מאורי אש צט

אחר ר"ל ע"ז הרי לפניך שהזהירה התורה שלא לאכול מזבחו ומעלה עליו הכתוב כאלו הודה בע"ז שלו וזה מרומז בפסוק המן העץ ר"ל שהמן בא ונתלה על העץ וכ"ז בא לישראל אשר צויתיך לבלתי אכול אכלת ר"ל שנכשלת בבישולוי עכו"ם והשם צוה שלא לאכול מהם וק"ל

ועפ"ז נראה לי ליישב גמרא דמגילה דף י"ב ע"א שאלו תלמידיו את ר"ש בן יוחאי מפני מה נתחייבו שונאיהן של ישראל שבאותו הדור כליה אמר להם אמרו אתם א"ל מפני שנהנה מסעודתו של אותו רשע א"כ שבשושן יהרגו שבכל העולם כולה אל יהרגו א"ל אמור אתה א"ל מפני שהשתחוו לצלם א"ל וכי משוא פנים יש בדבר א"ל הם לא עשו אלא לפני' כו' ואיכא למידק מאי קשיא להו מפני מה נתחייבו שונאיהם של ישראל כליה דילמא עשו עבירות בצנעה דבודאי לא חשוד הקב"ה דעביד דינא בלא דינא ועוד איך יעלו על דעת בשביל שנהנה מסעודתו של אותו רשע יתחייבו כליה ונקדים גמרא דשבת בפ' ר"ע ויתיצבו בתחתיות ההר כו' א"ר אחי בר יעקב מכאן מודעה רבה לאורייתא ופרש"י שאם יזמינם לדין למה לא קיימתם מה שקבלתם עליכם יש להם תשובה שקבלוהו באונס אמר רבא אעפ"כ הדר קבלוהו בימי אחשורוש וכתבו התוס' ומה שכרת עמהם ברית יהושיע לעבוד את הקב"ה התם לא קבלו אלא שלא לעבוד ע"א דכתיב חלילה מעזוב את ה' עכ"ל וכבר כתבו דאכילת זבחו הוא משום לתא דע"א וא"כ קיבלו מצות ע"ז וכל אביזרייהו דומיא דמשני הש"ס סוף פ' בן סורר הא דלא חשיב מצות קידוש השם גבי ז' מצות בני נח ומשני אינהו וכל אביזרייהו קא חשיב דאי לאו הא לא קיימי הני מצות עיין פירש"י שם וכ"כ הר"ן דהני שלש עבירות שיהרוג ואל יעבור לאו דוקא בעבירה גופה אלא אינהו וכל אביזרייהו

ולפ"ז יובן שאלתם שהם שאלו מפני מה נתחייבו שונאיהם של ישראל באותו הדור כליה באותו דור דייקא שעדיין לא קבלו ברצון ויש להם תירוץ מודעי רבה שהי' אנוסים ואין להם להענש ואמר להם אמרו אתם ואמרו מפני שנהנה מסעודה של אותו רשע וזה בכלל כמודה בע"א וזה קבלו ברצון ונכנסו לברית בימי יהושיע ולכך נתחייבו כליה והקב"ה מחל להם משום דלא הוי ע"א ממש והקשו להם א"כ שבשושן יהרגו וכל העולם אל יהרגו ולמה נגזר על כל העולם ואמר להם בשביל ע"א שהשתחוו צלם בימי נבוכדנצר ולכך שפיר נתחייבו כליה דע"א קיבלו עליהם מרצון אלא שניצלו בשביל שלא עשו אלא לפנים וק"ל

ויאמר המן למלך אחשורוש ישנו עם אחד מפוזר ומפורד בין העמים בכל מדינות מלכותך ודתיהם שונות מכל עם ואת דתי המלך אינם עושים ובגמרא דף י"ג ע"ב ואת דתי המלך אינם עושים דמפקי לכולהי שתא בשה"י ופה"י ופי' רש"י ואת דתי המלך אנגריו' ומסים וגולגלת וארנוניות אינם נותנים ולכאורה תמוה למה הכניס בדבריו שדתיהם שונות מכל העמים ואת דתי המלך אינם עושים שאינם נותנים מסים אם רצה להלשין עליהם שאינם נותנים מסים דבר זה אינו תלוי במה שדתיהם שונות מכל עם בקיצור הל"ל דתי המלך אינם עושים וגם יש לדקדק למה אמר מפוזר ומפורד כו' בקיצור הל"ל ישנו עם אחד מפוזר ומפורד ודקדוק זה אפשר לתרץ ע"פ הקדמה שהקדמנו לעיל דא"א לכלות כל ישראל דאין אנו תחת מלך אחד ומאי דאינהו גבי' א"א לכלות דלא ליקרי לי' מלכות קטיע' ולכך הכניס בדבריו ישנו עם אחד מפוזר ומפורד בין העמים בכל מדינות מלכותך ר"ל שכל ישראל הם תחת ממשלת מלכותך ובידך לכלות כ"י משא"כ אם לא היו כולם תחת מדינות מלכותך לא הייתי מבקש לכלות אותם דלא ליקרי מלכות קטיע' וק"ל. ומה שהכניס בדבריו שדתיהם שונים מכל עם כו' אכתוב מה ששמעתי ממ"ו החסיד הגאון מוהר"ר משה זצ"ל שהי' אב"ד בק"ק סאכטשוב פי' נחמד על פסוק זה דאי' במדרש דאמר נבוכדנצר לישראל כתיב בתורתכם והפיצך ה' בכל העמים ועבדת שם אלהים אחרים א"כ בדין שהשתחוו והם השיבו מלכא את עלינו למסים וארנוניות אבל לע"א את וכלבא שווין וכן פי' רש"י בפ' כי תבא ועבדת שם אלהים אחרים לאו עבודת אלהות ממש אלא מתוך שאתם מעלים מס וגולגולת לכומרי ע"א וזה רמז המן בדבריו שאמר ישנו עם אחד מפוזר בין העמים א"כ כיון שנתפזרו בין העמים א"כ בדין הוא שיעבדו ע"א כמו דכתיב ועבדת שם אלהים אחרים וא"כ מדוע דתיהם שוני' מכל עם וא"ת לאו עבדות אלהות ממש אלא מתוך שאנו מעלים מסים וארנוניות מעלה כאלו עבדם ולכן אמר ודתי המלך אינם עושים דמפקא כולה שתא בשה"י ופה"י ואינם נותנים מס א"כ ממ"נ יש לתבוע מהם או שיעבדו ע"א או שיתנו מס ודפח"ח

ול"נ כפשוטה ישנו עם אחד מפוזר ומפורד כו' דאי' בגמ' דמגילה דף י"ג ע"ב וגם אי' בזוהר שמלך סתם הוא מלך הקב"ה וזה ידוע שכבר הוכיח אותנו משה אם לא נלך בחוקי הקב"ה שיגלה אותנו לבין האומות וא"כ הי' ראוי' לתת לב לשוב להקב"ה ועכ"ז לא שבו בתשובה ואע"פ שדתינו דת אמת וזה שרמזה במגילה ישנו עם אחד מפוזר ומפורד בין העמים שהלכו בגולה ע"י חטאים ודתיהם שונים מכל העם שיש לנו דת אמת ואפ"ה ודתי המלך של הקב"ה אינם עושים בתורה ובמצות

ויהי אומן את הדסה בת דודו כי אין לה אב ואם כו' ובמות אביה ואמה כו' ובגמ' דף י"ג ע"א ובמות אביה ואמה ל"ל א"ר אחי עוברתה מת אביה ילדתה מתה אמה עפ"ז י"ל כוונת הפסוקים בתהלים סי' כ"ב למנצח על אילת השחר שמזמור זה התפללה אסתר כדברי רז"ל וכתיב שם כי אתה גוחי מבטן מבטיחי על שדי אמי אלי אתה אל תרחק ממני כי צרה קרובה כי אין עוזר ונראה דהפסוק מרמז לנו לפי מאי דאי' במדרש רבה בפסוק ותאמר אסתר שתפילתה היתה עזור נא אמתיך אשר נשארתי יתומה בלי אב ואם וזה מרומז בפ' כי אתה גוחי מבטן ר"ל בעוד היתי בבטן אמי מת אבי ומבטחי על שדי אמי בשעה שהיא ראוי' להתפרנס משדי אמי מתה אמי והלכתי מרחם מבטן אמי אלי אתה שפרנסתי ורחמתי עלי ע"כ אל תרחק ממני גם עתה כי צרה קרובה ר"ל צרות המן עיין במדרש ילקוט שדורש הפסוק אל תרחק ממני שהתפללה אסתר בעת שבאתה לפני אחשורוש

דף י"ב ע"ב רבנן אמרי משפחות מתגרות זו בזו משפחות יהודה אמרה אנא גרים דמתילד מרדכי כו' רבא אומר כנסת ישראל אמרה לאידך גיסא כו' ופרש"י לצעקה ולא לשבח וראוי לתת לב במאי קמפלגי דרבנן סברי שמשפחות הי' מתגרות לשבח שהי' מתפארי' במרדכי ורבא ס"ל שהתרעמו על מרדכי ונראה דאיתא בסנהדרין דף ס"ב פליגי אביי ורבא בהעובד מאהבה ומיראה דאביי ס"ל דחייב ורבא ס"ל דפטור והקשה התוס' ל"ל השתחוה מרדכי להמן ותירצו התוס' בשביל קידוש השם עשה ובאמת לא הי' מחויב לקדש השם כיון דלאו ע"א הי' לתירוץ השני אלא דמרדכי עשה מצד חסידתו וכמ"ש הר"ן בס"פ בן סורר וז"ל וכל היכא דאמרי' יעבור ואל יהרוג אין לו למסור עצמו למיתה על קדושת השם ואם מסר הרי זה מתחייב בנפשו אבל אם הוא אדם גדול וחסיד וירא שמים ורואה שהדור פרוץ בכך רשאי לקדש את השם והיינו דאמרי' מה ראו חמו"ע שהפיל עצמן לכבשן אש שהרי לא ע"ז היתה אלא אנדרטי של מלכים לכבוד בעלמא אלא מתוך שהיו רובן טועין וסבורין שהיתה ע"א הוה קדוש השם במה שעשו עכ"ל ונראה דבזה פליגי רבנן סברי דמאהבה ומיראה חייב והמן הי' על לבו ע"ז כתירוץ ראשון שבתו' וא"כ הי מחויב למסור נפשו ולכך אמרו לשבח שכל א' מהמשפחות אמרי מנאי קאתי מרדכי שקידש שמו ומסר עצמו על קדוש השם ונעשה נס על ידו ורבא ס"ל דמאהבה ויראה פטור ולא היה מחויב לקדש השם ולכך דרש לא דך גיס' שנתרעמו משפחות עליו שגרם צער לישראל שעשה דבר שלא הי' מחויב וע"פ הדברים הנ"ל יש לומר הא דקאמר הש"ס וכי יש משוא פנים בדבר והשיב הם לא עשו אלא לפנים והיינו דכתיב כי לא ענה מלבו ולדברי הר"ן שלא הי' ע"א אלא הם הי' טועים בדבר ועבדו מחמת יראה ובאמת לא הי' ע"ז ולא עבדו בלב וזה פי' הפסוק אם שכחנו שם אלהינו ונפרש כפינו לאל זר הלא אלהים יחקור זאת כי הוא יודע תעלמות לב ר"ל שלא עבדנו בלב וק"ל

ותמאן ושתי המלכה לבא כדבר המלך אשר ביד הסריסים. ולכאורה אשר ביד הסריסים מיותר אלא נראה דאי' במדרש ילקוט שהמלך אמר להביא ושתי המלכה בלבוש מלכותה אבל השרים נתנו עצה שתבוא ערומה. וזה מרומז בפסוק ותמאן המלכה לבא כדבר המלך אשר ביד הסריסים כפי אשר אמרו הסריסים דבר המלך לא רצתה לבא אבל כפי אשר יצא מפי המלך תחילה היתה מרוצת לבא וק"ל

בפסוק כי נמכרנו אני ועמי להשמיד ולהרוג ולאבד ואלו לעבדים ולשפחות נמכרנו החרשתי כי אין הצר שוה בנזק המלך משום דאי' בפ"ק דתענית כי כארבע רוחות השמים פרשתי אתכם כו' כשם שאי אפשר לעולם בלא רוחות כך א"א לעולם בלא ישראל וזה רמזה אלו לעבדים ולשפחות נמכרנו החרשתי כי היה העולם מתקיים אבל עכשיו שנמכרנו להשמיד ולהרוג וכשישראל לא יהי' בעולם וחרב העולם וזהו נזק המלך