מאורות נתן קג

קדשים א"ש עכ"ל ונ"ל דבתי' זה תי' הכל ור"ל כיון דלא אפשר למעבד גמורת' א"כ נדחה העשה מכל וכל לפיכך אמרינן שיבא עשה וידחי ל"ת אע"ג דבעידנא דמיעקר הלאו לא מקיים העשה כמ"ש פסקי התוס' הנ"ל ועיין מה שפי' מ"ז ז"ל שם בס' חק נתן ודו"ק:

ובזה א"ש מה שהק' הר"ן ז"ל בר"ה דף ל"ב דקתני שופר של ר"ה אין מעבירין עליו את התחום ואין מפקחין עליו את הגל ואמר בגמרא מ"ט שופר עשה הוא ויו"ט עשה ול"ת וכו' והק' הר"ן ז"ל ות"ל בלא"ה לא דחי עשה את ל"ת אלא היכא דבעידנא דמיעקר הלאו מקיים העשה וכו' ותי' דאה"נ לא דקושטא דמילתא קאמר ע"ש ולפ"ד התוס' הנ"ל א"ש כיון דלא אפשר לקיים העשה בע"א דחי אע"ג דבעידנא דעיקר הלאו לא מקיים העשה ולפ"ז י"ל א"כ למ"ד דס"ל בפסחים דף פ"ד ובשבת דף כ"ד דיו"ט ל"ת גרידא הוא תק"ל מ"ט דשופר דאין מפקחין עליו את הגל ואמאי עשה דשופר לא דחי ל"ת דיו"ט ואע"ג דהתוס' הסכימו שם דרבא מודה לזה דיו"ט עשה ול"ת הוא מ"מ מעיקרא הו"ל להוכיח כן ממתניתין הנ"ל ועיין להתוס' בביצה דף ח' דכתב להדיא דרבא פליג וס"ל יו"ט ל"ת גרידא ובמ"ש א"א ז"ל בכונת פסקי התוס' דהיינו דוקא במצוה שתיבטל עולמית כגון מ"ע של אכילת בשר שבעצם דא"א בלא שבירה אבל בשאר מצות אפי' יבטל בשנה הזאת יכול לקיימה בשנה אחרת ע"ש א"כ גבי שופר נמי בעי' בעידנא ומוכרח לומר כמ"ש הר"ן ז"ל וא"ש מה שהקשינו ודו"ק:

תוס' ד"ה הא אין עשה וכו' וי"ל דלא קאי עשה דקדושים אלא למאי דכתי' בההיא פרשה וכו' עכ"ל ועיין להתוס' ביבמות דף פ"ד ד"ה והא כוליה וכו' שכתב דקאי נמי על קרא דאחריו דאשה זונה וחללה וכו' אבל רש"י פיר' התם דלא קאי אקר' דאחריו אלא על קרא שלפניו וכמ"ש הכא [א"מ ועיין בשע"ה ז"ל בה' יבום ולה' מג"ן ז"ל באורך עכ"ה] ויש לדקדק אמאי לא פי' עשה דכהנים היינו וקדשתו והוי קאי גם על קרא שלפניו דהיינו זונה וחללה ורש"י בעצמו פי' בחומש גבי קרא דוקדשתו דקאי על ב"ד דמצוין להפרישו בע"כ שאם לא רצה לגרש ילקהו עד שיגרש והרי"ף ז"ל פי' להדיא עשה דכהנים מקר' זה ובשלמא לדעת התוס' ליכא נפקות' מזה אבל לרש"י ז"ל קשיא [א"מ ולעד"ן דלק"מ דקרא דוקדשתו דרשי' ליה בגמרא בכ"מ לכדתנא דבי רי"ש לכל דבר שבקדושה ליטול מנה יפה ראשון ולפתוח ראשון וכו' ואע"ג דבת"כ דריש ליה כמו שפרש"י בחומש מ"מ רש"י הכא תפס כשיטת גמרא דילן וכ"מ קצת בפ' יש מותרות דבחללה ליכא עשה וכבר ה' באר שבע ז"ל בהוריות ד' י"ב האריך לתמוה על פרש"י בחומש דשביק דרשה דגמ' דילן וכן תמה על הרי"ף שכתב קרא דוקדשתו עש"ב עכ"ה]:

ע"ב בא"ד וי"ל עשה דמצורע שאני דחמיר וכו' הוה דחי לאו ועשה דשילוח וכו' עכ"ל כתב מהרש"א ז"ל טעות קא חזינא הכא דא"כ ל"ל למימ' בפ' ב' נזירים דדחי עשה דמצורע לאו ועשה שאינו שו"ב הא אפילו שו"ב כשילוח הקן דחי וכו' וא"א ז"ל כתב עליו דאשתמטיה דברי התו' ביבמות דף ה' ע"א ד"ה ואכתי וכו' דכבר הרגישו בזה וכתב וז"ל ובשמעתי' הו"מ לדחות דלא ילפי' מעשה דמצורע משום דגדול השלום אלא דבלא"ה דחי שפיר ע"ש והניח בצ"ע וכן ראיתי לה' שע"ה ז"ל בה' נדרים ד"ו שהק' כן ואחה"מ מכבוד תורתם אינו כן דהתוס' התם קאי על הגמרא דהתם דקא מדחי הא דלא ילפי' בעלמא ממצורע משום דאינו שו"ב ה"ה דהו"מ למדחי שאני עשה דמצורע דגדול השלים אבל בנזיר קא פריך הגמרא אמאי איצטריך ראשו לנזיר ומצורע ניליף מכהן ומצורע דעשה דמצורע דחי ל"ת ועשה ומשני משום דלאו דכהן אינו שו"ב אבל נזיר לאו השו"ב מנ"ל וע"ז מק' מהרש"א מאי קא דחי הא אמרינן בחולין דאי לאו תשלח יתיר' הו"א דעשה דמצורע דוחה לאו ועשה דשוה בכל א"כ החזור פרכת הגמרא אמאי איצטריך למילף מראשו דאתי עשה דמצורע ודחי ל"ת ועשה דנזיר ומה שהגיה מהרש"א בהתוס' כן הוא אמת וכן כתב להדיא ביבמות ע"ש:

וראיתי דרך העברה בס' מגן גבורים ז"ל שהק' אמאי לא ילפי' במה הצד דאתי עשה ודחי ל"ת ועשה אפי' שו"ב דנילף מכהן ומצורע דאתי עשה דמצורע ודחי ל"ת ועשה דכהן וא"ת שאני כהן דאינו שו"ב נזיר מצורע יוכיח דשו"ב ודוחה אותו עשה דמצורע וא"ת שאני נזיר דאיתי' בשאלה כהן מצורע יוכיח דליתי' בשאלה הצד השוה שבהן דעשה דחמור דוחה עשה ול"ת אפי' שו"ב ע"ש ונ"ל דאשתמטתיה הרא"ש ז"ל בחי' והביאו בש"מ לנזיר שהק' כן ותי' דשאני התם דקילי ע"כ ור"ל משום דכל אחד יש בו צד קולא אבל בעלמא דלית בהו צד קולא לא דחי [א"מ ואנכי תמה עליו גם על המחבר ז"ל שהרחיק את עדיו שכבר הק' כן התוס' שם בנזיר ע"ש מה שתי' על נכון וכן התוס' ביבמות ד' ה' ע"א יע"ש עכ"ה]:

בא"ד וזה התי' לא יתיישב למ"ד דשרי מצורע בימי חלוטו וכו' וק"ק א"כ למ"ד דשרי בתשמיש המטה למאי איצטריך תשלח והו"ל לגמרא לקמן ד' ל"א ע"א וכן התם בחולין להק' הניח' למ"ד אסור וכו' כמו שהק' שם לעיל הניח' למ"ד קיימו וכו' וצ"ע ושו"ר להרא"ש לקמן בא"ז שהק' כן ותי' דאפי' למ"ד מותר בתשמיש המטה מ"מ אשתו לא מקבלה ליה משום דצריכה להיות עמו דכתי' בדד ישב מחוץ למחנה ואפי' טמאין אחרים אין יושבין עמו הילכך איכא שלום בית ע"ש והגמ' התם בחולין דנקט' למ"ד אסו' ל"ד אלא ה"ה אפילו למ"ד דשרי איכא שלום בית ובזה א"ש מה שהקשינו בגמרא לדעת הרמב"ם ז"ל דלא אתו ב' התירוצין של התוספו' ובזה א"ש ודו"ק [א"מ עיין לה' עה"ש ז"ל א"ח בסי' קכ"ח שכתב דטעמ' דאין נשיאות כפים דוחה הטומאה כמ"ש התוס' בסוט' בד' ל"ח בשם הירושלמי הוא משום דאין עשה דוחה ל"ת ועשה ע"ש וק' והא ל"ת דטומא' אינן שו"ב ואמאי לא אתי עשה דנ"כ ודחי להו דהתינח לתי' הא' דהתוס' הכא שכתב דוקא גבי עשה דמצורע הוא דאמרן הכי שהוא חמור משום דגדול השלום אבל לתי' ב' ק' וכבר ראיתי לה' משמרות כהונה ז"ל שם בסוט' שהק' כן ע"ש מה שנדחק בזה ולפעד"ן דהטע' הוא משום דבעידנא דקא עקר ללאו לא מקיים העשה דכשנכנס לבה"כ הוא נטמא ולא מקיים העשה עד דמברך להו ואפשר דמש"ה הוצרך העה"ש ז"ל לתי' משום דהוי ל"ת ועשה משום דאי ליכא אלא ל"ת גרידא כיון דאינו שו"ב אע"ג דלא הוי בעידנא נדחה כמ"ש המחבר ז"ל בגמרא לדעת הרמב"ם ז"ל אבל השתא דאיכא ל"ח ועשה אע"ג דאינן שו"ב לא אתי עשה ודחי להו כיון דלא הוי בעידנא כנ"ל עכ"ה]:

שם גמ' א"ר הכישה חייב בה כתב הנ"י ז"ל מדברי רש"י שכתב הטעם הואיל והתחיל משמע אפי' בכלים הדין כן וכך הם דברי הרמב"ם ז"ל ותמה הרנב"ר ז"ל דבפ' הספינה לא משמע כן דאמר התם דטעמ' משום דאנקיטנהו נגרי ברייתא משמע דדוקא בבע"ח