מאורות נתן כב

ליה אבל הכא פי' לפי האמת. תו י"ל למה לא הביא רש"י מסוגיא דגיטין דקאמר בהדיא דרשה זו אליבא דר"א ונראה שבא לומר כמו שכתב התי"ט ז"ל במסכת פאה פ"ה דמסוגיא זו דחולין משמע דליכא מאן דפליג אפילו רבנן ס"ל כן מדהביא בגמרא דרשה זו בסתם לפיכך רש"י סוגיא דחולין לומר דדרשה זו לכ"ע ושלא תטעה לומר דבסיפא דקאמר אבל מעני לעני ד"ה זכה לרבנן איירי אפי' בבע"ה אלא בין לרבנן ובין לר"א איירי באדם אחר וק"ל:

שם בגמ' ורבנן סברי חד מיגו אמרינן וכו' ראיתי למ"ז ז"ל בס' חק נתן במס' תמורה ד' י"א ע"ב גבי הא דבעי רבא הקדיש אבר א' לדמיו מהו דתיחות ליה קדושת הגוף אי אמרי' כיון דנחת' ליה קדושת דמים נחת' ליה קדושת הגוף ומדאקדשיה לחד אבר וכו' איד חד מיגו אמרי' תרי מיגו ל"א ופסק רבינו פ"ה מה' ערכין דהוי דבר בס' והק' מ"ז ז"ל אמאי לא פשיט ליה מהכא דפי' עולא טעמא דרבנן דמעשיר לעני לא משום דלא אמרינן תרי מיגו וכ"פ רבינו פ"ב מה' מת"ע א"כ איך פסק דהוי דבר בס' ע"ש מה שתי' ולפעד"ן בהקדים קו' אחרת דמהכא משמע היינו טעמא דרבנן מעשיר לעני לא זכה משום דלא אמרינן תרי מיגו הא חד מיגו אמרי' אפי' מיגו דאי מפקר לנכסיה והתם בנדרים ד' פ"ד מפ' אביי טעמא דרבנן דאמר הלוקח דמאי מע"ה דצריך לקרות שם מע"ע משום דס"ל דלא אמרינן דאי בעי מפקיר נכסיה דמירתת דילמא זכי בהו איניש אחרינא הילכך נחשדו וזה היפך גמרא דהכא וכן הק' ה' מוצל מאש סי' כ"ה ע"ש ועוד יש קושיה אחרת מה שהק' התי"ט ז"ל פ"ד דדמאי מ' ג' על רבינו שפסק פ"ט מה' מעשר כרבנן דצריך לקרות שם למע"ע ונתן טעם גזירה משום מע"ב וכו' כירושלמי והקשה עליו ה' הנזכר למה לא פסק כהש"ס דידן וכו' ע"ש שהניח בצ"ע ולעד"ן דרבינו מכח קושיה דגמרא דהכ' עם גמ' דנדרים מספק"ל בפי' הגמ' דהכא אי אמרינן דכונת עולא דאמר טעמא דרבנן דלא אמרינן תרי מיגו היינו משום דמיגו דאי בעי מפקיר נכסיה לא אמרינן כמו שאמרו בנדרים אבל בעלמא אמרי' תרי מיגו וכ"כ בס' דרך המלך ד' ס"ד ע"ג וכ"פ בא"ז לדעת רש"י ע"ש א"ד פי' הגמרא דלא אמרינן תרי מיגו היינו בכל מקום אבל חד מיגו אמרינן ואפי' מיגו דאי בעי מפקר נכסיה ופליג אדאביי לפיכך פסק רבינו בה' ערכין דספק אי אמרינן תרי מיגו משום דהילכתא כעולא כמו שפסקו כל הפוסקים ובפי' דברי עולא יש ס' שמא פי' עולא כמו שפי' בצד הא' לפיכך פי' התם דהוי הדבר בס' ולפי הצד הב' דילמא עולא פליג אאביי לפיכך לא הביא הטעם שאמר אביי בנדרים והביא טעמא דירושלמי שהוא מוסכם לכל ודו"ק:

תוס' ד"ה ולימ' מר מעני לעני מחלוקת וכו' ויחלוקו בתופס לב"ח וכו' עכ"ל נראה דאין זה מוכרח דאיפשר דר"ן ס"ל דכ"ע התופס לב"ח במקום שחב לאחרים ל"ק והכא דפליגי ר"א ורבנן משום דאיכא מיגו ורבנן דס"ל דלא זכה לעני משום דלא אמרינן מיגו והא דקאמר לקמן המגביה מ"ל ל"ק כרבנן דלא אמרינן מיגו אלא דהתוספות ס"ל מאח' דר"ן ור"ח ס"ל כחד' שיט' דהמגביה מ"ל ל"ק ור"ח אמר בגיטין דפליגי בתופס לב"ח א"כ ר"ן נמי הכי ס"ל ולא נעשה מחלוקת בזה אמנם אה"נ לדעת רש"י דפי' דפליגי אי אמרי' מיגו או לא מפ' כמ"ש ודו"ק:

דף י' ע"א רש"י ד"ה אלא לאו הא קמ"ל וכו' דגלי דעתיה כשנתנה לו דאדעתי' דהאי אגבהה עכ"ל וי"ל אמאי איצט' לטעם זה אפי' תימא דהגביה לקנות לעצמו מ"מ כשנתנה לו זכה בה מתורת מתנה כמו שפי' במתני' ונראה דהכא דמפ' למ"ד דס"ל המגביה מ"ל קנה חבירו א"כ אין לומר מט' כשנתנה לו זכה מתורת מתנה אלא כיון דהגביה בסתם ונתנה לו ודאי דאדעת' דחבריה אגבהה אבל במתני' דמפ' למ"ד המגביה מ"ל ל"ק לא מהני טעם זה וק"ל:

ד"ה סיפא בלא אפשר וכו' דגלי דעתיה כשנתנה לו דאדעת' דהאי אגבהה וכו' עכ"ל עיין במהרש"א ז"ל שכתב דכונת דבריו דאדעתיה דהאי אגבהה דקאמר ליתן לו במתנה ומסתמא אדעת' דהכי נתנו לו בתורת מתנה ולא בתורת פקדון ואי לאו מתחילה אדעת' דהכי אגבהה ליתן לזה לא היה לו לומר שנתנו לזה בתורת מתנה ע"ש וי"ל מנ"ל דלומר הכי דילמא לאו אדעת' דהכי אגבהה ונתן לו בתורת פקדון ונ"ל דכיון דזה א"ל תנה לי כלומר הגביהה לצרכי וזה נתנה לו בסתם ודאי דאדעת' דהכי אגבהה ולא מצי למימר אח"כ לצרכי הגביתי ונתתי לך בתורת פקדון וראיתי בא"ז שהביא משם הגליון שכת' האי דפי' רש"י במתניתין דבתורת מתנה נתנה לו וכו' דאזיל לשטתיה דפ' משילין דס"ל דפליג ר"ש ור"ן בהכי ע"ש ונ"ל דבזה י"ל דברי רש"י דהכא עם מה שפירש במתני' דבמתני' קאי לס' ר"ש דס"ל המגביה מ"ל קנה הממלא לפיכך פי' כיון שנתנו לו הרי יהביה ליה בתורת מתנה אבל הכא דקא מפ' אליבא דר"ן צ"ל דאדעת' דהכי אגבהה לצורך חבירו והויא הפקר עד שתגיע ליד חבירו ולא מט' מתנה משום דר"ן ס"ל דלא קנה הממלא ודו"ק:

תוס' ד"ה ר"ן ור"ח וכו' ורש"י גריס וכו' ור"ש ס' דקנה הממלא וכו' עכ"ל וי"ל לפי סברת ר"ש דקנה הממלא א"כ לעיל דאמר ר"ן מחלוקת מעני לעני ואמרי רבנן יתננה לעני הנמצא א' ואמאי לא אמרי' דהוא זוכה בה ונ"ל דר"ש מפ' לה כעולא דאמ' מחלוקת מעשיר לעני אבל מעני לעני ד"ה קנה הא' ואם הוא רוצה ליתן לעני בתורת מתנה נותן אבל אה"נ אם אינו רוצה ליתן אינו מחוייב ליתן וזכה בה דומיא דמתניתין ודלא כמ"ש א"א ז"ל ע"ש:

והנה בא"ז הביא משם הרא"ש ז"ל וז"ל ומיהו ק' מהא דאמר ר' יוסף ביבמות ד' נ"ב עשאוהו כעודר בנכסי הגר וכסבור שלו הם דלא קנה אלמא דבר פשוט הוא שאינו קונה בלא מתכוין וליכא מאן דפליג עליה ע"ש מה שתי' ונ"ל דזה אינה קושי' לדעת רש"י דהכא שאני דידו ש"א קונה לו שלא מדעתו אבל התם שלא בא לידו רק משום דחופר דהוי חזקה הוא דראוי לקנות ובזה בעי' מתכוין לקנות וכ"כ הרשב"א ז"ל בחי' לגיטין דף ס"א ע"א גבי הא דקתני אם נטל ונתן ביד ה"ז גזל גמור וז"ל ולאו נטל ונתן ביד במתכוין לזכות בהן קאמר דא"כ מאי למימר' אלא במלקט ביד כדרכו קאמר ואעפ"כ זכה ויש בו משום גזל גמור וכו' ע"ש וכ"כ הריטב"א והר"ן ז"ל שם ע"ש וכ"כ המח"א ז"ל ה' מכירה השייך לקניין משיכה סי' ד' דידו ש"א קונה לו שלא מדעתו ע"ש:

אמנם ק"ל לר"נ דאמר אפי' הממלא ל"ק מ"ש מהתם דאמר אם ליקט ונתן ביד ה"ז גזל גמור ופי' רש"י הואיל ומטו לידי' וכו' והתם ליכא מאן דפליג בזה אלמא ידו ש"א קינה שלא מדעתו ואפ"ל בהקדים קושיה אחרת דלפמ"ש בשם הריטב"א ז"ל דידו ש"א קונה וכו' א"כ מאי קא מקשה הריטב"א גופיה הכא בחידושיו וז"ל ואע"פ שזה אינו ממלא אלא לדעת חבירו ה"ק זה מתכוין