מאורות נתן טו

זו ועוד דלגי' זו לא א"ש לישנ' דגמ' דקאמ' כמאן דפסיק דמי ואי בתפיס בפחות מג' אי פסיק ליה לא קני דלא חשיב כלי כמ"ש הרמב"ם ז"ל בהלכות כלים ע"ש:

עוד כתב הב"ח דרך אחר ליישב דעת רבינו דרבינו הוק"ל מאי קא פריך ומ"ש מדר"ח וכו' דילמ' הך דרב משרשי' נמי לא איירי אלא בכה"ג דהמקנה יכול לנתקו אצלו א"ו קיים ליה לתלמודא דביכול לנתקו אצלו אפי' לא תפיס גע"ג קנה ע"ש ונ"ל דאי מהא לא אריא משום דאי רב משרשי' איירי בהכי אמאי איצטריך לומר משום דהוי כמאן דפסיק דמי וקני ליה דזה הטעם מורה דאע"ג דאין יכול לנתקו ומש"ה פריך שפיר מ"ש וכו' ודו"ק:

שם אם היתה טלית מוזהבת חולקין וכו' [א"מ עיין במ"ש מהרש"א ז"ל וז"ל ולא דקדק הכא לומר ובשבועה דאפש' דמודו תרוייהו וכו' ע"ש ולא ידעתי אמאי הוצרך לזה דהא עיקר רבות' דרבא הוא לאשמעי' דחולקין כדמסיק מ"ד דא"ל פלוג הכי וכו' אבל לענין שבועה מתניתין היא ואין כאן שום רבותא ואדרבא אי הוה אמר ובשבועה הוה ק"ל ל"ל למימר ובשבועה פשיט' מתניתין היא וכן לעיל דמחוי ר' אבהו ובשבועה הק' הרא"ש ז"ל מאי קמ"ל ומזה הוכיח דאף במאי דתפיס בידיה נמי צריך לישבע ע"ש עכ"ה]:

תוס' ד"ה מפריש עליהן וכו' תימא דבפ"ק וכו' ותו מאי קמ"ל וכו' עכ"ל כתב בא"ז משם רבו וז"ל וי"ל דחד' מתרצת חברתה דס"ד לומר דלא יוכל להפריש עשרה שיין מפני שמפסיד לכהן את המעשר של אלו עשרה שיין שהוא מפריש כיון דבחד הוה סגי קמ"ל וכו' ע"ש והקשה עליו ה' הלכות י"ט ז"ל ד' כ"ב ע"א דהא מ"ב אינו ממתנות כהונה אלא הבעלים מקריבין אותו קרבן והכל הוא לבעלים ואין לכהן בו כלום אלא כלו לבעלים וא"כ מאי הפסד לכהן איכא במ"ב ועוד אפילו את"ל דיש שייכות לכהן איך קאמר מפסיד לכהן וכו' ולא ידעתי למה לא יתחייב ליתן המעשר לכהן הא כיון דקאמ' ר"ן ומעשרם עכ"ל דכממונו חשבינן ליה כיון דאיהו מוחזק ומש"ה חייב לעשר א"כ למה לא יתחייב ליתן המעשר וממ"נ חייב ליתן דאם זה שיצא מעשר בכור הוא של כהן ואם אינו בכור של כהן נמי הוא מדין מעשר יע"ש ולע"ד י"ל דהא דאינו חייב ליתן המעשר ממ"נ משום דבעשרה אלו יש מהם שהוא פט"ח ויש מהם שאינו פט"ח וא"כ העשירי זה שיצא אפשר שאינו פדיון של פט'"ח כלום ולא חל עליו קדושת מ"ב נמי משום שמא יש מהם שהוא בכור ודאי וממילא הנשארים אינם חייבים במעשר דלאו בר חיוב מ"ב כלום והוי העשירי שה חולין ודו"ק:

ד"ה מחוי ר' אבהו וכו' כיון דהכא לאחר שבועה נוטל מה שהוא תופס וכו' עכ"ל וז"ל הרא"ש ז"ל כמאן דפסק דמי כי היכי דחזינן הכא אע"ג דהטלית ביד אחד קני מיהא מה שתופס בידו ע"כ נר' שכונתו כמ"ש התוס' דאע"ג דהטלית ביד כל אחד ואחד והו"ל למימר דחולקין בשוה אפ"ה קאמר כ"א וא' הוי כמאן דפסיק דמי ודלא כה' זרע יצחק ז"ל ע"ש:

שם גמ' נפל ליד דיין וכו' הקשה מהר"ם שיף ז"ל אמאי לא אמרינן כל דאלים גבר וכו' עי"ש ונ"ל דאינה קושיה דרבנן ס"ל כיון דנפל איתרע חזקתו וחיישינן לפירעון משום דאם הוא כשר היה נזהר בו וכן אמרינן לקמן ד' י"ב ע"ב וכ"כ בעל התרומות שער נ"ב ח"ב דאפילו שטר שכתוב בו נאמנות כיון דנפל איתרע שטר' דאי לאו דפרעיה מזהר זהיר בשטריה עש"ב ולר' יוסי אוקמיה שטר' בחזקתיה ולא חייש לפירעון ודו"ק:

ע"ב גמ' ור"י לא חייש לפירעון וכו' והקש' מהרש"א ז"ל במ"ב ואימא דאיירי באינו מקויים וס"ל כר' דמודה בשטר שכתבו צריך לקיימו ולכך לא יחזיר דנאמן לומר שפרע לה במגו דאי בעי אמ' מזוייף ותרץ לחד תי' דא"כ בעודה תחת בעלה אמאי יחזיר לה דהוא נאמן שפרע לה במגו דמזוייף ע"ש ונ"ל דתי' זה אינו מעלה ארוכה בשלמא דאם נתארמלה או נתגרשה מצי' למימר דכבר פרט לה הכתובה וקרע אותה וכתובה זו מזויפת היא אבל אם תחת בעלה לא מצי' למימר כן דלא עביד איניש ליתן כתובה קודם גירושין כמ"ש רש"י ז"ל א"כ ודאי שטר כתובה זו אינו מזוייף והרי הוא בחזקתו ודו"ק:

שם אר"א מחלוקת בשניהם אדוקין וכו' הנה הרי"ף והרמב"ם ז"ל לא פסקו מימרא זו ועיין לה' ג"ת ז"ל ד' קי"ג וראיתי להב"י ז"ל בח"מ סי' ס"ה שכתב וז"ל אבל להרי"ף והרמב"ם ז"ל ק' אפילו נימא דפליגי ושפסק כר"י מ"מ איבעי ליה לפלוגי בין קאי תורף ביה מיצעי להיכא דלא קאי לפיכך כתב ה"ה ז"ל אולי גי' אחרת היתה להם ע"כ ונראה דכונת דבריו דאע"ג דמפ' דר"א ור"י פליגי מ"מ לא פליגי אלא אי קריב לגבי חד מהם דר"א ס"ל דנוטל כ"א מה שבידו ומאן דקריב ליה התורף יקח אותו ור"י ס"ל דחולקין אבל אם זה תופס לטופס וזה לתורף כ"ע מודו דכ"א נוטל מה שבידו וכן פי' ר"ת ז"ל והביאו בא"ז וז"ל ור"י לא חלק אלא בזמן שהתורף באמצע אבל בזמן שהיה זה תופס בתורף וזה בטופס לא חלק וכו' עכ"ד א"כ הו"ל להרי"ף והרמב"ם ז"ל לחלק כן ולזה כתב ואולי גי' אחרת היתה להם וסיים ה' ז"ל וז"ל והתימה על רבינו שדרכו לימשך לדעת הרא"ש ז"ל וכאן נר' דחלוק עליו ע"כ ע"ש ונר' דכונת דבריו דהרא"ש ז"ל לא הביא דין ר"י משמע דס"ל דפליגי כסברת הרמב"ם ז"ל והטור הביא מימרא דר"י וז"ל או ששניהם אוחזין בגליון ואפילו כל התורף קרוב לא' יותר מלחבירו זה ישבע וכו' ויחלוקו וכו' ע"כ הרי לך דס"ל דלא פליגי וזה היפך הרא"ש ז"ל והב"ח חי' לזה דהרא"ש נמי ס"ל דלא פליגי כמו שכתב הטור ודין דר"י רמז אותו במ"ש היו ב' אוחזין בטופס דחולקין דמשמע אפילו תורף קרוב לא' מהם והדרישה ז"ל תירץ באופן אחר דכבר הביא דין ר"י לעיל גבי טלית מוזהבת ע"ש והש"ך ז"ל שם אחר המחילה לא ירד לעומק דברי הב"י והב"ח ז"ל ומש"ה כתב מה שכתב ע"ש ומ"ש הש"ך שם בס"ק מ' לייש' דעת הרמב"ם והרי"ף דבריו סתומים ועיין מ"ש ה' זרע יצחק ז"ל ודו"ק:

וראיתי להגד"ת ז"ל שם שהקשה על מ"ש הב"י ז"ל דהרא"ש פסק כר"א משו' דשקלי וטרו תלמוד' אליבי' ותמה עליו דהא אליבא דר"י נמי שקלי וטרו והא תניא וכו' ע"ש ונ"ל דאינו דומה שקלא וטריא דר"י לר"א משום דאליבא דר"י קא פריך עליה דהיפך ברייתא אע"ג דלית הילכתא כוותיה פריך עליה אבל לר"א דקא פריך על דבריו למ"ל וכי לצור וכו' ומשני לדמי ומביא ראיה לדבריי דיחלוקו לדמי משמע דהכי הילכתא ודו"ק:

שם ויחלוקו נמי דאמר לדמי וכו' כת' מהרש"ל בגליו התוס' מק' לפי מאי דמשני לעיל חד במציאה וחד במו"מ וכו' ומשני דאיירי בנתייקר ולא יתכן וכו' אלא נראה שכ"א מוסיף עליו בדמים ע"ד גוד או אגוד ע"ש ועיין בש"מ שהביא קושיה זו משם הרא"ש ז"ל ותי' ב הי' אלו ומה שדחה מהרש"ל ז"ל נראה דאינה דחיי