מאורות נתן קז

בגמרא אבידה מדעת היא ר"ל דהוי הפקר וכ"כ הש"ך שם וכן דעת הנ"י ז"ל לעיל גבי מעשה דרי"ש בר"י שכת' וז"ל ואחרים תי' דלא תקון רבנן דהפקר בפני ג' אלא לאפטורי ממעשר וכו' אבל לשאר דברים ודאי הפקר גמור הוא והיינו דאמר בכולי פרקין אבידה מדעת היא וכלומר ושריא מדין הפקר עכ"ל וראיתי לה' קהלת יעקב ז"ל באו' הפקר דף י"ט ע"ג שהק' על הנ"י ז"ל דהפך דבריו בפ' הספינה גבי מתני' דהשולח בנו אצל חנוני ומדד לו באיסר שמן וכו' עש"ב מלבד דגם לפי דעתו אינה קו' משום דאפשר דהכא משם אחרים והוא לא ס"ל כן עוד אפשר לומר דשאני התם גבי פונדיון דשלחו ביד בנו אפשר דלא יאבד מיד התינוק כשהוליכו אצלו דביד התינוק הוי משתמר קצת דדרך בנ"א לשלוח ביד תינוק וא"כ לא הפקריה ודו"ק [א"מ ותמהני על ה' ז"ל בקהלת יעקב דאדק"ל מדברי הנ"י אמאי לא הקש' מגמרא שם דמבואר התם להדיא דאבידה מדעת לא הויא הפקר וכבר הט"ז ז"ל בסי' הנז' תמה מגמרא דהתם לדעת הטור והכריח כדעת הרמב"ם ע"ש ולדעת הטור ע"כ צ"ל כמ"ש המחבר ז"ל דהתם מודה הטור דלא הוי הפקר א"כ לדעת הנ"י נמי י"ל כן ועיין קצות החשן סי' הנז' באורך. אמנם יש לתמוה לדעת הרמב"ם ז"ל מדאמר לעיל דף כ"ג ע"ב מכלל דברייתא בפתוח אי בפתוח אבידה מדעת היא פי' ופשיט' דהרי אלו שלו אלמא אבידה מדעת הויא הפקר וכבר ראיתי לה' משמרות כהונה ז"ל בפ' הספינה שהק' כן והניח בצ"ע ונלע"ד דלא כתב הרמב"ם דלא הויא הפקר אלא היכא דאיכא למימר דלא נתייאשו הבעלים ממנה כגון שהניח פרתו ברפת שאין לה דלת ולא קשרה דאיכא למימר דסמך דאפילו אם תצא לחוץ יחזירוה לו בסי' כדין כל אבידה דלא ידעי דאבידה מדעת היא וא"כ אפי' אם יש אחד דידע דאבידה מדעת היא נהי דאינו מחוייב להחזירה מ"מ אסו' ליטלה דלאו הפקר היא וכן גבי השליך כיסו לר"ה אבל התם שהניח כדי יין וכדי שמן פתוחים ברה"ר ודאי אפקורי אפקרינהו דנהי דלא חש שיטלוה בנ"א מ"מ היה לו לחוש לשקצים ורמשים א"ו דהפקרינהו ועיין במח"א בה' זכייה מהפקר סי' ו' ע"ש עכ"ה]:

שם הכל צריכין דעת בעלים וכו' הקש' בא"ז משם תוס' חיצוני' וז"ל וא"ת והא בפ' הספינה אמר דא"ץ דעת בעלים אי אמר דשואל של"מ הוי שואל וי"ל דהתם היינו משום שהתינוק השאיל לו ואיכא שפיר דעת תינוק ע"כ ונ"ל דאינה קו' דהתם שאני דליכא דעת בעלים כשזה לקחה דהא דאמרינן ד' שומרין וגנב וגזלן צריכין דעת הבעלים היינו היכא דהבעלים ידעו שזה לקחה לפיכך כשמחזירה בעי' דעת הבעלים אבל היכא דלא ידעו הבעלים כשלקחה א"ץ דעתם כשמחזירה וכן אמר ר"י בהדיא בב"ק דף קי"ח ע"ש ואדרבא התוס' שם בפ' הספינה איצט' ליישב למ"ד גזלן הוי אמאי צריך דעת הבעלים ע"ש ודו"ק [א"מ הק' בס' מג"ן ז"ל דלרי"ש דס"ל לקמן דף מ' ע"ב דבגנב לא בעי' דעת בעלים א"כ האי תשיבם מאי עביד ליה ע"ש ואולי נעלם מעיני ה' ז"ל סוגיא ערוכה בב"ק דף קי"ח ע"ב והביאה הרי"ף ז"ל לקמן דמוקי לה בשומר שגנב מרשותו ומחזיר במקום שגנב דר"ע סבר כיון שגנב כלתה שמירתו ורי"ש סבר לא כלתה שמירתו וכיון שנעשה שומר מדעת הבעלים סגי בדעת דידיה וכן בשולח יד בפקדון דלקמן פליגי נמי בהכי אבל בגונב מרשות בעלים כ"ע ס"ל בעי' דעת בעלים וכן בהשבת אבידה נמי הו"א צריך דעת בעלים כיון שלא נעשה שומר מדעת בעלים לא שייך לומר דעתו כדעת בעלים וסגי בדעת דידיה ומש"ה איצט' קרא תשיבם וכן לפי מאי דס"ד התם נמי דפליגי במנין אי לא פוטר אי לא או בגנב שלא לדעת כ"ע ס"ל בגנב לדעת צריך דעת או מנין ומש"ה איצטריך תשיבם לומר אפי' ידעו הבעלים שנאבדה א"ץ דעת בעלים או מנין לרי"ש. גם מה שסיים ה' ז"ל ודוחק לומר וכו' הם דברים מגומגמים כמו שיראה המעיין עכ"ה]:

רש"י ד"ה מאי למימר' ות"ל וכו' עיין מה שהק' מהר"ם שי"ף ז"ל ונ"ל דכונת רש"י כך רבא בא לרבוי מכל דין חדש דהיינו אבידת קרקע וראה לר"ח דמייתי ראיה מברייתא כותיה ודחי ליה דאיירי בדאיכא עומרין ופריך אי דאיכא עומרין מאי למימרא ר"ל מפשט הברייתא משמע דאתיא לומר דין חדש דלא שמעינן ליה משה ושמלה אלא מריבוייא דכל ואי איירי בדאיכא עומרין פשיטא דהא קרא כתיב להדיא עד שה עד שלמה וזה בכללם ודו"ק:

ע"ב גמ' העניק תעניק וכו' ראיתי לה' פרשת דרכים ז"ל בדרוש מצרים דף י"ד ע"ג שהק' על פרש"י בחומש שפי' גבי קרא וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים וז"ל והענקתי ושניתי לך מביזת מצרים וביזת הים אף אתה העניק ושנה לו ע"כ שזה היפך גמר' דהכא ודפ"ק דקידושין דאמרינן דרבנן דרשי העניק תעניק לענין אפי' לא נתברך הבית בשבילו וראב"ע ס"ל דברה תורה כלשון בנ"א א"כ היכי דריש רש"י העניק תעניק אפי' מאה פעמים ע"ש ונ"ל דאשתמיט מניה ספרי לעיל בפ' י"ט דדריש כן העניק תעניק אפי' מאה פעמים גם עיקר קושייתו אינה קו' ואשתמיטתיה גמרא דלעיל דדריש גבי השב תשיבם ושלח תשלח וכמה פסוקים דמלת השב ושלח וכו' אפי' מאה פעמים במשמע ותשיבם ותשלח איצטריכו לדרשה אחרינא ה"נ דריש בספרי תעניק אפילו מאה פעמים ותעניק פליגי בה רבנן וראב"ע ח"א לענין אפי' לא נתברך הבית בגללו וח"א ד"ת כלשון בנ"א [א"מ ור"ל וברייתא דספרי לאו מיתורא דתעניק אלא ממלת העניק כמו שמפ' רבא מתני' דקתני ת"ל השב תשיבם ועיין לה' ספרי דבי רב ז"ל בפ' ראה דף רכ"ז ע"ג שדבריו תמוהים ג"כ כמו שהק' המחבר ז"ל על המש"ל ז"ל עכ"ה]. ובעיקר הדרשה של ספרי דדריש אפי' מאה פעמים איכא למידק ה"ד אם כבר נתן לו הענקה למה צריך ליתן לו פ"א א"ו לענין אם נמכר לו כבר והעניק לו וחזר וגנב ומכרוהו ב"ד לזה פעם אחרת שלא תאמ' דכבר קיים ביה מצות הענקה וא"ץ להעניק לו פ"א קמ"ל בספרי דבכל פעם חייב להעניק לו י"כ אין זה דומה לביזת מצרים דהתם בחד עבדות לקחו ב' הענקות וי"ל [א"מ עיין לה' ספרי דבי רב ז"ל שם בע"ד מה שפי' בזה ע"ש עכ"ה] אבל מ"מ יש לתמוה על הרמב"ם ז"ל למה לא הביא דין זה כיון דבספרי דרש"י כן וצ"ע:

שם כפועל בטל מאות' מלאכה וכו' עיין במ"ש לקמן דף ס"ח בזה וכתב הרא"ש ז"ל לקמן דף ל"ב וז"ל אבל פריקה והשבת אבידה בחנם וכו' אבל אם יש שם ב"ד או הבעלים והם א"ל הנח מלאכתיך והשב או פרוק ויתנו לך כל שכרך חייב ליתן לו כל שכרו אף אם פסקו לו יותר מן הראוי מידי דהוה טול דינר בשכרך והעבירני דנותן לו שכרו משלם דאמר בפ' הגוזל בתר' וכו' ע"ש וכ"פ הטור בסי' רס"ה והק' בדרישה על מ"ש ואם היו הבעלים או ב"ד וכו' מאי קמ"ל בזה ולמה הוצרך להביא ראיות ע"ז הא מתניתין היא דקתני אם יש שם ב"ד מתנה בפני ב"ד וכו' ע"ש ונ"ל דאינה קו'