מאורות נתן יד

כמו הקשו יהוי של כהן א"כ איך נכנסי' לדיר להתעשר נמצא זה פוטר ממונו בממונו של כהן א"ו דלאו בהא תליא ולעולם בין מוציאין בין אין מוציאין מידו אסורי' בגיזה משום דקדוש' הבאה מאילי' ולא הוי של כהן כל זמן דלא אתא לידי' ומש"ה אפילו אמרי' אין מוציאין מידו נכנסי' לדיר להתעשר ולענין דינא ליכא נפקות' בין רב המנונא ובין ר"ח דלעולם אם תקפו כהן אין מוציאין מידו וכפשט' דברייתא דקתני המע"ה דמשמע בין אם היא ביד כהן בין אם היא ביד ישראל ודו"ק:

דף ז' ע"א גמ' והאר"י גזל ולא נתיאשו הבעלים וכו' הק' בא"ז וז"ל ותו כיון דפשט"ל למק' דדר"י דכל מידי דלאו ברשותי' לא מצי להקדיש מאי קא מבע"ל לעיל ותי' דלא דמי דר"י לבעיין דטלית דהתם תרוייהו אדוקי בה וכל חד מנייהו אית בידי' פלגא ומ"ה איכא למיבעי אי מצי להקדיש כולה הואיל ופלגא בידי' עכ"ל ואין נ"ל דאם אדוק בה מה מהני מ"מ החצי הב' אינו שלו ובעיקר הקו' נ"ל דלעיל קבעי אי אמרי' שתיקתו כהודאה היא והוי שלו א"כ הוי כפקדון שיש לו ביד אחרי' דיכול להקדישו וכמ"ש התוס' לעיל אבל גבי גזל דאית ביה מחלוקת אע"ג דיכול להוציאו בדיינים מ"מ השתא מיהא לא הוי כפקדון ולא מצי להקדיש ודו"ק:

שם גמ' מחוי ר' אבהו ובשבועה וכו' התוס' והרא"ש ז"ל הסכימו דישבע אפי' על מה שבידו אבל הרמב"ם ז"ל פ"ט מה' טוען פסק דלא ישבעו אלא על השאר אבל מה שבידו אינו נשבע כי אם ע"י גלגול ע"ש והק' עליו הרא"ש ז"ל דא"כ מאי קמ"ל ר' אבהו מתני' היא שחולקים בשבועה ע"ש והש"ך ז"ל בסי' קל"ח ס"ק ח' הק' עוד לדעת רבינו מאי קאמר אלא מתניתין וכו' משמע שהבין בשכל א' אוחז בגוף הטלית אלא דפריך אמאי קתני יחלוקו ליתני זה נוטל עד שידו מגעת וכו' ק' שבועה זו דמתני' למה ע"ש ונ"ל לייש' דעת רבינו דהוא ז"ל גריס בגמ' מחוי ר' אבהו והשאר בשבועה אלא מתני' דקתני וכו' ונר' דר' אבהו בא לומר דליכא שבועה אלא בשאר שלא קאמר דמתני' איירי באדוקים בה בשוה ונשבעים על מה שבידם אלא דאיירי בדאינם אדוקים בשוה ונשבעי' דקתני על השאר וז"כ הגמ' דקאמר אלא מתני' דקתני וכו' ר"ל דאי לאו דר"א הו"א מתני' איירי באדוקים בה בשוה לפיכך חולקים בשבועה אלא לר"א דס"ל דליכ' שבוע' אלא על השאר א"כ מתני' דקתני נשבעים ודאי דאיירי דכ"א אוחז בכנף הטלית ואיכא השאר א"כ היכי משכחת לה דחולקים ומשני שפיר דאיירי בתפוס בכרכשת' ועיין בא"ז ודו"ק:

והנה ראיתי להש"ך ז"ל שם ס"ק ד' שכתב וז"ל שאין ביד א' ג' על ג' פי' וכיון שאינו דבר חשוב אין ראוי לומ' עליו שיטלנו קודם חלוקה אבל ודאי אם רוצה ליטלו קודם אף שהוא פחות מג' על ג' הרשות בידו וכ"מ בהרא"ש עכ"ל ונ"ל דאין משמע כן מסתימת לשון הפוסקי' שכתבו יחלוקו משמע אע"ג דרוצה ליקח מה שבידו אינה תפיסה וכ"כ להדיא בפרישה וז"ל ואע"פ שיש ביד א' ג' פחות מעט והב' דבר מועט אפ"ה חולקין בשוה דפחות מג' לאו מידי חשיבי ולא שייך ביה תפיסה ע"כ הרי לך להדיא שכתב דלא כהש"ך ומה שהביא ראיה מדברי הרא"ש ליכא ראיה דהרא"ש בה לתת טעמא מ"ש אם תפוסין בכרכשת' או אם תפוסין בגע"ג דבזה חולקין ובזה כ"א נוטל עד שידו מגעת ומש"ה כתב וז"ל פי' בשפת הבגד שאין ביד א' גע"ג שיהא דבר חשוב לומר שיטלנו קודם חלוקה ע"כ וכונת דבריו ר"ל דאי מצינו פחות מג' חשוב כלי אז גם בפחות מג' כ"א נוטל ער שידו מגעת אבל האמת לא מצינו דבפחות מגע"ג שיהא דבר חשוב ולפיכך לא מהני ביה תפיסה ויחלוקו ודו"ק:

והנה ראיתי להנ"י ז"ל שכתב שטעמו של רבינו דס"ל דבמאי דתפיס נוטלין בלא שבועה משום דכיון דמאי דתפיס ליה כמאן דפסיק לגמרי דמי דלא נתקנה שבועה בזה וכו' עכ"ל ובדבריו יתיישב מה שהק' הלח"מ שם ה' ז' גבי ב' שהיו אוחזין בכלי דפסק רבינו דחולקין וכתב ה"ה ז"ל הא דנקט רבינו כלי משום שיש בדין הטלית חילוקים וכו' ע"ש והק' עליו הלח"מ מה יש חילוק בין כלי ובין הטלית ובכלי נמי הו"ל לרבינו לפסוק דזה נו עד שידו מגעת ע"ש שהניח בצ"ע ולפמ"ש הנ"י א"ש דהא דאמ' דזה נוטל עד שידו מגעת משום דחשו' כמאן דמי ובעי' שיעור כלי דהיינו ג' על ג' אבל בפחות מגע"ג לא חשיב כלי ולא אמרינן כמאן דפסיק דמי א"כ גבי כלי דאם נשבר לא הוי כלי כמ"ש הרמב"ם ז"ל בהל' כלים א"כ לא אמרינן דנוטל עד שידו מגעת דלא מצינן למימ' כמאן דפסיק דמי דאם נפסק לא חשיב כלי לפיכך פסק גבי כלי דחולקין אבל גבי טלית דאמ' דזה נוטל עד שידו מגעת ה"ד בדאיכא שיעור כלי דאם נפסק לפיכך כתב רבינו גבי כלי דלעולם חולקי' וראיה לזה דלא מצינו דמהני קנין בנתינת מקצת אלא בסודר אבל בכלי עד שיתן את כל הכלי ודו"ק:

שם א"ר משרשיא ש"מ האי סודר' כיון דתפיס ביה גע"ג קרינן ביה ונתן וכו' הנה הרמב"ם ז"ל בה' מכירה פ"ה כתב וז"ל לפיכך אם הקנה לו במקצת הבגד צריך שיאחוז מן הבגד ג' אצבעות וכו' וכן אם אחז פחות מג' והיה יכול לנתק כל הכלי קנה עכ"ל וכתב ה"ה משם הרשב"א ז"ל שדקדק זה מדר"ח דאמ' גט בידה ומשיח' בידו אם יכול לנתקו ולהביאו אצלו אינה מגורשת וליתא דהתם הא אסיקנ' טעמא משום דבעי' כריתות אבל הכא דנתינת כלי בעי' והא איכא עכ"ל ולפעד"ן דרבינו ס"ל דוקא גבי אם בידו גע"ג הוא דאמר דאפילו אינו יכול לנתקו קנה משום דהוי כמאן דפסיק לגמרי והוי כמו ברשותו של מוכר כבר וקנה בחלפין אבל אם הוא אוחז פחות מגע"ג דאם נפסק לא חשוב כלי בזה אמרינן אם המוכר יכול לנתקו אצלו דקנה דלא גרע מגט דאמ' דאם יכול לנתקו דאינה מגורשת:

וראיתי להב"ח ז"ל סימן קצ"ה שכתב דהרי"ף גריס בגמ' הילכך האי סודרא כיון דאית ביה גע"ג כמאן דפסיק דמי וקני ליה ולפי גי' זו אפשר דרבא בא לומר שיהא בסודר גע"ג אבל לא בעי' שיתפוס כל הג' ורבינו כתב כב' הגירסות ע"ש ונ"ל דכוונתו דרבינו אית ליה ב' הגי' דלפי הגי' דתפיס גע"ג משמע דבעינן ג' וכו' אבל בפחות מג' אפי' יכול לנתקו לא קנה ולפי גי' הרי"ף דגריס דאית ביה וכו' משמע דגמ' ס"ל אפי' תפיס בפחות מג' ואינו יכול לנתקו אצלו דקנה [א"מ הוכרח לזה דאי דוקא אם יכול לנתקו א"כ מאי פריך מ"ש מדר"ח וכו' אדרבא סייעת' היא דאם יכול לנתקו חשיב כאלו הוא בידו אלא ע"כ דלפי גי' זו אפילו אינו יכול לנתקו כיון דתפיס במקצת חשיב כאלו הכל בידו ואע"פ שהנותן יכול לנתקו מש"ה פריך מ"ש מדר"ח וכו' עכ"ה] ולפיכך רבינו מכח ב' הגי' תפס ס' אמצעית דאם תפס ג' וכו' אע"ג דלא היה יכול לנתקו אצלו קנה דזה אתי לב' הגי' אבל אם תפס בפחות מג' לקח ס' אמצעית דבעי' מ"מ אם יכול לנתקו אצלו האמנם בעיקר דבריו תמוהים דליכ' מאן דגריס הכי בגמ' וגם בספרי הרי"ף שלפנינו ליתא לגי'