רש"י בפ' משילין דמשמע מדבריו דאפי' עשאו שליח אפ"ה המגביה מ"ל ל"ק היפך דבריו הכא וכן הק' בתומים בסימן ק"ה ס"ק א' ע"ש והשתא ז"ש דלא כתב רש"י דאם עשאו שליח מהני אלא גבי חוב אבל גבי מציאה ל"ק אפי' עשאו שליח ודו"ק:

וראיתי להג"ת ז"ל בשער ס"ז ח"ב שכת' הא דלא הק' התוס' על רש"י ממתניתין משום דרצו להשיב עלו מלשונו ממש דכתב ל"ק כדאמר בכתובות וכו' ומהתם משמע היפך דבריו ע"ש וק"ל דהתינח להתוספו' אבל לבעה"ת שכתב דיש מתרצים דברי רש"י דההיא דיימר בר חשו שאני דהתפיסה היתה ארבא שאינה דבר המטלטל ממקומו שהיה יכול ליטלה ולתופסה תחת ידו כיון דקביעה בנהר וידועה שם לכל לפיכך אפי' עשאו שליח ל"ק כשחב לאחרים אבל התופס שים דבר שיוכ' התופס להחזיק בו תחת ידו ה"ז קנה אם עשאו שליח לתופסו בעבורו ע"כ ולפ"ד הג"ת אכתי ק' ממתניתין דאיירי בעשאו שליח דל"ק ואפי' הוא דבר המטלטל ויכול לתופסו תחת ידו אבל לפמ"ש א"ש ובעיקר דברי בעה"ת ז"ל אינם מובנים לי מאחר דהשליח עשה בהם צד זכייה אמאי לא מהני ואפילו לא הגיעה לידו מהני בה תפיסה כמ"ש מוהריק"א ז"ל בקו' ח' א"ה סי' ו' ד"ך וכ"כ הריב"ש ז"ל סימן שס"ג כיון דעשה בתפיסה זו דרך קנייה מהני ביה תפיסה והביא ראיה מסוגיא דכתובות דאמר אפי' לא בא לידו קני אי לאו מטעם דתפיסה לאח' מיתה וה"ט משום דעשה בארבא זו דרך קנייה א"כ אמאי אמרינן דלא מהני תפיסה זו משום דחב לאחרים מאח' דהוי כמו שהיא בידו וצ"ע:

וחזיתי להב"ח ז"ל שכתב ליישב דברי רש"י דכל שלא עשאו שליח בהרשאה דמצי לבטל השליחות קודם שיתפוס לאו כל כמיניה לחוב לאחרים וכה"ג איירי הך עובד' דיימר בר חשו אבל עשאו שליח בהרשאה דמקנה לו הממון שיש לו ביד פלוני הו"ל כאלו נתנם לו במתנה ולא יוכל לבטל השליחות השתא ודאי השליח חשוב כמו הבעלי' עצמן ויכול לתפוס וכו' ע"ש והש"ך ז"ל דחה דבריו וז"ל דהא הרא"ש מייתי ראיה ממתניתין והתם לא שייך הרשאה דמי יאמר לו לאו בעל דברים דידי את ועוד דהרשאה לא שייך אלא נגד הלוה שלא יאמר לו לאו בעל דברים דידי את וכיון דהכא חייב לו לא שייך לומ' לבד"ד את כמ"ש הרא"ש על דברי הרי"ף ומביאו הב"י ע"ש ואחה"מ לא דק דהא הרא"ש דכתב כן לקמן ה"ד היכא דאינו חב לאחרים אלא מחוייב לב"ח זה דוקא ובא אדם א' ותפס בשבילו בזה אמר אחר דכבר תפס אפי' בלא