מאורות נתן טז

דהרא"ש ז"ל פי' לעיל הובא בא"ז גבי צריכות' דגמ' כך דאי תנא מו"מ הו"א התם הוא דרמו רבנן עליה שבועה משום דמורי התיר' ואומר מאחר דנקט מעות ממני אפשר דנתרצה לי ולא לו והוי כולה שלי לפיכך רמינן שבועה עליהם כדי שיודו מי הוא שנתן מדעתיה ומי הוא בע"כ וודאי לא נתרצה אלא למי שנתן מדעתיה ע"ש ועיין במ"ש מהרש"א ז"ל ובעיקר הקו' נ"ל דאינה קו' כמ"ש הרמב"ם ז"ל פ"ט מהלכות טוען והש"ע סי' קל"ח ס"ק ד' דוקא דבר שנפסד הוא דאמר דחולקין אותן בדמים אבל דבר שאינו נפסד אם יחלוקו חולקין אותו ממש א"כ מתניתין דקתני גבי מו"מ זה אומר כולה שלי וזה אומר כולה שלי שלי דקתני ישבעו ויחלוקו אפשר דאיירי בדבר שאינו נפסד כשחולקין אותו דעיקר רבות' דמתני' הוא לומר אפי' גבי מו"מ חולקין בשבועה ודו"ק:

דף ח' ע"א גמ' תדע שאילו אמ' לשלוחו צא וגנוב לי וכו' הק' בש"מ ז"ל משם רבו מאי קא מייתי ראיה מכאן דמגביה מציאה לחבירו לא קנה חבירו דהתם הוא דאמרי' דהמשלח פטור משום דאשלד"ע וכו' ותי' לחד תי' וז"ל א"נ י"ל דאם אית' דהמגביה מציאה לחבירו קנה חבירו לא הו"ל לחייב השליח דנהי דנפטר המשלח מכפל משום דאשלד"ע מ"מ לצרכו הגביה ולא לצורך עצמו והוה לן לפטור השליח מכפל אלא כיון דמחייב ליה משמע דבעלמא נמי המגביה מציאה לחבירו לא קנה חבירו עכ"ד וק"ק דזה לא מסתבר כיון דאשלד"ע חייב השליח אפי' בכפל והט' כמ"ש רש"י ז"ל בקידושין ד' מ"ב דאין חייב שולחו משום דהוי דבר שיש בו עבירה ואשלד"ע אלא הרי הוא כעושה מאליו א"כ אם א"ל צא וגנוב לי וגנב חייב השליח דהוי כמו שגנב מאליו לעצמו וחייב בתשלומי כפל וכן קתני מתני' בב"ק ד' נ"ט השולח את הבעירה ביד פקח הפקח חייב וכן במעילה ד' כ"א קתני נזכר בעל הבית ולא נזכר שליח מעל ואע"ג דהתם לא עביד שליח אלא לצורך המשלח וצ"ע. אמנם העיקר נ"ל כתי' הא' דראיה זו אינה לעיקר הדין דהמגביה מציאה לחבירו לא קנה חבירו אלא לענין דאמר מגו דזכי לנפשיה זכי לחבריה ע"ש ונ"ל דז"ט דפסקו הפוסקים כמ"ד המגביה מציאה לחבירו קנה חבירו משום דרבא כותיה ס"ל והכא דחייה בעלמא אבל לתי' הנ"ל דרבא מביא ראיה לעיקר הדין דלא קנה א"כ ודאי דהכי ס"ל והו"ל לפסוק כותיה דהוא בתרא:

כתב הרמב"ם ז"ל פי"ז מהלכות גזילה המגביה מציאה לחבירו קנה חבירו ואע"פ שלא אמר לו כלום זכה בה ע"ש וכ"כ בש"מ משם רבו ונ"ל דיצא לו זה מדאמ' לקמן דרמב"ח דייק כן מדקתני במתני' בזמן שהן מודים חולקין וכו' משמע אפילו לא אמר לו כלום קנאוה ב' מטעם דכ"א הגביה לצורכו ולצורך חבירו דאלת"ה לא קנה אפילו לעצמו משום דמה שביד חבירו הוי כמונח ע"ג קרקע ולא ניח"ל למימר דמתניתין איירי ששניהם מודין שאומר ראובן אני הגביתי מחצית הטלית לעצמי והחצי הב' לצורך שמעון כאשר ציוני וכן שמעון טוען כן וכ"כ בש"מ משם הר"ר יהונתן ז"ל משום דמתני' סתמא קתני ואפשר דז"כ מרן ז"ל בסי' רס"ט שכתב שהביא דברי הרמב"ם ז"ל וכ"מ בגמרא ע"כ ולכאורה ד"ז לא הוזכר בגמרה אבל לפמ"ש א"ש וק"ל:

תוס' ד"ה ושותפין שגנבו וכו' אלא שותפין שגנבו שהגביהו ב' עכ"ל כתב מהר"ם ז"ל דלאו מברייתא היא אלא מסברא קאמר הגמרא כן ע"ש וי"ל מנ"ל לגמרא ס"ז כדי להביא ראיה דמגו דזכי לנפשיה זכי נמי לחבריה דהא בהא תליא אי אמר' מגו דזכי וכו' ודאי שותפין שגנבו חייבים ואי לא אמרינן מגו אינם חייבים עכנ"ל דלעולם התוספות ס"ל דהגמרא קא מביא ראיה מהברייתא עצמה דקתני ב' שגנבו חייבים ומשמע דאיירי שהגביהו שניהם כאחת וקתני חייבים בכפל ובד' וה' ומשני הא דקתני חייבים סתמא דמשמע אפילו בד' וה' בטבח לדעת חבירו והא דקתני שותפין שגנבו פטורים איירי בטבח שלא מדעת חבירו ודוק' מד' וה' הוא דפטירי משו' דכתי' וטבחו כלו באיסור' אבל בכפל חייבים וכ"כ הריטב"א ז"ל הכא וכ"כ הרמ"ה ז"ל שם וכ"פ הרמב"ם ז"ל פ"ב מה' גנבה דין י"ד ע"ש ודו"ק:

שם בגמ' אלא מסיפא זה אומר כולה שלי וזה אומר חציה שלי וכו' הקשה בס' לחם אבירים ז"ל במתני' מאי קא פריך הא איצטריך לומר דנשבע על ג' חלקים דחיישינן לרמאות ע"ש והרב זרע יצחק ז"ל הכא הביא קושיה זו ותירץ משם קונט' כ"י וכו' ודחה תי' זה מדברי הנ"י ע"ש ונראה ששכח מ"ש הוא בעצמו במתני' שהביא קושיה זו בשם ל"א ותי' הוא שם כמ"ש הכ"י הנזכר וישבו אף לדעת הנ"י ע"ש ועיין לא"א ז"ל במתני' ע"ש:

שם אלא מהא היו ב' רוכבין ע"ג בהמה וכו' הקשה מהר"ם שיף ז"ל הא איצטריך למימר דחולקין לדמי כדאמר לעיל ע"ש ונ"ל דאי משום זה לא הו"ל למתני בבא יתירה לגלוי רישא והו"ל למתני ברישא בהדיא דיחלוקו לדמי ודו"ק:

ע"ב גמ' מנהיג מי איכא מ"ד דלא קני וכו' עיין להתוספות בקידושין ד' כ"ה שדחו פי' רש"י דפי' התם דמוסירה עדיפא ממשיכה מהכ' דהתם שמואל ס"ל דבהמה גסה נקנית במוסירה והא קאמר אליבא דשמואל מנהיג מי איכא מ"ד דלא קני ע"ש וי"ל אמאי לא דחו התוס' פי' רש"י מעיקר מימרא דשמואל עצמו שאמר רכוב ומנהיג א' קני וא' לא קני והיכי קני אפי' א' מהם דהא שמואל קאמר דמסירה אינה קינה במציאה א"כ אפי' רכוב לא אמרי' דקני אלא משו' דאזלא מחמתיה וזה היפך דבריו שאמר מסירה דוקא קונה ולא משיכה וצריך עיון :

שם מוסירה מחבירו קני במציאה ובנכסי הגר לא קני וכו' יש להסתפק גבי מו"מ דאית לן דמסירה קינה ורכוב לחוד לא קני רכוב ותפוס במסירה גבי מנהיג מי עדיף כגון א' שמכר בהמה לב' בני אדם וקדם א' ורכב וא' מנהיג מי עדיף או שמת המוכר ובהמה זו מריבין עליה ב' בני אדם זה אומר אני נתתי המעות וקניתיה ברכיבה וא' אומר אני נתתי המעות וקניתי אותה בהנהגה מי עדיף רוכב עדיף דהא תפיס במוסירה ואע"ג דרוכב לא קני מ"מ עם התפיסה מהני ואיהו עדיף ממנהיג א"ד מנהיג עדיף דאזלא מחמתיה טיב' דהא בעיא דרב יאודא איפשיט' בגמרא מט' דרוכב לא קני ומוסירה לא קניא אבל אי איכא חד צד דמהני לחודיה מצינן למבעי א"כ גבי מו"מ תבעי וכן יש להסתפק לדעת הרי"ף והרמב"ם ז"ל דס"ל דרכיב קני ומוסירה לא קניא בין במו"מ בין במציאה רכיב ומנהיג מי הוא עדיף [א"מ ואין לפשיט ס' זה מדהביא הרי"ף משנתינו כצורתה א' רכוב וא' מנהיג יחלוקו משמע אפי' אינו מנהיג ברגליו אלמא דס"ל דתרוייהו כי הדדי נינהו דאיכא למימר לעולם חד מנייהו עדיף והכא משום דתרוייהו מוחזקים בה וכ"א אומר אני קניתי תחלה וכמ"ש התוספות אבל היכא דאיכא עדים או ב' מודים דתרוייהו כי הדדי זה רכב וזה הנהיג אפשר דמנהיג עדי' או רכוב עדיף עכ"ה] וראיתי לה' תיו"ט ז"ל שכת' דמאן