מאורות נתן יג

שנאנס פטו' א"ו דנקט' כן לומ' דשבוע' שלא סלח תלויה בשבוע' שלא פשע דאם צריך לישבע שלא פשע צריך לישבע ג"כ שלא שלח כהירוש' ומ"ש התוס' כשיש רואה שנאנסה ר"ל שנאנס' בלא פשיע' דהתם בגמ' קאמר ואפי' במקום מדרון נמי וכו' היכ' דאיכ' רואה פטו' כאיסי וכו' ור"ל שרואין שנאנס' בלא פשיע' וכ"פ ה"ה ז"ל פ"ו מה' שאלה לדעת רבינו והא דחזרו התוס' מתי' קמא משום דס"ל דהתם דקאמ' כשיש רואה שנאנס' בלא פשיע' פטור משמע דפטור לגמרי ועיין להב"ח שם ובמ"ש א"ש ד' ר"י כהירוש' וצ"ע:

ד"ה הקדיש' וכו' או"ד הקדיש לא הוי כתקפה וכו' עיין במ"ש מהר"ם שיף ובמ"ש א"א ז"ל שפי' בכונת התוס' על נכון וכן בדבור שאח"ז ועפ"ד ניח' מה שהק' מהריכ"ץ והר"ן בש"מ על דברי התוס' ע"ש. וראיתי לה' שמחת יו"ט ד' קמ"ד ע"א שהק' ממ"ש התוס' בחולין ד' ט"ל ע"ב ד"ה כי לא אתא לידי' וכו' שכתב דהבעיא דהכא אתיא לכ"ע דתנאי דהתם וזה היפך דבריהם דהכא עש"ב ולפעד"ן דל"ק כלל בשלמ' התם דזיכה לו ע"י אחר ויצאה מרשות הנותן והוא שמע ושתק ס"ל לרבנן מדשתק אודויי אודי ליה דהו"ל למחות כששמע דזיכה לו ע"י אחר אבל הכא צדדי הבעיא היא אי אמרי' מדשתק אודי ליה והוי כמו שתקפ' והיא בידו או"ד סבר דא"ץ לצווח כיון שהוא תופש בה והיא שלו אינו יכול להקדיש א"כ לא אודי ליה ולרשב"ג דס"ל התם מאחר דצווח לבסוף הוכיח סופו על תחלתו ה"נ אתי' צדדי הבעי' לדעתו מאחר דהוא יודע דאמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט ושתק א"כ אודי ליה והוי כתקפ' או"ד השתא מיהא לא תקפ' וכו' והנה הרמב"ם ז"ל השמיט בעי' זה ונ"ל דס"ל דנפשט' הבעיא מדר"נ דאמר כל ממון שאין וכו' וכמ"ש התוס' ומאחר שהביא בה' ערכין פ"ו דין כ"ג דין מסות' דלא הוי הקדש ממילא ידעי' דגם בבעיא זו דלא הוי הקדש ודו"ק:

ד"ה והא הכא וכו' ומפרק הזרוע דאמ' בן לו דחטף וכו' דשמא מיירי כשאכלו וכו' עיין להפר"ח י"ד סי' ס"א ס"ק ל"ג שכתב דט"ס וצ"ל האי כהנא דחטף וכו' עש"ב וק"ל דהתם אמר רבא בדק לן ר"י האי כהנא דחטף מתנת' חבובי קא מחבב מצוה או זלזולי קא מזלזל וכו' ולפ"ד התוס' דהא דחטיף אינו משלם דוקא באכלן הא לא"ה חייב לשלם א"כ היכי ס"ד דקא עביד מצוה הא ודאי אסור לחטוף ולאכול משום דהבעלי' רוצין ליתן לכהן אחר בשביל ט"ה שיש לו וכן אביי היכי הוה חטיף [א"מ ועוד ק"ל על הפר"ח דהוא ז"ל לעיל בס"ק י"ח פי' ולא שיחטוף היינו אפי' שמתרצי' אח"כ הבעלים ע"ש א"כ מאי ק"ל לתוס' לפי הגהתו דהתם איירי כשמתרצי' הבעלי' אח"כ אבל אי לא רצו אה"נ דחייב לשלם וכ"מ מפרש"י שם שפי' דחטיף מתנוקות שנושאים אותם לכהני' ע"כ ור"ל ואביהם מתרצי' ליתן לכל כהן עכ"ה]:

ע"ב גמ' נמצא זה פוטר ממונו בממונו של כהן וכו' ואין להק' תפ"ל דהו"ל מן הפטור על החיו' דפדיון פטר חמור הו"ל כלקוח ומתנה כדאמר בבכורות די"א כבר תי' מהרש"א במ"ב לקמן ד"ז ע"א בתוס' ד"ה מפריש וכו' כיון דעדין לא תקפ' לא הוי כלקוח ומתנה ע"ש אבל ק' לדעת ר"ח הביאו הרשב"א ז"ל בחי' לחולין ד' קל"ו דהכהנים פטורים ממעשר בהמה עש"ב א"כ אמאי לא קאמר בפשיטות דאי אין מוציאין מידו ויש לכהן צד זכייה הו"ל פטור ממע"ב וא"כ קא מפריש מפטור על החיוב ואפשר דזה בכלל כונת הגמרא נמצא זה פוטר ממונו בממון של כהן דפטור ממע"ב והו"ל מן הפטור על החיוב [א"מ וכ"מ לישנא דגמרא דקאמר ממ"נ אי בר חיובא הוא וכו' אי לאו בר חיובא הוא וכו' דלכאור' אינו מדוקד' דהול"ל אי שלו הוא וכו' ואי אינו שלו וכו' דהא פדיון פט"ח בר חיובא במע"ב הוא ולזה נדחק רש"י לפ' אי האי גבר' בר חיובא הוא וכו' ר"ל בר חיובא ולאו בר חיובא דקאמ' בגמ' לא קאי אטלה אלא אגבר' אבל בטלה לא שייך האי לישנא דגם פדיון פט"ח חייב במע"ב וכמ"ש מהרש"א במ"ב ע"ש והו דמשמ' דקאי אטלה דקאמ' דלית ליה אלא השעה והוא וכו' דהיינו הטלה וא"כ הא דקאמר אי בר חיובא הוא וכו' קאי נמי אטלה ולפי' ר"ח ניח' דכהנים פטורים ממע"ב וא"כ אי של כהן הוא הטלה לאו בר חיובא הוא ואפשר דמכאן יצא לו לר"ח האי סבר' עכ"ה]. ועי"ל דדוקא בהמות שנולדו להם בעדרם הוא דפטורים הכהנים אבל אי לקחו מישראל בפדיון פט"ח וכיוצא חייבים לעשר להפקיע קדושה שחלה עליהם כבר בבית ישראל כמו שמצינו גבי פט"ח דשל כהנים פטורים ואי נפלו מבית אמו ישראל חייבים וכמ"ש רש"י בפ"ק דבכורות ד' י"א ע"ש ואח"כ ראיתי לה' בית יצחק שתי' כן ע"ש ובזה י"ל מה שהקשה המש"ל פ"ו מהלכות בכורו' מגמ' דס"פ הגוזל עצים ד' דמבע"ל אי נפלו לכהן עשר בהמות בגזל הגר אי חייב להפריש מע"ב וכו' ע"ש ובמ"ש א"ש דשאני התם שכבר נתחייבו בבית ישראל. ומה שהק' עליו הרשב"א מדאמ' בשבת דראב"ע הוה מעשר תריסר אלפי עגלי בשתא ע"ש ל"ק דר"ח ס"ל דלא הוה מע"ב שהיה לאחר חרבן אלא מעשר למלך כמ"ש התוספו' שם עיין שם:

שם בגמ' הב"ע דליכא אלא ט' והוא הק' הריטב"א והרמב"ן ז"ל בש"מ אמאי איצטרי' לומר דליכא אלא ט' והוא אפילו יש לו הרבה נמי ליעשרנהו ממ"נ דאי עשירי נינהו שפיר ואי לאו ליפטרו במנין הראוי וכו' ע"ש מה שתי' ונ"ל דל"ק דאם יש לו הרבה טלאים הוי כל עשירי בספק וירעה עד שיסתאב ויאכל במומו לבעלים וזה לא מצי למעבד לכתחילה דקתני נכנס לדיר להתעשר דמשמע דמערב אותו לכתחילה בשלמא גבי הא דקתני קפץ א' מהמנוים לתוכן קפריך שפיר דאמאי פטורים לעבד הכי אבל הכא אמאי יעשה כן לכתחילה להפקיעם מהקרבה לפיכך איצט' לומר דלית ליה אלא ט' דפטורים ממ"נ ודו"ק. תוס' ד"ה פוטר וכו' וכן הוא במסקנא דאם תקפה כהן מוציאין מידו עכ"ל אבל הרמב"ם פ' בפ"ב מהלכות בכורות דאין מוציאין מידו וכבר הק' עליו מסוגיין ועיין להרשב"א בסי' שי"א והלח"מ כתב דדחה סוגי' מכח קו' התוס' מכתובו' ע"ש ואין נר' דרבי' בסו' פ"ז מה' עדות פס' דאין גובין בו כלל משמע דס"ל דאם תפס מוציאין מידו. ועיין בס' תקפו כהן בתחלת הספר אמנם אפשר שדחה מכח קו' התוס' מפ' השואל וכמ"ש א"א ז"ל וכ"כ ה' הלכות יו"ט דף כ"א ע"ג ע"ש ואני ברגליו אעבורה דהרמב"ם ז"ל מכח קושית התוס' הנ"ל מפ' הסוגי' הכי דרבה דאמ' לעולם אימא לך תקפו כהן מוציאין וכו' בדין הוא דיכול לומ' דאע"ג דתקפו אין מוציאין אפ"ה אסורין בגיזה ועבוד' משום דשאני בכור דקדושה הבאה מאילי' היא אלא לאומי שנוייא נקט כן ולומר דאינו מוכרח לומר כן ולאו משום דס"ל דהדין כן וכ"כ רבינו בצלאל בש"מ ע"ש ור"ח דאמ' תניא דמסייע לך וכו' ר"ל לענין דאמרת דשאני קדושת בכור דהקדוש' הבאה מאליה היא וה"פ ואי ס"ד הא דאסורי' בגיזה ועבוד' אפי' היא ביד ישראל מט' דאם תקפו כהן אין מוציאין מידו א"כ אפי' לא תקפו אסורי' בגיזה משום חומרא דהקדש והוי