מאורות נתן כ

המקנה שדה לא' ומטלטלין לא' דפסק אם תפס לאחר שחזר בו המקנה אין מוציאין מידו משו' דבעיא דלא איפשיט' היא וה"נ בעיא דלא איפשיט' היא והניח בצ"ע עיין שם ולפעד"ן ליישב דרבינו ס"ל כיון דקי"ל דכליו של מוכר אפי' ברשות לוקח ל"ק ה"ה משיכה בכליו של מוכר לא מהני כסברת מקצת רבואות' דס"ל כן והביא אותם הריטב"א ז"ל הכא והב"י ז"ל בסי' כ' בשם הרמב"ן ז"ל דהא בהא תליא כיון דכלי דמוכר לא מהני ברשות לוקח משום דהוי כליו כחצירו כן משיכה נמי לא מהניא בכליו של מוכר דמשיכה לא מהניא בחצירו של מוכר אלא בחצר של שניהם ומה שדחו המפ' ס"ז מכ"מ עיין בא"ז בבתר' שם ויתיישב לך הכל א"כ ק' מאי קא בעי הכא ר"א אי מהני משיכת בהמה או לא דהא ודאי דל"ק א"ו דר"א דקא בעי אית ליה כמו דס"ד בבתרא התם דכליו של מוכר קונה בו לוקח א"כ ה"ה משיכה בכליו של מוכר מהני ולפיכך קא בעי משיכת בהמה מהניא לגבי כלים או לא מאחר דמשיכת הבהמה והכלים אינה שוה כמ"ש התוספות ודוקא במשוך בהמה הוא דמבע"ל אבל אי א"ל קני בהמה וקני כלים שעליה אם כפותה קני מטעם חצירו ואי לא כפותה ל"ק משום דלשון קני משמע מט' חצר אבל אי א"ל משוך וכו' לא הוי חצירו אע"ג דמושלת לו כמ"ש התוס' בתי' הא' ע"ש א"כ לדידן דקי"ל דכליו של מוכר ברשות לוקח ל"ק לוקח ה"ה משיכה בכליו של לוקח ל"ק ומש"ה כת' בפ"ד דאין כליו של מוכר קונה ללוקח בסתם משמע בכל ענין בין במשיכה בין מדין חצר א"כ ממילא נדחית בעיא דר"א דהא אפי' משיכה גמורה בכליו של לוקח ל"ק כ"ש משיכת בהמה דאין שוה בכלים ואפשר שזה כונת הגמרא דאמר והילכתא בכפותה די"ל אמאי מתרץ בלשון והילכתא כיון דלא איפשיט' בעיין וכן דקדק בש"מ ע"ש ולפ"ז א"ש דז"כ הגמרא והילכתא דל"ק אלא אי א"ל קני בהמה וקני כלים שעליה ובכפות' אבל אי א"ל משוך וכו' ל"ק משום דס"ל לגמרא דמשיכה בכליו של מוכר ל"ק דלא כר"א ואתי פסק רבינו על נכון ואפשר שזה כונת ה"ה ז"ל שכתב בסיד וז"ל אפי' כפות' ל"ק כלים דהא חצירו של מוכר היא וכו' די"ל אמאי איצטריך לזה דזה מוכרח בגמרא מדבעי אי מהני משיכה אי לא משמע דל"ק מדין חצר דאל"ה מאי קא בעי ת"ל דקני מדין חצר וא"כ מה בא להשמיענו ה"ה ז"ל בדברי רבינו אבל לפי מ"ש א"ש דס"ל דר"א דקא בעי כן ס"ל דלוקח קונה בכליו של מוכר אבל רבינו דס"ל דאינו קונה בכליו של מוכר ודאי דל"ק במשוך וכו' דהא חצירו של מוכר היא והיאך תקנה ללוקח לא מדין משיכה ולא מדין חצר והראיה לזה מדלא כתב ה"ה ז"ל דהיא בעיא ולא איפשיט' כדרכו בכ"מ א"ו דס"ל כמ"ש ובמ"ש שזה כונת הגמרא דקאמר והילכתא בכפות' י"ל מה שהק' ה"ה ז"ל לקמן בפ"ד במ"ש רבינו כשם שאין כליו של לוקח קונין לו ברשות מוכר כך אין כליו של מוכר קונין ללוקח ברשות לוקח ותמה עליו ה"ה שאותן הסוגיות אליב' דמ"ד כליו של לוקח וכו' והכ"מ ז"ל כתב דעת רבינו דנקיטינן כר"ה דפשט דכליו של לוקח ברשות מוכר ל"ק ונקיטינן נמי באוקמת' דמר בר ר"א דכליו של מוכר ברשו' לוקח ל"ק דתרתי בעי' וכו' עכ"ל ולכאורה י"ל מנ"ל לרבי' דבעינן תרתי אבל לפמ"ש א"ש דרבינו גריס התם דפשיט ר"ה דכליו של לוקח ברשות מוכר ל"ק כמו שהביא גי' זו בב"י ע"ש והגמרא הכא אמר והילכת' בכפות' ר"ל דוקא בכה"ג הוא דקנה אבל אי א"ל משיך בהמה וקני כלים שעליה ל"ק מט' דכליו של מוכר ברשות לוקח ל"ק לפיכך פסק רבינו כר"ה וכסתמ' דגמרא דהכא ודו"ק:

תוס' ד"ה משוך בהמה וכו' א"נ אי הוה בעי קני וכו' עכ"ל הק' מהרש"א ז"ל דא"כ מאי פריך וכו' ותי' דרבא ס"ל כיון דמתורת חצר ל"ק מתורת משיכה נמי ל"ק כיון דמהלכת היא ולא שייכא בכלים עכ"ד ונ"ל לפ"ד הלוך הסוגיא כך הוא דרבא הבין מדקא בעי במשוך וכו' מכלל דאי א"ל קני בהמה וכו' קני מדין חצר ומש"ה הק' חצר מהלכת היא ול"ק א"כ גם במשוך בהמה וכו' לא תיבעי כיון דל"ק מדין חצר ל"ק נמי מדין משיכה ומשני דאיירי בכפות' דקונה מדין חצר א"כ גם בעיא דר"א נמי בכפות' כיון דכה"ג קני מדין חצר אי א"ל קני בהמה וכו' קני נמי מדין משיכה ומש"ה מבע"ל במשוך אי קני או לא אך לכאורה ק' שהרי התוס' כתבו בתחילת דבריהם דמבע"ל כיון דמשיכת הבהמה שהולכת מעצמה לא שייכא בכלים לא יקנה וכו' ואי איירי בכפותה הרי משיכת הבהמה והכלים שוין מיהו עיין להרא"ש ז"ל שכתב וז"ל אבל משיכת הבהמה ע"י הילוך ומשיכת הכלים על ידי גרירה ואע"ג דבכפותה איירי מ"מ סתם קניית הבהמה ע"י הילוך ע"ש א"כ זה ג"כ כונת התוס' הכא ועיין במהרמ"ש ז"ל ודו"ק:

רש"י ד"ה מי שליקט את הפאה אדם בעלמא וכו' עיין להר"ש במסכת פאה פ"ד מ' ט' שדחה דברי רש"י מהירושלמי ע"ש ולכאורה דברי הר"ש ז"ל אינם מובנים דמתחילה הביא הא דדרשי' בגיטין לר"א לא תלקט להזהיר עני על שלו וזה עיקר הכריח רש"י הכא ואח"כ הק' עליו מהירושלמי דמשמע אפי' בעל השדה יכול לזכות לעני א"כ ע"כ דהירושלמי פליג אגמרא דידן ומאי מק' על רש"י ונ"ל דהר"ש ס"ל דהירושלמי אית ליה האי דרשה דגיטין אלא דס"ל דדוקא בעוד השדה שלו הוא דמוזהר ליתן אבל אי בעי מפקיר נכסיה ושדה זו בכלל והדר זכי בה מודה דבעל השדה יכול לזכות בלקט לפיכך פי' מתניתין דפ"ה דר"א לדבריהם דרבנן קאמר ואע"ג דאמר בחולין ד' קל"ד ע"ב המפקיר כרמו ולמחר השכים ובצרו דחייב בלקט שכחה ופאה ופטור מהמעשרות שאני התם דאיירי דלמחר זכה בגוף השדה דהוי השדה שלו וחייב בלשו"ף אבל אי בעי מפקיר את השדה ואת נכסיו ואח"כ יחזור ויזכה במה שגדל בגוף השדה פטור וכ"כ התוס' בתמורה ד"ו ד"ה המפקיר וכו' וכ"כ הריטב"א ז"ל הכא הובא בש"מ וז"ל ובתוס' דחו ראיה זו דאנן הכי אמרי' דאי בעי מפקיר נכסי' ושדה זו בכלל ההפקר ושוב אינו מוזהר עליה ולהכי חזיא ליה ואע"פ שאמר שהמפקיר כרמו ולמחר השכים ובצרו חייב בפאה התם הוא לפי שחזר וזכה בו אבל בכאן שלא חזר וזכה בו אינו מוזהר עליו עכ"ד ונראה דכונתו כמ"ש אמנם לפ"ז צ"ל דהירוש' אית ליה דדרשה זו דגיטין דוקא לר"א אבל לרבנן ל"ל דרשה זו שהרי בירושלמי דפאה גבי מתניתין דמי שליקט את הפאה איתא הכי ריב"ל אמר בבע"ה עשיר נחלקו אבל בבע"ה עני מאחר שהוא ראוי ליטול זכה ע"כ ואי איתא דרבנן אית להו דרשה זו דעני מוזהר על שלו א"כ איך מצי לזכות בע"ה בעצמו דהא רבנן אית להו תרי מיגו לא אמרינן א"ו דדרשה זו לא אתיא אלא לר"א ולפ"ז מתני' דפ"ה מ"ה דקתני ב' שקבלו את השדה באריסות זה נותן לזה חלקו מעשר עני וזה נותן לזה חלקו מע"ע אתי' כר"א דוקא ודלא כהתי"ט ז"ל שם מיהו ק' דא"כ מתניתין אתיא דלא כהלכת' דר"א שמותי הוא ולית הילכת' כותיה:

ברם ראיתי בירושלמי בסוף פ"ק דפאה דהביא דרשה זו לא תלקט להזהיר עני על שלו לר"י הנשיא וכן ר' ס"ל כן מדפריך התם ומ"ט דר' וכו' א"כ מתני'