מאורות נתן קי

ואינו לפי כבודו למה אינו פורק ותי' דעשה דכבוד תורה עדיף ודחה אותו הנ"י דזקן ל"ד קנה חכמה לבד קא אמרינן דה"ה למכובד כדאמר לעיל כל שבשלו פורק וטוען בשל חבירו נמי וכו' אלא הכא כיון דצב"ח מותר לתשמישן של בנ"א כ"ש לכבודם בשב ואל תעשה ע"כ ונ"ל ליישב דעת הרמב"ן ז"ל דס"ל כמ"ש הריטב"א ז"ל לעיל דדוק' זקן שקנה חכמה והא דאמר רבא לעיל כל שבשלו פורק וטוען בשל חבירו נמי וכו' בא לפ' מתניתין דקתני זקן פטור מהשבת אבידה ה"ד אם בשלו אינו מחזיר אבל אם בשלו מחזיר גם לאחרים מחזיר וכן גבי פריקה וטעינה הדין כן והט' כיון דהוא לא חייש על כבוד תורה בשלו גם בשל חבירו נמי הדין כן:

אבל הרדב"ז ז"ל הובא בא"ז כתב דכונת הרמב"ן ז"ל במה שאמר דעשה דכבוד תורה עדיף ל"ד בזקן שקנה חכמה אלא אפי' זקן מכובד ומשום דכבוד הבריות שדוחה את לית שבתורה כיש שידחה צב"ח אפילו שהוא מן התורה שהרי אין בו לא לאו ולא עשה ע"כ וק"ק דהא בפריקה איכא עשה דעזוב תעזוב עמו וכשתאמ' צב"ח דאורייתא א"כ גם זקן נמי מחוייב בעשה זה ואיך יבא כבוד הבריות וידחה עשה ואפשר לומר דס"ל דצב"ח לאו מהכא ילפי' ליה אלא בעלמא ס"ל כן וכמ"ש לעיל והכא ציווי אחרינא כמו אבידה דלית בה צב"ח ה"נ מחוייב לפרוק עם חבירו ובזה ילפי' דזקן פטור כמו אבידה וליכא עשה זה לגביה אלא משום דאמר צב"ח דאורייתא הוא דק"ל אמאי הזקן אינו מחוייב באיסו' זה ואהא תי' משום כבוד הבריות דוחה איסו' זה כיון דאינו לא לאו ולא עשה:

וראיתי במרדכי שתירץ משם הר"מ ז"ל דה"פ כל שבשלו אינו פורק כשמוצא לשכור פועלים לפרוק בשל חבירו נמי אינו פורק היכא שמוצא חבירו לשכור פועלים לפרוק ואינו חייב לסייעו כלל אבל היכא שאינו מוצא לשכור פועלים כיון דבשלו פורק משום צב"ח דאוריית' בשל חבירו נמי פורק וק"ק דהא רבא אמר בלשון א' כל שבשלו פורק וטוען בשל חבירו נמי פורק וטוען ולפ"ד א"כ גבי טעינה נמי הדין כך וזה אינו דהא בספרי בפ' תצא דרשי' והתעלמת דכתי' גבי טעינה כמו שדרשי' גבי אבידה לומר פעמים שאתה מתעלם וכגון זקן הרי לך דזקן פטור ממצות טעינה מכל וכל א"כ איך רבא יערבנהו בהדי הדדי וצ"ע:

ובעקר הקו' של הרמב"ן ז"ל יש לתי' כמ"ש רש"י בחומש וז"ל דרשו רבותינו כי תראה וחדלת פעמים שאתה חודל ופעמים שאתה עוזר הא כיצד זקן ואינו לפי כבודו וחדלת או בהמת נכרי ומשאוי ישראל וחדלת עכ"ל ולכאורה ק"ק. דהא לא מצינו בשום מקום לא בספרי ולא במכילת' ולא בגמרא שדרשו וחדלת לענין זקן ואינו לפי כבודו אלא לענין בהמת נכרי ומשאוי ישראל א"ו דכונת רש"י לומר הא דדרשי' לענין בהמת נכרי וכו' אינו אלא לריה"ג דס"ל צב"ח לאו דאורייתא אבל לרבנן דס"ל צב"ח דאורייתא מוקמי' דהאי וחדלת לענין זקן ואינו לפי כבודו וכ"כ הריטב"א והרדב"ז ז"ל בא"ז הכא ובזה א"ש מה שהק' התוס' אמאי עוקרין על המלכים הא צב"ח דאוריית' ובמ"ש א"ש כיון דמצינו שהפקידה התורה על כבוד הזקן יותר מצב"ח א"כ כ"ש כבוד המלך ודו"ק:

שם ה"נ מסתברא דקתני אם היתה טעונה י"נ אין זקוק לה וכו' הק' התוס' בפסחים דף כ"ב ע"ב והרא"ש ז"ל הכא בא"ז אימא דאסו' משום דאסו' להשתכר באיסורי הנאה ואפי' בחנם יש לו הנאה כיון דהגוי מחזיק לו טובה ותי' לחד תי' דמשמע ליה לגמרא הא דקתני בברייתא אין זקוק לה בכל ענין בין קאי הגוי התם ובין לא קאי הגוי התם דלא חשיב נהנה לפי שאין הגוי מחזיק לו טובה ע"כ ועיין בטור בסי' רב"ע דלא ס"ל חילוק זה ע"ש א"כ צ"ל דס"ל כתירו' הב' דכיון שהוא מתכוין משום צב"ח ולאו משום טובתו של גוי מה שהגוי מחזיק לו טובה הוי כהנאה הבאה לו לאדם בע"כ דשרי בפסחים ע"ש אבל י"ל לפי חי' קמא דמשמ"ל דאיירי אע"פ שאין הגוי שם א"כ רישא נמי איירי בהכי אפילו בשאין הגוי שם א"כ תחזור הקו' אמאי נזקקין בשאין הגוי שם ומאי איבה איכא התם ואפשר לומר דשאני רישא דליכא איסו' ומש"ה אע"פ שאין שם הגוי נזקקין לו משים איבה דשמא ישמע הגוי ואיכא איבה אבל בסיפא פריך אי אמרת צב"ח דאורייתא כיון דאין הגוי שם אמאי אין נזקקין לו לקיים מצות פריקה משום צב"ח ולא חיישינן שמא ישמע הגוי ואיכא הנאה כיון דאפשר דלא ישמע וליכא הנאה צב"ח עדיף:

ובעיקר קו' התוספו' והרא"ש לא הבנתי דהא שכר של י"נ דאסור הוא מדרבנן כדאמ' בע"ז ד' ס"ב דקנס' הוא דקנסוהו וצב"ח דאורייתא א"כ קא מקשה שפיר הגמרא אי אמרת צב"ח דאורייתא אמאי אין נזקקין לו דליתי איסור' דאורייתא ולידחי איסור דרבנן כדאמ' בגמרא דשבת ד' קכ"ח ע"ב וצ"ע:

שם ת"ש בהמת נכרי ומשאוי ישראל וחדלת וכו' והק' הרא"ש ז"ל בא"ז אמאי לא חיישי' לאיבה כדלעיל ותי' כיון דמשאוי של ישראל הוא לית ליה לגוי איבה דמימ' אמר לישראל חבירו אינו מסייע לי לכ"ש ע"ש ובזה נסתלקה קו' הטור בהי' רב"ע שהק' על הרמב"ם ז"ל מ"ש בסיפ' בבהמת גוי ומשני של גוי קאמר נזקקין משום איבה ובריש' בבהמת נכרי ומשאוי ישראל לא אמ' נזקקין משום איבה ובמ"ש א"ש ואישתמטתי' דברי אביו הרא"ש הנ"ל וכן תי' הב"ח והסמ"ע ז"ל ע"ש ומה שהק' בעל המרשים והביאו הב"י דתק"ל לטור בגמרא עצמה ואמאי לא הקש' אלא על הרמב"ם אפשר לומר דהטור יתרץ קושיא זו כמ"ש הרשב"א ז"ל וז"ל דהתם בשיד אימות העולם תקיפה לפיכך חיישי' לאיבה אבל הכא בשיד ישראל תקיפה על א"ה לפיכך לא חיישי' לאיבה אבל להרמב"ם אי אית' דס"ל כן הו"ל לפ' ולא לסתום ולכתוב דהכא אין נזקקין והתם נזקקין. ובמה שהק' מרן ז"ל בה' רוצח בפי"ג על הטור אמאי לא הקש' על רבינו אמאי כתב אין נזקקין כיון דצב"ח דאורייתא ולכאורה דבריו אינם מובנים דהא קודם זה הק' הוא בעצמו כן לדעת רבינו ותי' דאיירי בטעינה א"כ מאי קאי מק' על הטור וראיתי בדרישה ז"ל שם שכתב וז"ל ונראה שהעתיק אותו שם ממ"ש כאן בב"י בלא דקדוק ע"ש ור"ל דמרן חיבר הב"י בתחלה ואח"כ חיבר הכ"מ כמ"מ ה' לחם חמודות בסיף ברכות וכ"כ הלח"מ פ"ה מה' אבל ע"ש א"כ מעיקרא לא ס"ד לאוקמי' בטעינה אבל אח"כ כשחיבר הכ"מ חזר ואוקמי' דאיירי בטעינה:

והנה בקו' זה עלה בדעת מרן ז"ל לומר דרבינו פסק דצב"ח לאו דאורייתא כריה"ג ודחה דבר זה מכמה טעמים חדא דלא הו"ל למפסק כיחידאה ועוד דהא תנן דלריה"ג אם היה עליו יותר ממשאו אינו זקוק לו ורבינו סתם ולא חילק בכך ע"כ מלבד דמזה ליכא ראיה כמ"ש א"א ז"ל בספרו עוד יש לתמוה שלא ראה דברי הרמב"ם ז"ל שכתב בראש הפ' להדיא לרבנן דאפי' יותר ממשאו חייב לפרוק ואיך רבינו סתם וכו' וצ"ע:

וראיתי להב"ח ז"ל שתי' לקו' מרן ז"ל דהרמב"ם