מאורות נתן יח

בא"ד וכן לעיל דקאמר אילימא מהא דב' אוחזין וכו' עכ"ל ר"ל דק"ל מאחר דהשתא ב' תפוסים בה ואית ליה ב' שהגביהו לא קנו א"כ אפי' כ"א אומ' דהוא לבדו שקנאה לא קנו דאיתרע דבריהם לזה אמרו דהתם נמי מטעם דכ"א קונה לבדו וכ"א מודה לחבירו דלא הגביהו ב' ביחד א"כ אע"ג דהשתא ב' תופסים בה מיקרו מוחזקים ודו"ק:

בד"ה מ"ד רכוב עדיף וכו' וא"ת וכו' וי"ל וכו' עיין במ"ש מהרש"א במ"ב ולפמ"ש בגמרא א"ש דהא דס"ד לומר דא' עדיף מחבירו היינו מעיקר' דס"ד דשמואל מיירי ברכוב במקום מנהיג וע"כ א' מהם עדיף ומש"ה בעי איזהו עדיף דב' שקולות אבל אחר דפשיט דשמואל איירי ברכוב לחודיה ומנהיג לחודיה א"כ לר"מ דס"ל דרכוב קני ומנהיג קני ודאי דב' כי הדדי נינהו ואין להסתפק מי עדיף וק"ל:

שם גמ' ת"ש ב' שהיו מושכין וכו' ראיתי בש"מ שהביא משם רבו וז"ל והנכון שהכל מק' א' וה"ק בשלמא אם הייתי אומר דהא מני ר"מ ושמואל דאמר אליבא דרבנן א"כ שמעי' דהויא פלוגתא דתנאי וכל משנה או ברייתא דמשמע מינה דרכוב קני ר"מ היא וכל משנה או ברייתא דמינה משמע דרכוב לא קני רבנן היא ומדלא תרצה הכי משמע דס"ל דכ"ע רכוב ל"ק ת"ש מהא דרכוב לא קני ומהא דלקמן דרכוב קני משמע דאיכא פלוגתא ומתרץ לתרווייהו עכ"ד ולא הבנתי דבריו דהא ודאי שמואל לא אתי אלא כרבנן דלר"מ דס"ל יושב לוקה כ"ש רכוב דקני כדאמר בגמרא רק לרבנן דס"ל דיושב לא לקי ס"ל לשמואל דרכוב נמי לא קני ומש"ה פריך ליה לעיל ממתני' דאפי' לרבנן נמי רכוב קני אבל ודאי שמואל לא אתי אלא כרבנן ואם המק' ניחה ליה דפלוגתא דתנאי היא א"כ גם לשמואל נמי נימא הכי וק"ל:

דף ט' ע"א גמר' א"ד הנהגה בגמל וכו' הנה הרא"ש ז"ל כתב אע"ג דכל זה הוא למ"ד רכוב קנה מ"מ סברת הגמרא אמת היא אפילו למ"ד רכוב לא קנה דאין בהמה נקנית אלא כמו שרגילין בהנהגתה הילכך אם הפך הוי הדבר בס' וגבי מו"מ או מתנה אוקי ממונא בחזקת מריה קמא במציאה והפקיר קנו שניהם ע"כ וי"ל אמאי לא פסק כלישנא בתר' וס"ל דוקא הנהגה בגמל דלא מהני אבל משיכה בחמור קני וכ"פ והוא ז"ל בפסחים ד"ו ע"א כל"ב ע"ש אמנם עיין לה' יד מלאכי ז"ל בכללי לישנא בתרא שכתב דלא אמרי' לכלל זה אלא דוק' היכ' דלא איתמר ל"ק בא"ד אבל היכא דאיתמ' ל"ק ול"ב בא"ד ליתא לכלל זה א"כ לפ"ז א"ש דהכא איתמ' בא"ד בב' הלישנות אבל הרמב"ם ז"ל בהלכות גזילה פי"ז פסק כל"ב וכ"כ ה"ה ומרן ז"ל שם וק' שמרן ז"ל בה' ק"פ פ"ח ה' ד' וכן ה"ה ז"ל בה' שבת ה"ז כתב דרבינו ס"ל מאחר דהש"ס הביא ב' א"ד וא"ד הוי הדבר בס' ע"ש דהיפך דבריהם דהכא וצ"ע:

אמנם הראב"ד ז"ל ס"ל כהרא"ש דהוי הדבר בס' והא דכתב ה"ה ז"ל דהיתה לו גיר' אחרת בדברי רבינו נר' משום דאי כונת הראב"ד ז"ל להשיג על רבינו במאי דכתב משיכה בחמור קניא א"כ למה לו להאריך כולי האי שהמשיכה והנהגה תרווייהו משיכה מעליית' נינהו הו"ל להשיג בקיצור מנ"ל לפסוק כהאי לישנא ומדהאריך כולי האי משמע דהיה לו גי' אחרת בדברי רבינו דמנהיג אינו קונה. אפילו בחמור וגי' זו הביא אות' בא"ז ע"ש. ומ"ש מרן שם ותימא על רבינו למה לא פסק בהלכות מכירה דהנהגה קונה ע"ש נ"ל דרבינו סמך על מ"ש שם או שרכב עליה קנה משום דהוי הנהגה מועטת דאזלא מחמתיה קצת כמ"ש לעיל בגמרא א"כ כ"ש הנהגה דאזלא מחמתיה טובא:

ועפ"ד הרא"ש הנ"ל אפשר ליישב דברי הרמב"ם ז"ל שם שכת' היה א' רוכב וא' תופס במוסירה הרוכב קנה הבהמה והמוסירה שעל לחי החמור וכו' והק' הב"י ז"ל בסי' קצ"ו וכן הב"ח והדרישה ז"ל שם דבגמ' לא אמרינן הכי אלא למ"ד רכוב ל"ק אבל הרמב"ם כמ"ד רכוב קני הו"ל למימר דרכוב לא קנה המוסירה ומכח זה כתב דהרמב"ם לא גריס א"ה וכו' ע"ש ולפ"ד הרא"ש א"ש דאע"ג דבגמרא לא אמרו הכי אלא למ"ד רכוב ל"ק ח"מ סברת הגמרא אמת היא ואפילו למ"ד רכוב קני כמ"ש הרא"ש וצ"ע על הרבנים הנז' אמאי לא תירצו הכי בפשיטות [א"מ ול"נ דוקא הכא הוא דכתב הרא"ש דאע"ג דס"ד דהברייתא אתא למעוטי רכוב דל"ק מ"מ אחר דמשני דאת' למעוטי חד צד דל"ק איכא למימ' דגם למ"ד רכוב ל"ק אתא נמי למעוטי חד צד דל"ק דסברא זו אמת היא אבל לקמן דאורמיה לבריית' במנהיג ברגליו ומק' א"ה נקני נמי רכוב במוסירה משמע דוקא במנהיג ברגליו הוא דקני במוסירה אבל רכוב לחודיה אפי' למ"ד דקני אינו קונה במוסירה ומש"ה הק' שפיר על הרמב"ם והוצרכו לומר דל"נ א"ה וכו' עכ"ה]:

שם אלא במו"מ עסיקינן דאמר ליה קני וכו' משמע מכאן דאי לא א"ל שיקנה כדרך כל אדם אה"נ דקונה דמאי דעבד עבד ולעיל דקאמר דאם הנהיג בגמל ומשך בחמור דס' דאין א' מהם קני כיון דאין דרכו בכך ולא אמרינן מאי דעבד עבד עיין בדרישה ח"מ סי' קצ"ז ס"ק י"ב מה שתי' אמנם מה שסיים ה' שם וכת' דרי"ו ז"ל ס"ל דהא דאמר לעיל הנהגה בגמל ומשיכה בחמור א' מהם ל"ק במו"מ דוקא אבל במציאה קני בכל ענין וס"ל דהא דאמר תלמודא אלא במו"מ דא"ל קני וכו' אין פי' שא"ל כן בפי' אלא ס"ל דמסתמא כא"ל דמי דמסתמ' דעת המוכר שיקנה כדרך שבני אדם קונין וכו' ע"ש וק"ל א"כ מאי קא פשיט לעיל מברייתא דא' מושך וא' מנהיג דרכוב ל"ק אימא לעולם גבי מציאה רכוב קני משום דאפי' שלא כדרך קניה קנה בכ"מ וברייתא במו"מ איירי דבעי' כדרך קניה ורכוב אינו דרך קנית הבהמה בכך לפיכך אינה נקנית ברכיבה לכן נראה עיקר דגם רי"ו ז"ל ס"ל דאיכא חילוק בין דבר שראוי לקנות בו ומשום זילות' הוא שאין דרכו בכך כגון רכוב בעיר אה"נ אם רכב ולא חש לזילות' מהני אבל דבר שאין דרך לקנות בו כלל אה"נ אם עבד לא קנה ואין חילוק בין מו"מ למציאה אלא במו"מ במקום שא"ל קני וכו' בעינן כדרך הקונין אבל גבי מציא' דליכא מי שיאמר לו כן קנה ורי"ו שכתב במציאה בין הנהגה בגמל בין משיכה בחמור תרוייהו קנו הוא משום ס' והו"ל הוא מוחזק וכמ"ש הרא"ש אבל מדלא הביא דברי הגמרא שאמר דא"ל קני וכו' משמע כדברי הדרישה ז"ל וצ"ע:

רש"י ד"ה ש"מ רכוב קני שלא במקום מנהיג וכיון וכו' במקום מנהיג וכו' עכ"ל לשון זה נתחבטו בו קמאי דקמאי וראיתי למהרש"א ז"ל שפי' דרש"י משמע ליה דרכוב במקום מנהיג בעי למפשט ולעיל נמי ממתניתין דא' רכוב וא' מנהיג בעי למפשט דרכוב במקום מנהיג פלגי ולעיל דפסיק' ליה ברכוב לחודיה דקני ואפ"ה במקום מנהיג קאמר א"ד מנהיג עדיף היינו ברכוב ותופס במוסירה וכו' ט"ש ואין דבריו מובנים דהיכי ס"ד לומר דס"ל דרכוב לחודיה ל"ק ותפוס במוסירה קני דהא ר'