מאורות נתן יט

יאוד' ידע מימר' דשמואל דאמר מוסירה אינה קונה במציאה מדהשיב לעיל לר' יוסף רו"ש דאמרי תרוייהו וכו' א"כ מוסירה גבי מציאה אינה מעלה ואינה מורדת וא"ת דס"ל אע"ג דכ"א לחודיה לא מהני מ"מ בהצטרפות ב' מהני ומש"ה בעי לגבי מנהיג מי עדיף א"כ לא פשיט כלום מיושב וצ"ע:

והרב זרע יצחק ז"ל וכן ראיתי לאדוני אבי ז"ל דכתב דכונת רש"י ז"ל הא דקאמר ת"ש א' רכוב חמור וכו' הוא בא להחזיק הא דמותיב תחלה ממתניתין דקתני או שהיה א' רכוב וא' מנהיג וכו' ודחי ליה במנהיג ברגליו השתא מוכח ליה מהאי ברייתא דרכוב לחודיה קני אפי' שאינו מנהיג ברגליו וכיון שכן מתניתין נמי דקתני א' רכוב וכו' לא איירי במנהיג ברגליו וכיון דשלא במקום מנהיג קני כולה מקום מנהיג במתניתין הוי מוחזק ופלגי וז"כ רש"י שכתב במקום מנהיג פלגי ר"ל דהוי מוחזק אבל אי הוה א' רוכב וא' מנהיג ביחד אכתי ס' הוא וכו' ע"ש ולא נתקררה דעתי בזה ס"ס מאי איצטריך רש"י לזה שתחזור הקושיה ממתניתין והו"ל לפ' בפשיטות דמק' מהאי ברייתא דקתני רכוב קני ותיובת' לר' יאוד' דפשט רוכב מיושב כמו שפי' לעיל וראיתי בש"מ שפי' כדרך הנז' דת"ש זו להחזיק פירכא דמתניתין דלעיל אלא שהוסיפו דפרכת מתניתין דלעיל מא' רכוב וא' מנהיג דמשמע דרכוב במקום מנהיג קנו ב' ודלא כהתוס' דפי' טעם דמתניתין משום חזקה וא"ש מה שהקשינו אבל ק"ל דזה היפך רש"י ז"ל בעצמו שפי' לעיל תיובת' דר' יאוד' דפשיט רוכב מיושב משמע דפרכת הגמרא לר"י דוקא דרצה לפשוט מיושב ולפ"ד אתיא פרכת הגמרא אפי' לשמואל דאמ' א' קנה וא' ל"ק דלא שייך לאוקמיה דא' ל"ק בשום צד אי במנהיג לחודיה ליכא מאן דס"ל דמנהיג ל"ק כמו שפריך הגמר' לעיל ואי ברכוב לא איפש' דהא מברייתא זו משמע דקני ואי תרוייהו ביחד ממתניתין משמע דקנו ב' וצ"ע:

וראיתי בש"מ שהביא משם הגליון וז"ל פירש"י ש"מ רכוב קני שלא במקום מנהיג פי' במקום שאינו מנהיג ברגליו קנה כוליה אלמא אזלא מחמתיה א"כ במקום שהוא מנהיג ברגליו פלגי עם המנהיג לכל הפחות וכו' ע"ש והוא תמוה חד' מה רוצה רש"י להרויח בזה ועוד דאין זה תלוי בזה דאפי' תאמר דרכוב ל"ק רכוב ומנהיג ברגליו פלגי כמו שמשני הגמרא לעיל וצ"ע:

ולפעד"ן לפי מ"ש לעיל בגמרא דמאי דהוה מבע"ל אי רכוב עדיף וכו' הוא לפי מאי דס"ד דשמואל דאמר א' קונה וא' ל"ק איירי ברכוב גבי מנהי' אבל לפי מאי דפשיט דשמואל איירי ברכוב לחודיה אז ודאי אי אמרינן רכוב קני גם גבי מנהיג הדין כן ופלגי כי הדדי א"כ מאחר דהוכיח ר"י לעיל דשמואל איירי ברכוב לחודיה א"כ ודאי ליכא למבעי מי עדיף ות"ש זה בא להכחיש מימרא דשמואל דאמ' א' קני וא' ל"ק וא"ת מנ"ל לרש"י לפ' כן אימא דבא להכחיש פשיטות דר"י דפשיט מיושב ואימ' דאיכא חילוק בין יושב לרוכב ולעולם רוכב לחודיה קנה וגבי מנהיג איירי שמואל והבעיא במקומה עומדת ונראה דרש"י ס"ל מדלא קאמר מותיבי כמ"ש לעי' משמע דהגמרא הודה לו דפשיטות דר"י אמת דדמי רוכב ליושב ות"ש זה בא לסתור מימרא דשמואל וכן ראיתי להרא"ש ז"ל הובא בש"מ שפי' כונת רש"י כדכתיב' אלא שדבריו סתומים קצת וכונתו כמ"ש ודו"ק:

ע"ב גמ' וחצר מהלכת ל"ק וכו' ראיתי בש"מ שכתב בשם הרשב"א וז"ל הא דאקשינן הכא ובכ"מ חצר מהלכת היא וכו' תמיהא לי והלא חצר משום שליחות איתרבאי כדאי' לקמן וכ"כ הרי"ף ושליח הא נייד בשלמא חצר דאשה דאיתרבאי משים יד איכא למימר מה ידה דנייח אף חצירה דנייח אבל גבר' דאיתרבאי משליחות מ"ט לא וכו' והריטב"א ז"ל שם תי' וז"ל וחצר המהלכת ל"ק פי' כשמהלכת שלא לדעת בעליה דומיא דבהמה הילכך אפילו למ"ד חצר משום שליחות איתרבאי לא דמיא לשליחות כי השליח אינו מהלך אלא לדעת שולחו בעודו שליח וכו' עכ"ל וראיתי לא"א ז"ל שהקשה עליו וז"ל וק"ל לפי' הריטב"א ז"ל א"כ מאי ק"ל הכא אלא מעתה היתה מהלכת בר"ה וזרק לה גט וכו' או לתוך קלתה ה"נ דלא מגרשה ומאי פריך קלתה שאני דאינה הולכת אלא לדעתה וצ"ע ונ"ל דל"ק דהריטב"א ז"ל ס"ל דבגט בעינן חצר דנייח' ממש משים דגבי גט כ"ע ס"ל דאיתרבאי מידה כדאי' לקמן ד"י ע"ב א"כ בעי' דומיה דידה וע"כ לא כתב הריטב"א דחצר המהלכת לדעת בעליה מהני אלא בדעלמ' דילפי' לה משליחו' ושליח מהלך לדעת שולחו אבל גבי גט בעינן דומיא דידה ממש והגמרא הכי פריך אלא מעתה פי' לדידך דאמר' חצר מהלכת שלא לדעת בעליה ל"ק משים דבעינן דומיא דשליח א"כ גבי גט דילפי' לה מידה בעינן דומיא דידה דנייח' היתה מהלכת בר"ה וכו' מיהו כ"ז לא יתכן אלא א"ת דידה אינה מהלכת כלל אמנם ראיתי להריטב"א ז"ל בעצמו בגיטין ד' כ"א שהק' משם התוס' מאי פריך בגמ' חצר מהלכת וכו' והא חצר מידה איתרבאי וידה מהלכת היא ותי' דידה אינה מהלכת אלא לדעתה ואינה משתמרת אלא לדעתה דומיא דחצר שאינה מהלכת אבל חצר מהלכת שמהלכת שלא לדעתה ומשתמרת שלא לדעתה לא דמיא כלל לידה ע"כ וכ"כ שם הר"ן ז"ל א"כ לפ"ז חזרה קו' א"א ז"ל לדוכת' וכן ראיתי להשע"ה ז"ל פ"ה מה' גירושין דין י"ז שהק' כן והניח' בצ"ע ע"ש ונ"ל דאפשר לחלק בין ידה לקלתה דידה אינה מהלכת אלא לדעתה ומשמרת לדעתה משום כיון דמונח בידה לא מצי אח' ליקח מידה אבל קלתה דמונח על ראשה אפשר שיבא א' מאחריה ויקח מה שבתוכה והיא לא תרגיש א"כ הוי חצר שאינה משתמרת לדעתה והוי כמו חצר מהלכת דל"ק ומשני קלתה מינח נייח' ואיהי דקא משגי' מתות' וכיון דהיא מינח נייח' הוי כמו חצר שאינה מהלכת וקנתה דומיא דספינה א"נ ידה אינה מהלכת אלא לדעתה אבל קלתה אינה מהלכת לדעתה כיון דאינה מחוברת בגופה כי לפעמים שוכחת שקלתה בראשה ויוצאה לחוץ וא"כ הויא מהלכת שלא לדעתה ועיין להרא"ש בפ' הזורק ד' ע"ח ולהריטב"א בחי' לכאן שתי' בע"א ע"ש:

ואגב יש לעמוד במה שהקשה השע"ה ז"ל שם על הלח"מ וז"ל ואכתי ק' דאמאי לא פריך בפשיטו' דנגזור ישן אטו נעור דאינו גט מן התורה וכו' וא"כ אמאי איצטריך לאתויי ההיא דרבא ע"ש ונ"ל דכונת הלח"מ כך דאי לאו דרבא הו"א עומד ואינו מהלך והיא עומדת ע"ג דמגורשת דהוי כמו כפות דהוי משתמר לדעתה אם היא עומדת ע"ג כמו שכת' רבינו ובהא הוא דאמ' רבא דנעור אינו גט ר"ל מדרבנן וא"כ לא שייך להק' נגזור ישן אטו נעור כיון דנעור דאינו גט הוא מדרבנן אבל מדרבא דאמר דעומדת ל"ק ואפי' היא משתמרת משום דהוי כמו מהלכת א"כ נגזור בישן נמי ודו"ק:

שם והלכת' בכפותה וכו' הנה הרמב"ם ז"ל פ"ג מה' מכירה דין י"ד פסק דל"ק עד שימשוך הכלים עצמן ע"ש והק' עליו הלח"מ ז"ל אמאי פסק בפשיטות דל"ק כיון דבעיא לא איפשיט' היא והול"ל אם תפש לא מפקי' מניה כמו שרגיל לפסוק בכ"מ וא' מהם לעיל בפ' זה