מאורות נתן כג

לקנות כלל ע"כ ולפמ"ש הוא דידו ש"א קונה שלא מדעתו אמאי איצטריך לומר כן לימ' בפשיטות דר"ש ס"ל דקנה הממלא משום דידו ש"א קינה של"מ א"ו צ"ל כמו שחילק ה' דרך המלך ז"ל ד"צ ע"ד ליישב דברי התוס' דגיטין עם מה שכתב במס' ב"ב ד' נ"ד דהא דאמר דידו ש"א קונה של"מ היינו דוקא היכא דלא נתכוון לשום אדם אחר או לשם קניה אחרת שלא גילה דעתו שאינו חפץ לקנות אבל היכא דמתכוין להקנות לאחר או מתכוין לקנות בקנייה אחרת אה"נ דלא קנה דגילה דעתו שאינו רוצה לקנות בד"ז ע"ש א"כ זה נמי דעת הריטב"א וע"ז קא מקשה שפיר ומתרץ מאחר דס"ס נתכוון לקנות אם אינו קונה חבירו הוא קונה ואפשר שזה מחלוקת ר"ש ור"נ דר"נ ס"ל דל"ק הממלא משום דגילה דעתו דאינו רוצה לקנות הוא לפיכך ל"ק אבל בעלמא דלא נתכוון לקנות לחבירו מודה דידו ש"א קונה לו של"מ ור"ש ס"ל ס"ס כיון דנתכוון לזכייה אע"פ שנתכוון לחבירו קנה הוא:

אמנם התוס' בפרק משילין לא ס"ל הכי דהק' שם לפי' הקונט' דאין סברא לר"ש שיקנה המגביה בלא מתכוין ע"ש וק"ק אמאי לא קשיא להו הכי גם לשיטתם לפי מדס"ד מעיקר' דר"נ ס"ל ביר' דשותפי ור"ש ס"ל ביר' דהפקיר' ולכך כרגלי הממלא משום דס"ל המגביה מ"ל ל"ק חבירו אבל המגביה קנה וק' דאיך קונה בלא מתכוין לקנות וכן ראיתי לה' תומים ז"ל בסי' ק"ה ס"ק א' שהק' כן ותי' וז"ל דיש חילוק בין אם הגביה סתם מדעתו לזכות בו חבירו דבזה אמרינן דאם לא זכה חבירו הוא זוכה בו אבל אם ע"י צווי ושליחות חבירו הגביהו א"כ מעולם לא זכה הוא וסוגיא דפ' משילין איירי בממלא לחבירו מדעתו רק לפירש"י דפי' דאיירי שעשהו שליח הוא דמקשו וכו' עש"ב ולפמ"ש לעיל בשם ה' דרך המלך ז"ל לדעת התוס' לא יתכן זה דס"ל אע"ג דהגביה מעצמו כהאי דליקט ונתן ביד אם מתכוין לקנות לאחר דל"ק אפי' לעצמו א"כ הדק"ל [א"מ לפמ"ש בא"ז בשם גיליון התוס' א"ש שכתב וז"ל לפיר"ת אין להק' מ"ט דר"ש וכו' דאיכ' למימר דמיד כשמילא אע"ג דלא קני הוי כרגליו הואיל ואם היה רוצה היה זוכה בהם ולכך כי נתן לחבירו נמי הוי כרגליו ע"כ א"כ לפי מאי דס"ד מעיקר' נמי איכא למימר הכי אע"ג דל"ק משום דאינו מתכוין לקנות מ"מ לענין תחומין הוי כרגליו הואיל ואם היה רוצה היה זוכה בהם אבל לגי' רש"י דגרי' מ"ס קני וכו' משמ' דקני ממש אהא הוא דק"ל דאין סברא שיקנה בלתי מתכוין עכ"ה]:

ולפעד"ן דלפי מאי דס"ד הכי מותקמ' דאיירי דמילא מים לעצמו ואח"כ נמלך ונתנם לחבירו ר"נ ס"ל ביר' דשותפי הוא ומאחר דכ"א אית ליה ביה צד זכייה א"כ זה שמילא לעצמו ואח"כ נתנם לחבירו ל"ק דהשתא הוברר דאלו המים מחלקו של חבירו הם לפיכך כרגלי מי שנתמלאו לו ור"ש ס"ל ביר' דהפקיר' הוא וכיון שהגביה זה קנה בהגבהה זו וכשנתן לחבירו הוי כרגלי הממלא כדקתני במתניתין ושל עולי בבל כרגלי הממלא ופי' רש"י אע"פ שנתן לאחר ע"ש וזה לפי מדס"ד אבל לפי המסקנ' דפליגי בהמגביה מ"ל איירי במילא מים לחבירו ודו"ק:

בא"ד ור"ת פי' דהתם ר"נ וכו' דאינו חב לאחרים וכו' עכ"ל ונראה דטעמא דר"ש משום דס"ל המגביה מציאה לחבירו קנה חבירו מט' מיגו דאי בעי זכי לנפשיה וכו' וכמ"ש ר"ת אח"כ ודו"ק [א"מ וכ"כ ה' תומים ז"ל בסי' ק"ה ע"ש מיהו לישנא דגמרא לא משמע הכי וכבר כתבתי בסמוך ליש' בשם גיליון התוספו' עכ"ה]:

בא"ד ור"ש סבר קני חבירו מט' מיגו דזכי לנפשיה וכו' עכ"ל ועיין בהתוס' בפ' משילין שכת' דה"ט דאמר כרגלי הממלא משום דמאיזה טעם אמרינן המגביה מ"ל קנה חבירו דמיגו דזכי לנפשיה זכי נמי לחבריה והואיל ואתי מכחו דין הוא שיהא כרגלי הממלא וכ"כ הר"ן והרשב"א ז"ל בא"ז כאן ע"ש אלא שהקשה הרשב"א ז"ל וז"ל ועדיין לא נתיישב בעיני דא"כ למ"ד במלקט את הפאה מעשיר לעני מחלוקת ומשום דאי בעי מפקיר לנכסיה וזכי ביה מ"מ אינו יכול לזכות בו ואעפ"כ זוכה לחברו וצ"ע עכ"ל ונ"ל דאינה קושיה דאע"ג דהשתא לא מצי זכי לנפשיה מ"מ אמרינן מיגו דאי בעי מפקיר לנכסיה ומצי זכי ביה השתא נמי עשאו חכמים כאלו כבר הפקיר נכסיה וראוי למזכי לנפשיה ולעולם אינו זוכה אלא הזכות שראוי לזכות בו המקנה אי הוה בעי זכי ביה:

וראיתי לה' תומים ז"ל בסי' ק"ה ס"ק ג' שהביא ראיה מכאן לדעת הסמ"ע ז"ל דס"ל דאם הלוה חייב לתופס ק' והוא תופס שיעור חובו וחוב חבירו כגון שתפס מאה וחמשים ק' בשביל חובו ונ' בשביל חבירו דל"ק חבירו משום דלא מצי למתפס יותר מכדי חובו דלא כב"י ז"ל מדכת' התוס' הכא דאע"ג דזוכה מדין מגו דזכיה לנפשי' מ"מ אמרינן דאין לו תחומין אלא כרגלי הממלא כגון דאם יש לממלא המים אלף אמה מעירו ולחבירו אלפים אמה אין חבירו יכול להוליך המים יותר מאלף אמה ולא אמרינן הואיל ויש לו יד במים יכול לזכות לחבירו יותר ממנו ש"מ דלא אמרינן כן ע"ש ואחה"מ נר' דאינה ראיה כלל דהתם גבי הממלא לחבירו איירי באינו רוצה לזכות לעצמו כלל אלא דאמרינן מיגו דאי בעי לזכות בו לעצמו לפיכך עתה שמילא לחבירו קנה חבירו במיגו דאי בעי זכי לנפשיה ובמיגו זה ליכא מאן דפליג דלא קנה חבירו אלא שיעור מה שיכול זה לזכות בו דאלת"ה אמאי לא שמעי' הטור שם רבות' דאם ראובן חייב ג"כ ליאודה מהני מה שתפס לצורך שמעון אע"פ שתפס יותר מחובו ונתן הכל לב"ח דמהני תפיסתו א"ו דבהא ליכ' מאן דפליג משום דה"ט דזכה לחבירו מיגו דאי בעי זכי לנפשי' ולנפשי' לא מצי לזכות יותר מחובו אבל גבי מיגו דזכי לנפשי' זכי לחבריה כגון שתפס מאה וחמשים מאה בשביל חובו ונ' בשביל חבירו בזה לא ידעי' אי מהני תפיסתו או לא וליכא למפשט מהתוס' דהכ' ודו"ק:

והנה השיך ז"ל הביא ראיה לדין זה מהא דאמר ר"נ לעיל ולימ' מר אפילו מעני לעני מחלוקת וכו' ופירש"י אע"ג דל"ל מיגו דאי בעי זכי לנפשיה וכו' מ"מ אית ליה מיגו דזכי לנפשיה כדאמר לעיל גבי טלית שהגביהו ביחד אע"ג דהתם לא יוכל לזכות בטלית רק החצי שלו זכי לחבריה אידך פלגא מטע' מיגו דזכי לנפשיה זכי לחבריה ע"כ ודחה דבריו ה' תומים ז"ל דהתם יכול לזכות בכל הטלית אלו הגביה אותו לבדו וכיון דיש לו יד לזכות בכל הטלית זכה לחבריה ע"ש ונראה דכונת הש"ך מדאמ' לעיל ד' ח' ע"א דטעמ' דמתני' דקתני בזמן שהן מודים או שיש להן עדים דחולקין בלא שבועה משום דמיגו דזכי לנפשי' וכו' ואע"ג דהתם כל א' מהם תופס ראש א' ואי לא תפיס ליה חבירו הוי כמו טלית שמונח ע"ג קרקע ובא א' והגביה ראש א' שע"ג קרקע וראש הב' עדיין ע"ג קרקע דל"ק כמו שפסק הש"ע סי' רס"ט ואם בא אדם מן השוק ותפס בראש הב' דמצי לקנות א"כ זה לא קנאוה אלא בהגבהת הב' ובמיגו דזכי לנפשיה זכי לחבריה ואע"ג דהשתא דכל א' מהם ל"ק אלא דבר שתפוס בו ה"נ גבי תופס לב"ח אם תפס יותר מחובו אמרי' מיגו דזכי לנפשי'