מאורות נתן כא

אתי' אליבא דהלכת' ולית הילכת' כרבנן דר"א בהא דלא דרשי לא תלקט להזהיר עני על שלו [א"מ ק"ל לפ"ז א"כ מנ"ל לריב"ל בירושלמי לומר מחלוקת בבע"ה עשיר אבל בבע"ה עני זכה לו דמיגו דזכי לנפשיה וכו' ול"ל האי דרשה דאימא דרבנן פליגי גם בבע"ה עני משום דלא מצי זכי לנפשיה דעני מוזהר על שלו ותרי מיגו לא אמרי' ואפשר דמתניתין דקתני מי שליקט וכו' משמע ליה בין בבע"ה בין איניש דעלמ' ובאיניש דעלמ' ע"כ דוק' בעשיר דאי בעני מודו רבנן דזכה לו דחד מיגו הוא וא"כ דומי' דהכי נמי בבע"ה דוקא בעשיר אבל בעני מודו רבנן דזכה לו מיגו דזכי לנפשי' ול"ל דרשה זו דעני מוזהר על שלו עכ"ה] א"נ כמ"ש בש"מ וז"ל ומיהו בירושלמי משמ' דמתני' סתמ' בין בבע"ה ובין באיניש דעלמא דאפי' בע"ה עני ראוי ליטול בפאה דעלמא שפיר קרינ' ביה דהא חזיא ליה ואי בעי זכי בה לנפשיה דהא ראוי הוא לזכות בה אלא דרחמנ' חייביה למיזכה לעני מפני שהיתה שלו הילכך שפיר מצינן למימר מיגו דאי בעי זכי לנפשיה כדי ליתנה לעני זכי בה נמי מעיקר' לחבריה עני עכ"ד א"כ מתני' דהתם כ"ע:

שוב ראיתי בתוספת' דפאה פ"ב והביא אותם הר"ש בספ"ק דפאה וז"ל גר שמת ובזבזו ישראל את נכסיו המחזיק בקרקע חייב בכל המחזיק בקמה חייב בשכח' ופאה ופטור מן המעשרות ובתוספתא שלפנינו היא משובשת כמ"ש הר"ש ועיין לה' חסדי דוד ז"ל דאישתמיטי' הר"ש הנז' וכתב עוד הר"ש ולפ"ז הא דאמר בחולין המפקיר כרמו ולשחר עמד ובצרו דחייב בלשו"פ ופטור מן המעשרו' איירי בזכה בקמה ולא בגוף השדה ע"ש הרי לך להדיא דאע"ג דלא זכה רק מה שגדל בשדה חייב בלקט וכו' וזה היפך דברי התוס' דתמורה והריטב"א הנז' וראיתי בתי"ט בפ"ה דפאה ה' ה' כת' מסבר' דנפשי' דלא זכה בגוף הכרם דאי זכה בגוף הכרם אמאי פטור ממעשרות וה' בית דוד על המשניות דחה דבריו משום דליכא תעזוב יתיר' במעשרו' כמו בלקט ושכח' וכו' ע"ש ואשתמיט מנייהו הר"ש הנז' שהכריח כן מהתוספתא ואחר כתבי ראיתי להפ"ח ז"ל כמ"ח בליקו' על הרמב"ם בפ' מה' מת"ע ה"ט שהק' על התוס' דתמורה כמ"ש ע"ש א"כ לדאתן עלה דברי הר"ש הנז' ברא"ש אמיר הם תמוהים והדק"ל דמאי מק' על רש"י מהירושלמי דהירושלמי פליג אגמרא דידן וס"ל דר"א לא דריש לא תלקט להזהיר העני על שלו וצ"ע:

והנה הרמ"ז ז"ל על המשניות הק' על התי"ט אימ' הא דאמ' דעני מוזהר על שלו היינו דוקא אם זכה בפירות שבשדה אבל אם אחר שהפקירו רוצה לזכות בלקט דוקא אה"נ דמהני וגמרא דמציעא איירי דאי בעי זכי בלקט זו ע"ש ונ"ל דאינו כן דזיל בתר טעמא דאמ' דאע"ג דחזר וזכה בהפקר ואפי' זכה בפירות דוקא דחייב בלקט משום דמאחר דכבר נקרא עליה שם פאה אפילו חזר וזכה מתורת הפקר לא מהני דלא יצא מתורת פאה וכ"כ בא"ז ע"ש א"כ אין חילוק בין זכה בפירות של לקט דוקא או זכה בכל הפירות דלא מצי לזכות בה:

ברם לדעת רשיי ז"ל נראה דהכריחו לפ' באדם אח' מברייתא זו דקתני אע"פ שזכה בקמה חייב וכו' ור"א דריש לא תלקט להזהיר עני על שלו א"כ לא אפש' לחלק בין בשדה שלו ובין ע"י הפקר ודלא כהריטב"א ז"ל בש"מ דכתב דרש"י ס"ל דליכא חילוק בין זכה בגוף השדה בין זכה בפירות דחייב בפאה וברייתא דחולין איירי בין זכה בגוף הקרקע בין בפירות ע"ש דודאי אישתמיט מניה תוספת זו ולפמ"ש א"ש דברי רש"י על נכון:

והנה ראיתי לה' דרך המלך ז"ל ד' ס"ה ע"ב שהק' לדעת רש"י מסוגי' דנדרי' דפ"ד ע"ב דאמ' אביי טעמא דר"א דאמר הלוקח דמאי מע"ה א"ץ לקרות שם למעשר עני משום דלא נחשדו ע"ה על מ"ע כיון דאי בעי מפקיר נכסיה וזכי ליה ורבנן דאמרי דצריך לקרות שם סברי נכסי לא מיפקר איניש דמרתת דילמ' זכי בהו איניש אחרינא ע"ש ואי איתא לדברי רש"י היכי קאמר ר"א דאי בעי מפקיר נכסיה והוי חזי ליה הא לא חזי ליה כיון דאיהו ס"ל לא תלקט להזהיר עני על שלו והאי אזהרה לאו דוקא בלקט אלא ה"ה במ"ע כדילפי' בחולין ד' קל"א ע"ש ואחה"מ לק"מ דטעמא דרש"י דאפי' הפקיר נכסיו וחזר וזכה ביה דחייב בפאה הוא מדאמר בחולין המפקיר את כרמו ולשחר בצרו דחייב בפאה ופטור מן המעשרות ומפ' הש"ס בפ"ק דתמורה משום דבהני כתי' בהו תעזוב יתיר' לרבויי הפקר כה"ג אבל גבי מעשרות דליכא רבוי פטור לפ"ז אתי' דברי רש"י על נכון דהכא איירי בפאה צ"ל דאיירי באדם בעלמא אבל התם דאיירי במעשר א"ש דאמר מיגו משום דאיכא לחלק דהא דאמר בגיטין להזהיר עני על שלו ה"ד בשדה שלו אבל אי בעי מפקיר וזכי בהו שפיר משום דפנים חדשות באו לכאן וכ"כ מהרימ"ט ז"ל ח"א סי' פ"ה ודלא כה' דרך המלך שהביא דבריו וכתב עליו וז"ל ואני תמיה על גודל רבנותו ורוב בקיאותו איך נעלם מעיני ה' ז"ל דברי רש"י הללו והוא פלא וצ"ע עכ"ד ובודאי שטעה בזה כמ"ש דמהרימ"ט ז"ל איירי התם במעשר ורש"י אה"נ דמודה בזה וליכא מאן דפליג בהא ומה שהק' מהרימ"ט ז"ל שם על רבינו דכתב בפ"ה מה' מת"ע המפקיר את כרמו וכו' פטור מן והול"ל דחייב מדרבנן כמ"ש בגמרא דנדרים ע"ש עיין להלח"מ ז"ל בה' נדרים פ"ב ודו"ק:

וראיתי בש"מ שהביא משם הרא"ש ז"ל וז"ל פי' רש"י ז"ל בשדה אחר ונ"ל דבעיקר מחלוקתן דפליגי אליבא דעולא דמעשיר לעני מחלוקת איירי אפי' בשדה שלו כיון דלא זכי אליבא דר"א אלא מט' הפקר דאי בעי מפקיר נכסיה והוי עני חזי ליה לאחר שיפקירם אין השדה שלו אלא דבשביל מעני לעני הוצרך רש"י לפ' דבשדה אחר ע"כ וק"ק לפ"ז הו"ל לרש"י לקבוע לקמן גבי מעני לעני ולא ברישא ונקט נמי בלשונו דאלו בעל השדה ל"א ר"א זכה לו וכו' ולר"א ליכא הוכח' משום דר"א ס"ל דאמר תרי מיגו וראיתי לה' דרך המלך שם ע"ד שהקשה כן ותי' וז"ל הא ודאי לק"מ דרש"י ז"ל לא יוכל להכריח זה אלא מדר"א דאית ליה האי דרשה לא תלקט להזהיר עני על שלו אבל לרבנן לק"ח דאינהו לא דרשי ליה להאי דרשה כדאמר בהדיא בגיטין די"א ע"ש [א"מ אשתמטתיה לה' ז"ל דברי התוס' לקמן ד' י"ב ע"א ד"ה ואבוה וכו' שכתב דרבנן נמי אית להו להאי דרשה ותרתי ש"מ ודבריהם מוכרחים דאל"כ לא הק' הגמרא שם מידי ע"ש עכ"ה] ודבריו תמוהים דאי איתא דלרבנן איכא לפרושי בבע"ה עצמו א"כ אמאי הוצרך רש"י לומר דאיירי באדם אחר דלעולם בבע"ה עצמו וטעמא דר"א משום תרי מיגו דאי בעי מפקיר גם שדה זו וחזי ליה זכי נמי לאחריני ובעני לעני מודו רבנן דזכי ליה משום דליכא אלא חד מיגו ול"ל דרשה זו להזהיר עני וכו' וצ"ע:

ובעיקר דברי רש"י לכאורה דסותרין אהדדי דהכא פי' דאיירי באדם אחר ובגיטין פי' דאיירי בבע"ה עצמו ונראה דהתם מפ' כן משום דעדיין הגמ' שם לא ידע דרשה זו מדפריך ולר"א לא תלקט מאי עביד