מאורות נתן קב

גרידא הווה דחי ל"ת דטומא' ותימ' הוא דהא קי"ל אימו' דאמר דאתי עשה ודחי ל"ת ה"מ כגון מילה בצרעת וסדין בציצית דבעידנא דקעבר ללאו קא מקיים העשה אבל כי מטמא קא עבר ללאו ולא מקיים העשה עד דמהדר לה למרה וכן הק' ג"כ ה"ה ז"ל בפי"א מה' אבידה ע"ש ועוד הק' בהתוס' הא דאמר לא אתי עשה ודחי ל"ת ועשה ה"מ ל"ת ועשה השוין בכל אבל האי דאינו שו"ב דחי ושני תי' של התוס' לא אתו לדעת הרמב"ם דתי' הא' שתי' דשאני מצורע משום דגדול השלום לא אתי דהרמב"ם פסק בפ' יו"ד מה' טומאת צרעת דין ו' כמ"ד דמצורע מותר בתשמיש המטה בימי חלוטו גם תירו' הב' שכתב דהכא סמיך על דחיה השניה דאמר בגמרא ותו מי דחי' איסו' מקמי ממונא לא אתי דהרמב"ם שם בה' אבידה לא כתב אלא הטעם הא' משום דלא אתי עשה ודחו ל"ת ועשה משמע דלא הוה גריס בגמרא ועוד מי דחי' וכו' וכ"ה גי' הרי"ף ז"ל ע"ש:

ונ"ל דרבינו ס"ל דחדא מתרצת חברתה הא דאמר דלא אתי עשה ודחי ל"ת היכא דבעידנא דעקר הלאו לא מקיים העשה ה"ד אם הלאו שוה בכל אבל היכא דהלאו אינו שוה בכל דחי אותו העשה ואע"ג דבעידנא דעקר לל"ת לא מקיים העשה אבל כשהיה ל"ת ועשה לא דחי להו העשה אע"ג דאינן שו"ב כגון עשה ול"ת דטומאה והא דאמר בפ' שני נזירים דאתי עשה ודחי ל"ת ועשה משום דאינן שוים בכל התם שאני דבעידנא דקא עקר ללאו מקיים העשה ולקמן דפריך למ"ל קרא ת"ל דלא אתי עשה דכיבוד ודחי ל"ת ועשה דטומאה אע"ג דאינן שו"ב משום דס"ל דעשה דכיבוד נמי גרוע הוא דאי בעי אמר האב לא בעי' ליכא עשה כלל וכדאמרי' בכתובות דף מ' דאי אמרה לא בעינא מי איכא עשה כלל ע"ש ולכך לא דחי ל"ת ועשה אע"ג דאינן שו"ב ואע"ג דהתם בכתובות קאמר דעשה גרוע כזה לא דחי אפי' ל"ת גרידה שאני התם דהל"ת אלים טפי דשוה בכל דהיינו לא יבא ממזר וכו' ואתייא שפיר הסוגיא לדעת רבינו ודלא כהר"ן ז"ל שם דס"ל דמטע' זה לא דחי אפי' ל"ת גרידה וגרוע [א"מ עיין להר"ן ז"ל שם שפי' כונת הגמרא דהכא דקאמר מי דחי' איסו' מקמי ממונא ר"ל פשיט' שאינו מטמאה שהרי אם באו הבעלים ואמר לא בעי' ליתי' לעשה כלל וכו' וכן פי' בא"ז הכא משם הרמב"ן והרשב"א ז"ל וזה אשתמטתיה לה' משמרות כהונה ז"ל הכא שהאריך בקו' זו ולא ראה הראשונים הנ"ל שפי' שזה עצמה כונת הגמ' דקאמר ועוד מי דחי' איסו' וכו' וא"כ איכא למימ' דהת"י שם בתי' קמא יפרשו כפי' הראשונים הנ"ל. אך במ"ש המחבר ז"ל דהא דפריך לקמן פשיט' דלא דחי עשה דכיבוד וכו' הוא משום דעשה דכיבוד קיל דאי אמר לא בעי' מי איכא עשה כלל לכאורה ק' שהרי כתב המחבר ז"ל לקמן דף ל"ב דהרמב"ם ז"ל אית ליה כדעת הרדב"ז ז"ל בתשו' סי' תקכ"ד דאפי' אי אמר לא בעי' אכתי אי מכבדו מצוה קעביד וא"כ לאו קיל הוא ולא דמי לההיא דכתובות דאי אמרה לא בעי' ליכא מצוה כלל ואפשר דס"ל כמ"ש אביו ז"ל בס' מג"ן לקמן שהק' על הרדב"ז הנ"ל דאפילו אי מצוה לכבדו אע"ג דאמר לא בעי' מ"מ הוי עשה קיל כיון דאי עבר ולא קיימו לית ליה עונש ע"ש. ולפעד"ן דהא דפריך לקמן פשיט' דלא אתי עשה וכו' משום דהתם דבעידנא דקעבר ללאו לא מקיים העשה דבעת שנכנס בבה"ק להביא גוזלות לאביו ונטמא עדיין לא קיים מצות כיבוד דעיקר המצוה היא להאכילו ולהלבישו וכדאמר ביבמות ד"ו ע"א מה להנך שכן הכשר מצוה ופי' התוס' שם דמה לכיבוד שכן הכשר מצוה כשמתמר ומטמא ומניח מלהחזיר אבידה כדי להביא גוזלות לאביו בשעת דחית הלאו אין מאכילו ומלבישו וכו' ע"ש ומש"ה פריך שפיר פשיט' דל אתי עשה ודחי ל"ת ועשה אע"ג דאינן שו"ב כיון דעשה קיל הוא וכחו שפי' המחבר ז"ל בסוגיין ואפי' לדעת הר"ן שהביא הנ"י ז"ל דכשנכנס לבה"ק כדי להחזיר אבידה עיקרו בעידנא אע"ג דאינו מקיים המצוה עד דמהדרה למרה י"ל דהר"ן ז"ל לשטתיה אדל דס"ל משעת ראיה התחילה המצוה רק שלא נגמרה עד דמהדרה למרה דעיקר המצוה היא ההשתדלות להשיבה לבעלים וא"כ כשנטמא הרי הוא מקוים גוף המצוה ולא הוי מכשירי מצוה אבל גבי כיבוד עיקר המצוה היא להאכילו ולהלבישו והשאר הוי הכשר מצוה כדאמר ביבמות שם ולפ"ז לדעת התוס' ה"ה דהו"מ הגמ' להקש' פשיט' דלא אתי עשה דכיבוד ודחי ל"ת דטומאה כיון דלא הוי בעידנא כדכתי' ובתירוץ הגמרא א"ש הכל וכמבואר עכ"ה] ולכאורה ק"ל לפ"ז אמאי איצטריך קרא בפ"ק דיבמות דף ה' דאין עשה דכיבוד דותה שבת הא ליכא עשה דאי אמר לא בעי' מי איכא עשה כלל והתם ל"ת דשבת חמיר דשוה בכל וכה"ג הק' הת"י בכתובות שם ותי' לא שייך לפמ"ש וי"ל דהתם סמיך על מ"ש הכא איצטריך סד"א הואיל והוקש כבודם לכבודו של מקום שנא' כבד את אביך ואת אמך ונאמר להלן כבד את ה' מהונך ולכך ליציית ליה קמ"ל א"כ אי לאו קרא הו"א מצות כיבוד אע"ג דגריעה דאי אמר לא בעי' ליכא עשה כלל מ"מ התורה היקשה כבודם לכבוד המקום והו"א דידחי ל"ת דשבת לקיים מצות כיבוד או"א לזה איצטריך קרא וכן צ"ל לדעת הרשב"א ז"ל בתשובה סי' י"ח דעשה דכיבוד קיל ומה"ט לא מברכינן עליה משום דאי אמר לא בעי' ליכא מצוה כלל ע"ש:

ובמ"ש י"ל דברי התוס' דמכות דף ט"ז כ"א ד"ה אם כהן וכו' שכתב וליכא למימר דאתי עשה ודחי ל"ת ועשה שאינו שו"ב דהא אי אמר לא בעי' ליכא עשה כלל עכ"ד והק' עליהם השע"ה ז"ל בפ"ו מה' יבום וחליצה דהיפך דברי התוספו' דהכא דאי ס"ל כתי' י"מ דדוקא בעשה דמצורע דאלים דגדול השלום הוא דדחי א"כ מאי ק"ל התם ואי ס"ל דאלמנה לכ"ג חשיב שו"ב וכו' א"כ מה"ט נמי גרושה לכהן הדיוט חשיב שו"ב והניח דבריהם בצ"ע ע"ש ולפמ"ש א"ש דהתוס' דהתם ס"ל דלא כמ"ש הכא אלא מתרצי כמ"ש לעיל דגבי עשה גרוע לא דחי ל"ת ועשה שאינם שו"ב וק"ל [א"מ ולכאורה עדיין הקו' במקומה עומדת דמה יענו לההיא דיבמות דאמרינן באלמנה מן הנישואין כ"ע ל"פ דלא פטרה דאין עשה דוחה ל"ת ועשה וא"ל דשאני התם דהעשה קיל משום דאפשר בחליצה וכן ראיתי לה' משמרות כהונה ז"ל שם במכות שכ"כ דהא מסקי' התם דחליצה במקום יבום לאו כלים היא ע"ש וצ"ל דס"ל כמ"ש הר"ן ז"ל בסנהדרין דף י"ח וכ"כ הרדב"ז בסימן שד"י דעשה דיבום אינו שוה בכל דליתי' במלך עש"ב ועיין לה' מג"ן ז"ל באורך עכ"ה]:

והנה בפסקי התוס' דזבחים דף צ"ז כתוב וז"ל אם א"א לקיים העשה בע"א לא בעי' בעידנא וכו' עכ"ל והביאו הר' יד מלאכי והמש"ל ז"ל ריש פ"י מה' ק"פ וכתב עליו שהוא חידוש גדול ע"ש ונ"ל דגם מדברי התוס' דפסחים דף פ"ה מוכח דס"ל כן שהק' מעיקרא ח"ל וק' היכי יליף מינה ואמאי נמי צריך קרא הכא הא בעידנא דמיעקר הלאו לא מקיים עשה וע"ק לרשב"א דהכא אפשר לקיים שניהם ע"י גמורתא וכו' ותי' ר"ח לרשב"א לרבא שפי' לעיל בגמורתא אסיר משום הפסד